האם מישהו באמת מוכן להודות?

האם מישהו מודה שהגיע אל המנוחה ואל הנחלה וכעת הוא יודע, בתאוריה לפחות, כיצד להתאזן? האם מישהו יודע שהוא לא מאוזן בלי לתרום טיפה לגלוקומטר? האם מישהו, עם יד על הלב, לא חוטא יותר מדי בשם החיים הטובים? ההודעה פונה לגברים ונשים כאחד.

מחשבות, השאלות שלך פילוסופיות מדי. אז מה אם אגיד לך "כן" לכל התשובות? הרי האחריות נופלת כולה עלי. אם אגיד "לאו" זה יספק אותך? אתה לא יודע עדיין כיצד לנהוג ומרגיש שדבר מה מעניש אותך. ואז, מה אתה מסיק מזה? אתה נסוג ונכנע? לא, חביבי, קח עצמך בידיים והרחב אופקים. התכונן לבאות ושמור על עצמך. שום תשובה השוללת שאלותיך לא צריכה לתת לך ביסיס לנסיגה או השלמה עם המצב.

מחשבות יקר , האם אתה מאוזן ?לפי הכתוב, ניראה שקשה לך .. גם לי קשה, אבל חיבים לנצח. קטן עלינו לעומת הדברים היותר גרועים, שיש . ויש... , יש בריאים שפתאום נעלמים. ויש עיוורים,שניתקעים בעמודים... ויש נכים שרואים זאת ,ולא רצים לעזור להם, כי אינם יכולים... ויש סתם עניים, או משוגעים, ומכל הגוונים. נכון שצרת רבים נחמה לטיפשים, אבל תסתכל על זה משניי הכיוונים... דוקא אומרים, שבסוף אנחנו הכי בריאים עם כל הבדיקות הכוללות שאנו עושים. שמור על עצמך, כשבא לך ''לחטוא'' תזריק יותר אינסולין. תרביץ כמה סלטות ותנסה להרגיש בעננים. ובדיחה לעידוד,מקווה שאינך מכיר.... איך כורדי פותח דלת ? מכניס תמפתח למנעול, ומרביץ סלטה. חזק ואמץ [ויש לי עוד הרבה בדיחות]... ביי

אני סוכרתי חדש יחסית (שנה), ואחרי שחטפתי את הבומבה (הידיעה על הסוכר) התנדנדתי כחודשיים בין דיכאון קל (איך אפשר לחיות בלי כל ההתמכרויות שלי (גלידה, שוקולד וכד') לבין טריפ של התעניינות בעוף המוזר (סוכר). בזמן הטריפ אמר לי סוכרתי אחר (ותיק) שאני עוד אמצא את הפן החיובי שבעניין (בטח, חיובי), ואמר/הודיע לי שעכשיו אפילו אם לא ממש בא לי אנ חייב להתחיל לעשות ספורט בדחיפות ובלי חיפופים. והספורט הזה יגרום לי להרגיש הרבה יותר טוב. הוא צדק ובענק ! ולגבי כל המגבלות, אז את חלקן קל לעבור וחלקן אכן ממש ממש מבאסות. ככה זה (כאן אסיים על מנת לא לגלוש לקלישאות )

אנא אלי, אני כבר נמצא כאן וגם אני אלי. מאלי עד אלי, אין מה לעשות, אבל צריך להישאר רק אחד אלי. שלך, אלי.