זה לא בהכרח נכון..

בעיקרון אני הייתי מטופל בלנטוס ובנובורפיד. לנטוס היא סוג של זריקה המחזיקה את הרמת הסוכר שלך ל-24 שעות, כלומר היא בעצם מחליפה את הפעולה של הטיפטוף הבזאלי שיש לך מידי פעם עם המשאבה. בנוגע לנובורפיד, אתה אוכל, קח זריקה וזהו.. אני עכשיו נמצא בתקופת ניסיון עם המשאבה, אני לא כל כך מחבב את המשאבה במיוחד שאני בחור ספורטיבי והמשאבה רק מעיקה עלי, אבל נראה עד סוף שלושה החודשים מה קורה.

היי, זה היה מכוון בתגובה לשאלה של מישהו בנוגע לטיפול באמצעות לנטוס ואינסולין מהיר. הויכוח הוא מה יותר עדיף, האם עדיף להשתמש עדיין בזריקות, כאשר אנו יודעים שיש לנו זריקה המייצבת 24 שעות כמו לנטוס, או להיות עם משאבה. לפי דעתי זה ככה: יתרונות של הלנטוס : - מחליף את הפעילות הבסיס המתקיימת במשאבה, כלומר במקום שיהיה צורך לטיפטוף של 24 שעות של אינסולין מהיר. - עבור אנשים ספורטיבים, כגון כדורסל כדורגל וכו, מאפשר ניידות מלאה תוך כדי חוסר דאגות למכשיר שנמצא על המכנס. (ואני די ספורטיבי) - אין צורך לישון עם מכשיר בגודל פלאפון, זה די קשה האמת לישון עם הדבר הזה. - אין פחד לזיהומים, אלא אם כן אתה לא מחליף מחט, ואז זה כבר בעיה רצינית. חסרונות של הלנטוס: - אומנם נאמר שהיא עובדת 24 שעות, אבל בתכלס הפיק של הפעילות שלה היא עד 8 שעות, לאחר מכן, יש לעלות מעט את היחידות האינסולין המהיר לפני כל ארוחה. - זאת זריקה, תוקעים מחט בתוך העור, הרגשה לא תמיד נעימה. - אם לוקחים בלילה, ונמצאים על ערכים טובים, סביר להניח שתקום באמצע הלילה עם היפוגליקמיה. - יחד עם הלנטוס, לפני כל ארוחה אתה צריך לקחת אינסולין מהיר, כלומר אם אתה בנאדם שאוכל 4 ארוחות ביום, אז בחישוב מהיר, יוצא לך שאתה דוקר את עצמך 5 פעמים ביום, ולאט לאט אתה הופך למסננת אנושית. יתרונות של המשאבה: - דקירה בגוף פעם בשלושה ימים. (מה לעשות, אנחנו הסוכרתיים צריכים עדיין לסבול דקירות) - בניית בסיס, כתוכנית הפועלת לפי הגוף בימים של רגילים, ובימים עם פעילות אינטנסיבית, דבר שלא ממש אפשרי לעשות עם זריקות. - מונע את ההליכה לשירותים בכדי לקחת זריקה. - פרפרית שלא תמיד מרגישים אותה. (אני לדוגמא מרגיש מידי פעם, וזה די מציק לי, אבל כמו שרשמתי למעלה, אני בתקופת ניסיון בנתיים). חסרונות של משאבה: - משאבה היא מכונה, וכמו כל מכונה היא יכולה להתקלקל, להגמר לה הבטרייה, ואז אתה יכול להתקע בלי אינסולין, וערכי הסוכר שלך יכולים לעלות, ולכן שוב נכנסים כאן הזריקות של הלנטוס והאינסולין המהיר. - צריך לישון עם זה.. ולא תמיד כיף לישון עם משהו בגודל של פלאפון. - בעת פעילות גופנית, כמעט בלתי אפשרי להסתדר עם המשאבה שהיא מחוברת עליך, שכן יש את הפחד שהיא תקבל מכה, או תשבר עקב הפעילות, בנוסף, ביום חם, או שהזעה, הפרפרית לא מחזיקה טוב, ויכול להיות מקרה שאתה פשוט תצטרך להחליף פרפרית באותו רגע, משהו שלא תמיד יכול להיות זמין, או אפשרי. וקשה מאוד לעשות את זה בשירותים, במיוחד החוסר סטריליות שבדבר. אני חולה סכרת מזה 10 שנים, נסיתי במהלך המחלה משאבה, אך חזרתי לזריקות כי הרגשתי חוסר נוחות, הפעם אני מנסה שוב פעם את המשאבה, בגישה מעט שונה. אם מישהו יכול לציין עוד יתרונות וחסרונות לשני הדברים שציינתי למעלה, אני אשמח, במיוחד מד"ר יורם קנטר.