טיפול בסרבן החולה בסוכרת

בעלי חולה סוכרת מזה זמן רב. הממוצע שלו סובב סביב 300 (-+). הוא לוקח תרופות לאיזון הסוכרת ולפעמים הוא מודד בעזרת המכשיר הביתי. אך לדאבוני אינו מתייחס ברצינות למחלתו. הוא אכלן כפייתי, שומר אמנם ממתוקים (כמעט) אך אינו מקפיד בפחממות או בפעילות גופנית. איך אוכל להכניסו למסגרת?

שלום, לאבי יש בדיוק אותה הבעיה. הוא אומנם נוטל כדורים, אך מבלבד זאת אינו עושה דבר על מנת להטיב עם מצבו. הוא אינו עושה שום פעילות ספורטיבית, אוכל מתוקים ללא היכר, הוא חי כאילו אינו חולה, בהכחשה מוחלטת . כל התחננויות של המשפחה והפצרות בו לא עוזרות. אנו מחביאים את המתוקים ונאלצים לסחוב לו את הכפית מהפה. מה לעשות?

שלום לך, הבעייה של הסוכרתי המתכחש/מזלזל במצבו , המפתח התכחשות, ומשוכנע "לו זה לא יקרה" היא בעייה שיש לפתרה על בסיס אישי. אמצעי הפחדה ואיומים במקרים אלו רק מביאים להסתגרות נוספת, ואי שתוף פעולה. רק נסיון הסבר אישי יום יומי, תוך שיחה על העתיד הורוד (יחסית) הצפוי לו ולנכדים בעתיד אם ישמור על האיזון, לעומת אפשרויות לא רצויות לא לו, לא לך כבת לויה נאמנה ובטח לא לילדים ולנכדים - אולי יעזור. לא פעם שיחה עם פסיכולוג קליני יכולה לעזור גם היא. מומלץ שתרכשי עבורו את הספר החדש:"סוכרת - לחיות עם להרגיש בלי" ששם ישנם פרקים מיוחדים להתמודדות עם עצם הידיעה על היותו סוכרתי, וההתמודדות עמה. לאחר שיקרא - אולי יתרצה וישתף פעולה, ויקבל את העובדה שכל כוונתך הבנה היא ליזור לו לעזור לעצמו בברכה ד"ר יורם קנטר

תודה לך דר' קנטר. רכשתי היום את ספרך הוא העשיר מאד את מושגי בנושא הסוכרת. אני מקווה מאד שבעזרתו אוכל לשכנע את בעלי להיות יותר ממושמע. כבר הצלחתי קצת לגלות אצלו סקרנות. אם כי שאלתו הראשונה היתה "כמה ענבים ממליץ הדר' אני יכול לאכול ביום" ממש שנון לא?? מכל מקום תודה.