מה לעשות לאדם כאשר סבתא ואמא שלו חולי סוכרת ?

שלום, יש לי חבר שכרגע הוא בן 19 וסבתא שלו חולה סוכרת, לפני כמה חודשים התגלה שגם בתה (אמא שלו) חולה סוכרת., לכן זה יוצא שאמא שלו ירשה את הנטיה לסוכרת מסבתא והמחלה התפתחה אצלה בגיל 42. האם כך גובר הסיכון שגם הבן של אותה אמא, חבר שלי, יהיה חולה סוכרת, במיוחד שהוא מרבה באכילת סוכרים כגון שוקולד, סוכריות וקולה,,,, לפני כ9 חודשים הוא הפסיק להתאמן בחדר כושר ומאז משקלו עלה ב15 ק"ג האם זה אמור להדליק נורה אדומה ולפנות לבדיקות הסוכרת? ממה כדי להמנע במקרה זה ומה מומלץ לעשות כדי למנוע התפתחותה של המחלה או לדחותה? אני מאוד מודאגת לגביו, לכן מאוד אשמח לקבל מידע מאנשי מקצוע. תודה מראש

לסבטה, את מתכונת מידע מתאריך 30.3..4 ? אני סך הכל סוכרתית, ובמשפחה שלי היו ויש סוכרתיים, ולכן הענין שלי בנושא. לפי מיטב ידיעתי, כל הנושא עדין נחקר, ומסתבר שיש כאן ענין תורשתי מסוים, אבל גם לסביבה יש השפעה, ביחוד כאשר מדובר בסכרת טייפ2 , ראי מה קורה היום בארה"ב, ילדים רבים אוכלים מזון לא בריא, אינם פעילים, משמינים וחוטפים סכרת עוד בשנות העשרה שלהם. ממשלת ארה"ב מנסה להלחם בתופעה ומשקיעה הרבה משאבים, ואולי גם אנחנו נרויח מכך. אני מאמינה שניתן לדחות או אפילו למנוע את הופעת המחלה באמצעות אימוץ הרגלי תזונה נכונה , שמירה על משקל תקין, פעילות גופנית - בקצור אורח חיים בריא, ויפה שעה אחת קודם. זה ימנע גם מחלות נוספות - כולוסטרול גבוה, לחץ דם, מחלות לב ועוד. לא מדובר בבטחון גמור, אבל בסיכויים גבוהים. כאשר אדם צעיר פעמים רבות אינו חושב על העתיד הרחוק וזה מובן מאליו, וחבל שאין משקיעים יותר בחינוך ובהסברה, באופן שכל אחד יבחר את דרכו., אבל לפחות ידע לא מדובר בסגפנות, פשוט מדובר באימוץ מספר כללים , ובזהירות.

סבטה, תתקעי לו עיפרון באוזן ותהיי יותר מתוקה מהשוקולד. בסוכרת ישנם גורמי סיכון, בהם גם בני משפחה סוכרתיים מקרבה ראשונה (הורים, אחים) וגם השמנה. ללא ספק הוא צריך לשמור, להימנע מאכילת ממתקים ולהסתפק במתיקות שלך. אבל זאת הסטטיסטיקה המבוססת על הניסיון האמפירי ורצוי שהוא יקח את זה בחשבון. ולסטטיסטיקה יש שוליים. אפשר שכן ואפשר שלא, אבל הסבירות לגביו גבוהה יותר מכאלה שאין להם את גורמי הסיכון. השאלה היא, ותסלחי לי שאני מעט ציני, אם את מתכוונת לבדוק אותו כמו שבודקים סוס, שיבטיח לך שיהיה חסון ובריא ונטול סיכונים. תארי לך שהוא היה מבקש לבדוק כך אותך. הרי כל ליקוי בריאותי יש לו רקע גנטי, האם הוא אמור לבדוק את כל בני ביתך, כולסטרול, לחץ דם, דיפרסיות, חסרות צרות? הטוב ביותר שהוא יהיה מודע לסיכון שנותר ככלות הכל שלו. שימנע, שישמור, שיהיה קשוב ובמעקב. מי מאיתנו יודע את שצופן לנו העתיד? אני סבור שאת ראוייה שהוא יתייחס לנושא ברצינות הנדרשת. ורק העתיד יגלה מי כאן הצודק. אף אחד אינו מחוסן מפני הסוכרת, גם לא כאלו הדואגות לבני זוגן. סטטיסטיקה היא מדע מדוייק, אבל רק לגבי אלו שמתקיימים בהם הכללים הסטטיסטיים. זאת לא מתמטיקה שניתן להחיל אותה על הפרט במדוייק. החיים נועדו כדי לחוות אותם. ואולי, במרווחי השונות הסטטיסטית, גם הסטטיסטיקה היא חלק מחווית החיים. ואגב, יש אהבה בעולם. שוטי בעולם, חפשיה, מלאכתי. מאיר

תודה על ההתייחסות, אינני רוצה לבדוק אותו כמו סוס, אני רק רוצה שיהיו לו כמה שפחות בעיות וצרות בחיים, לי מאוד חשוב ואכפת ממנו, לכן אני מחפשת את כל המידע האפשרית כדי לעזור לא להמנע או לפחות לדחות את המחלה. זה לא אומר שאם יום אחד הוא יפתח את המחלה אז הרגשות שלי כלפיו ישתנו, להיות חולה סוכרת מהווה גם סיבוכים וכל מיני הגבלות שאין אותם לאדם רגיל ואינני רוצה שאדם שאני אוהבת מאוד יחווה זאת. ברור שבמקרה והוא יהיה חולה סוכרת אני אתמוך בו בכל דבר האפשרי אבל לדעתי זה מאוד חשוב לשים לב על כך מעכשיו, כי לדעתי עדיף להמנע או לפחות לדחות את ההתפתחות מאשר להתייחס לסיכון כזה בזילזול. הבעיה היא שהוא לא מקשיב לי ומרגיע אותי שהכל יהיה בסדר, וכרגיל הבחטוי המשגע "לי זה לא יקרה" לא משפיע אלי,אני ריאליסטית,לכן זהו האופי שלי לבדוק את כל האפשרויות וסיכויים וסיכונים מכל הצדדים! כך אני לא אצטער אחר כך שלא הייתי עירונית כשיכלתי לעשות משהו ולא להגיע למצבים "ללא יציאה". אולי יש לך רעיון איך אפשר להראות לו שזה לא דבר שטותי ושהוא חייב לקחת את הדברים ברצינות? [email protected]