חומצה אלפא ליפואית

האם כדורים של חומצאאלפא ליפואית מורידים סוכר????????

שרונה בזהירות !!! ================ חומצה אלפא ליפואית - ALPHA LIPOIC ACID מאת: קובי עזרא החומצה אלפא ליפואית (ALA) , הינה מטבולית שניתן לסווגה לקבוצת ויטמיני B המסיסים במים, למרות שהיא מסיסה באופן יעיל מאוד בסביבה שומנית. מחקרים רבים הראו כי לחומצה הליפואית ישנה השפעה נוגדת חמצון חזקה המגנה על רקמות גופינו מפני מחלות רבות והשפעות נוספות, כמו: הגברת הרגישות של הרקמות לאינסולין. בפעילותה הנוגדת חימצון ה- ALA יכולה להפחית סימני חסר בויטמיני C (צפדינה) וויטמין E. ALA יכולה אפילו לשחזר ויטמיני C, E וגלוטטיון (מולקולה חלבונית – נוגדת חימצון חזקה) בגופינו מצורתם המחומצנת (מקולקלת) לצורתם הפעילה. כמו כן, החומצה הליפואית חיונית להפקת אנרגיה משומנים ומפחמימות במיטוכונדריה (אברון בתאי גופינו האחראי על יצור האנרגיה בתאים), ומחסור ב- ALA יאט משמעותית את תהליך הפקת האנרגיה. חומצה האלפא ליפואית מסייעת לתהליך קשירת מתכות (קלציה chelatation) רעילות בגופינו, כמו: הרעלת אלומיניום, עופרת, קדמיום וכ"ו. החומצה הליפואית ניקשרת אליהם וכך מקטינה את רעילותם ומפרישה אותם. שימושים רפואיים נוספים, הם לטיפול במחלת הסוכרת היות והיא משפרת את קליטת הסוכר בתאי הגוף. מסייעת לתחזוקה תקינה של מערכת החיסון ומעכבת את שיכפול הוירוס HIV בחולי איידס, ובשל פעילותה הנוגדת חימצון מסייעת למחלות עיניים (כמו: קטרקט) וארתרוסקלרוזיס (טרשת עורקים). חשוב לציין שלשם פעילותה המטבולית התקינה של ה- ALA דרושה נוכחות של ויטמיני 1B ו- 3B. חומצה אלפא ליפואית – מי את? החומצה הליפואית נוכחת במיטוכנדריה של הצמח (כמו: תרד) ובשר אדום. המקורות הטובים ביותר לחומצה ליפואית, הם: בטטות, שמרים וכבד. האומנם החומצה הליפואית מצויה במזונות, אך בכמויות זעירות. לדוגמא: מ – 900 קילוגרם תרד ניתן למצות כ – 200 מיליגרם חומצה ליפואית. היות וכמויות גדולות כאלה של מזון אנו איננו מסוגלים לצרוך, כאן במקום זה נכנס לתמונה – התוסף בכדורים (משלים תזונה). החומצה הליפואית משפרת את ניצול הגלוקוז והקריאטין על ידי השרירים. מחקרים הוכיחו כי, חומצה ליפואית יכולה לשפעל את שחרור וייצור האינסולין ללא נוכחות הפחמימות. כלומר: שהחומצה הליפואית מסייעת לתאי בטא שבלבלב המייצרים אינסולין, לשחרר אינסולין ללא רפלקס הפחמימות. אנו יודעים כי הורמון האינסולין הנו הורמון אנבולי בתכונותיו ובתגובה לשחרורו גופינו מכניס את הפחמימות ( בעיקר אך לא רק) לתאים. כך מסייע להוריד את רמות הסוכר בדם. כמו כן, תגובה זו חלה גם על חומצות אמינו (חלבונים), כלומר: מגבירה סינתזת חלבונים (בניית שרירים). ממחקר שנערך ע"י ד"ר פאול גרנהנף (paul greenhaff), הראה כי ספיגת וניצול הקריאטין ע"י השרירים גדולה יותר בעת נוכחות האינסולין. החומצה הליפואית מתפקדת בדומה לאינסולין וייתכן כי היא נקשרת לרצפטורים של האינסולין המצויים על גבי ממברנות (קרומיות) התאים. החומצה הליפואית עשויה לפעול מבחינה פיזיולוגית בדרך הדומה לאינסולין ע"י שפעול והגברת קליטת הגלוקוז והקריאטין המצויים במחזור דמנו. בעבודה קלינית שבוצעה ע"י ד"ר הנס טריטשלר (hans tritschler) מגרמניה, ערך מחקרים רבים המצביעים על כך, כי החומצה הליפואית, לא רק שמגבירה את ניצול הגלוקוז ע"י תאי השרירים, אלא היא עשויה גם כן להקטין את ספיגת הסוכרים על יד תאי השומן. ואם זה נכון, לחומצה הליפואית השפעות חיוביות ביותר על גופינו – כנוגדת השמנה. מכאן ניתן להסיק, כי לחומצה הליפואית ישנה השפעה על גדילת מסת השרירים ( ניצול הסוכר והקריטין ע"י תאי השרירים) וירידה באחוזי השומן בגוף (ירידה בקליטת הסוכר בתאי השומן).