ל- TYPE 1 - לזר

לזר שלום, הודעה זו היא המשך להודעתי הקודמת (שנבלעה לה כבר בעמוד הקודם... אני הבת לאב סוכרתי, ששאלה על פעילות גופנית לסוכרתיים ופצעים ברגליים). ראשית, מודה לך מאוד מאוד על התגובה. האמת שמאוד הפתיע אותי לשמוע שהקשיים שאבי סובל בהליכה עשויים להיעלם כתוצאה מאיזון הסכרת. אני ראיתי במצב כנתון, והנחתי, שכל טיפול שהוא מכוון למניעת ההחרפה בלבד! אבי לוקח כדורים, אך מעבר לזה (לצערי הרב) לא ממש דואג לבריאותו. הוא סובל ממספר תופעות נוספות- שאני לא בטוחה שיש להן קשר לסכרת- -חולשות שלעיתים חמורות ממש (לא יכול לעמוד ולא "רואה בעיניים"), ורק כאשר הוא בולע גלולות ויטמינים, הוא מסוגל לתפקד. -חוסר תיאבון קיצוני ומעבר לכך- ממש לא מסוגל לאכול (כתוצאה מכך- אינו מקפיד על תזונה נכונה- פשוט אוכל את כל מה שהוא מסוגל...). מה דעתך? קשור לסכרת, או אולי משהו אחר? אודה על כל מידע/ עיצה שתתרום לי, או לכל מי שיואיל להתייחס להודעתי. אין לי הרבה ידע על מחלת הסכרת, אני מקווה ללמוד... תודה!

שלום טל, כל כך מצטער לשמוע על אביך וקשר בריאותו לסוכרת. חולשות יכולות להופיע אצלנו הסוכרתיים במהירות רבה, אבל אם מטפלים הן גם נעלמות מהר. אני מניח שעם כדורים הפתרון קשה יותר. אני לא יכול ואינני רשאי לעשות קשר ישיר בין הסוכרת למצב בריאותו של אביך. זה גם רופא לא ירצה לעשות כך דרך האינטרנט, אבל את בדרך הנכונה. אם יש לך את כל הכוח והאהבה לעשות זאת עבור אביך, את עושה מצווה גדולה. זה קשה, כי הוא אבא והוא יכול להגיב בשלילה לדאגות הסובבים אותו, אבל לא להרפות. יש גם מצב גרוע יותר הקשור לאדם עם רמת סוכר נמוכה. תגובות מבולבלות, דיבור לא לעיניין, בלי קשר בין הדברים וגם התעלפויות. את זקוקה לידע אמין ומדוייק ככל האפשר במחלה הזו, כדי לדעת איך להגיב, למעשה איך להציג את הבעיה הספציפית לפני אביך. אני רואה שאת מבינה זאת ולכן רוצה ללמוד את המחלה. יש לי רעיון פשוט: את יכולה לגשת לרופא מומחה, אולי בדיק זה שמטפל באביך ולקיים איתו שיחה שלא בנוכחות אביך. אני סבור שתלמדי המון על המחלה שלו ודרכי התגובה שלך המידיים. לגבי התזונה ובדיוקות סוכר אביך צריך עזרה אישית בנוכחותך. תרכשי לך גם את ספרו של ד"ר קנטר, מנהל הפורום שלנו. הספר ירחיב אופקים בכל הקשור למחלה ויתן לך כיוונים הנכונים להגיע לאיזון הסוכרת של אביך. האיזון הכרחי, עד כדי כך שהוא ישפר משמעותית מאוד את מצב בריאותו של אביך. אם יחול שיפור, הוא יקבל תוקף רב יותר כי גם חיזוק נפשי משתמע מהאיזון. כל מה שסיפרת: חולשות, ראיה נחלשת ומתחזקת יכולות להיות בהחלט מהסוכרת. חוסר התאבון יכול להתחלף לתחושת רעב, אבל "לא מסוגל לאכול לבד" מעביר אותי למקום שאין לי מושג איך להגיב - זה מחייב בדיקה רפואית. אולי את מתכוונת איבוד רגש בידיים? לגבי ההליכה אני סבור שאם אביך היה מבין את המחלה שלו הוא לא היה מגיע עד הלום. הטענה שלי היא שאם זה רק "קשיים בהליכה", האיזון לא רק ימנע החרפה, אלה ישפר את המצב הרבה, ממש הרבה. ספרי איזה גישה בדעתכם לנקוט בהמשך. אם יש תוצאות חיוביות, אני אשמח מאוד לשמוע בהצלחה ואמצי עידוד וחוכמת חיים באירגון וניהול של אבא - זה לא כל. ספרו של ד"ר קנטר "סוכרת - לחיות עם ולהרגיש בלי"

טל, ציינתי בנושא הקודם את שמה של מגי. היא מתנדבת מטעם האגודה לסוכרת ויש לה ידע רב במיפוי האדם בתמונה "אב ובני משפחה". אני מניח שמגי תקרא את דבריך ותנסה לעזור ולכוון אותך טוב ממני. ניקולט יודעת מה היא אומרת.

לזר שלום, אלפי תודות על ההתייחסות והמידע, למעלה מהכל- אתה נותן לי תקווה. אני מבינה שאבי יוכל לשפר הרבה מהקשיים מהם הוא סובל ע"י איזון הסכרת. בדיוק כפי שהצעת- כבר קבעתי פגישה עם הרופאה של אבי בשבוע הבא, ואני מקווה להחכים. קלעת גם לגבי עניין נוסף- אבי הוא אחד האנשים העקשנים ביותר שאני מכירה... קשה לגרום לו לבצע בדיקות וללכת לרופא, שלא לדבר על תזונה... הדפסתי את תשובותיך אליי ונתתי לו לקרוא, ונדמה שגם בגישה שלו יש שינוי- כאשר הוא שומע מאחרים הסובלים מהמחלה, שרבות מהבעיות ניתנות לפתרון. בנוגע לתופעות הנוספות שציינת- אבי אכן סובל לעיתים מבלבול, וחוסר ריכוז. לגבי ההתעלפויות- אבי לא הגיע לידי כך, אך לטענתו, הגיע קרוב מאוד לכך מספר פעמים. לגבי חוסר התאבון- כתבתי "לא מסוגל לאכול"- כוונתי הייתה- שמעבר לסתם חוסר חשק לאכול, אינו מצליח להכריח את עצמו לאכול כלל, ברגעים בהם חוסר התאבון מגיע לדרגה החמורה יותר. בד"כ, אבי מגדיר את האכילה כ"עינוי". לזר, נדמה לי שהמלה "תודה" לא תספיק....

עד שלזר יענה לך, רציתי לציין כמה דברים. חשוב מאוד שאת או אביך תלמדו/ תקראו /תעזרו בפורום ובאינטרנט כדי לרכוש ידע על מחלת הסוכרת. כמה שתדעו יותר תשתפר איכות החיים של אביך משום שידע כמה חשוב האיזון במחלה זו. יש תרופות לסוכרתיים שגורמים לחוסרים של ויטמינים כך שכדאי לעשות בדיקות אצל הרופא ולבדוק , אולי זו הסיבה לחולשה הפתאומית. בהצלחה.

ניקולט, המון תודה גם לך! אנו בהחלט ניקח זאת לתשומת ליבנו. טל.