דחוף קרובים לירושות בגרמניה

מבוקשים בדחיפות קרובים לשמות האלו מדובר על ירושות בגרמניה במידה ואתם קרובים של השמות הרשומים נא לפנות אלי בדחיפות [email protected] טלפון בגרמניה 49-30-5470043 אלקסנדר בואכ. רשימת השמות של הנפטרים בגרמניה. לא מדובר על ניצולי שואה אלה על יהודים שהיו בחיים עד שנות התשעים ויותר. אני כותב את השמות בעיברית ולטינית. elisabeta-zedak-אליזבטה צדק כתובת אחרונה המכתב חזר via trisnera 7 ch-6616 losone מדובר על בית דירות בגרמניה שהוחזר בירושה. 2.-edith zschenderlein נולדה-jackewitz כתןבת אחרונה hamburg 21079 lepschweg 1 bei rohanka-היא דרשה רכוש שהיה שיך לזלמה יקוביץ מדובר על רכוש רב. 3.. edith bayes נולדה pawlowitsch וגברת charlotta pawlowitsch אדית ושרלוטה פבלוביץ .כתובת אחרונה. bon 53127 oderstr 33 גרו בכתובת הזו עד מחצית שנות ה90 4/אלזה אדלר elsa adler נולדה wittig גרה לאחרונה wertheim 97877 Mittlerer Flur 7- גרה עד מחצית שנות התשעים. 5.. אלנה.אלה.צרנר helena-alla-zörner גרה בלייפציג ידועה עד 1936 Cohen, Irit, Cohen, Tamar, Friedlaender, Berta, Friedlaender, Berthan, Irit, Cohen, Tamar, Friedlaender כהן אירית וכהן תמר לבית פרידלנדר או קרובים שלהם . במידה ויש לכם קירבה משפחתית לשמות האלו נא להקים קשר בדחיפות עם משרדינו בברלין או במייל לכתובת הרשומה

נולדתי בשם לוץ שניידר בעיר Ortelsburg כיום Szczytno פולין, עליתי ארצה בזהות שאולה בשנת 1939 להרצליה. בשנת 1956 נפטר אבי,ובלכתי לבית הכנסת נאמר לי שאני לא צריך לומר קדיש היות והוא לא היה אני הבייולוגי. כמער בן 21 זה פגע בי כברק בליל קיץ בהיר.בעידן האינטרנט היתחלתי לפני 7 שנים בחיפוש ובמחקר מעמיק אודות משפחתי,ופרסמתי ב"ג"ואיש ג"ן" את המידע שצברתי, על מודעה זו ענה לי חוקר משפחות מהעיר "דרמומט בגרמניה,את המשך הסיפור ניתן לקרא:עם תקלידו בגוגל את שמי יהודה אךכסנדר--המסע אל הבלתי נודע,אשמח לקבל כל מידע שהוא שיקדם אותי במחקר.לעזרתי בא גם חוקר והיסטריון מאוניברסיטת ורשה. אשמח עם סיפורי יתפרסם באתרכם, בברכת חג שמח יהודה א

חזרה מהגולהו מאת: יהודה אלכסנדר ו 19:28 | 14/05/08 שבע שנים עסקנו במחקר לאחר שנודע לי שאני אומצתי ע'י קרובי משפחה שנתנו לי את חיי. שבע שנים וחמישה קלסרים עווי קרס עם מסמכים,מכתבים,תמונות,ומה לא.רק לאחרונה כל הסיפור שלי שכבר נכתב כאן קיבל תפנית של 190 מעלות,חוקר משפחות שגר בדורטמונט בא לעזרתי, הוא יליד אותה עיירה ופתח לפני עולם שלא הכרתי.הוא הפגיש ביני לבין אישה שהוריה היו שכנים להורי ואותי הכירה מלידה.לפני חודשיים צלצל אלי חוקר המשפחות ונקרא בשמו אלפרד והזמין אותי לבא לגרמניה לברלין למפגש של כל אלה שנשארו בחיים וגרו בפרוסיה המזרחית.(ופה אני חייב לציין שלא רק היהודים נרדפו אלא גם קתולים ונוצרים ותיכף אני אפרט.)כמובן שתשובתי היית מיד שלילית והוא ענה לי שכך הוא חשב.אך אז באה תפנית שזה היה הקש ששבר את גבי.ואז באה ההודעה ממנו אל אותה קריסטה שהוריה גרו לידינו,היא הכירה אותי מלידה. ולומר את האמת כל הלילה ההוא לא עצמתי עיין היו לי לבטים קשים ביותר עם לנסוע או לא. אך פה היית נקודת שבירה והחלטתי לנסוע,בכל אותה העת שיתפתי את אשתי וילדי הם עודדו אותי ונתנו לי את ברכת הדרך,ושניים מהם אף ליוו אותנו לשדה התעופה פן אתחרט ברגע האחרון ואחזור הביתה.שכנתי שגרה מולי אף באה לקראתי היא פקחית טיסה והיא לוותה אותנו עד ליציאה לכיוון המטוס היא נגשה לאחראית אחת המחלקות ושדרגה לנו את הכרטיסים למחלקת עסקים ללא תמורה ולאחר שדלתות המטוס נסגרו קיבלתי בפעם הראשונה פרפרים בבטן. נחתנו בפרנקפורט,שם שהינו יומיים,ומשם אספו אותנו חברים לדמשטט.אצלם היינו יומיים והמשכנו לקולון.גם שם היינו יומיים ביקרנו בעיר והמשכנו למיין,גם שם היינו יומיים,ומשם נסענו לדורמונט נסיעה של 3 שעות. כל מילה שלישית שלי היית בעברית כמובן יימח שמם בדורמונט היינו 6 ימים התארחנו אצל אלפרד אנשים נפלאים סיירנו בעיר ולמחרת החלו פגישות ,ביקרנו בבית הכנסת של הקהילה שמונה כ 400 איש רובם יוצאי ברית-המועצות שוחחנו אם רבים מהם שיודעים את השפה העברית,אך שמתי גם לב שבזמן שיש פעילות בבית-הכנסת נידת של המשטרה עומדת דרך קבע בחוץ.מדורטמונט נסענו לברלין מרחק קטן רק 700 ק'מ אך מה נעימה היית הנסיעה במרצדס חדישה,מזג האוויר היה 22 מעלות לפי הזמנה בדרך לברלין עצרנו במחנה ההשמדה ברגן בלזן שממנו לא נשאר זכר אך שם נבנה מוזיאון לתפארת, לאחר עשר דקות שהייתי בפנים בקשתי ממארחי סליחה ויצאתי החוצה לא הייתי מסוגל יותר לראות את התמונות.משם נסענו אל אותה קריסטה ,פה היית לי שבירה קטנה,לפני שדפקתי בדלת עמדתי אם עצמי וניסיתי להיות חזק אך כנראה שלרגשות אין גבולות ואז כשהדלת נפתחה התחבקנו ולקח לשנינו זמן מה להתאושש.כמובן שכל הסיפור שלה תועד ברשם קול ועל גבי מסרטה,בין היתר היא ידעה לספר לי שגם הנוצרים והקטולים ברחו מהנאצים ובתחנת הרכבת כאשר הם הגיעו הרוסים והגרמנים ירו בהם ואחותה נפצעה .היינו שם יום אחד ומשם דרך קובלנץ,בון,ועוד שתי ערים שאנני זוכר את שמן הגענו לברלין,בברלין היינו יומיים עשינו סיור מורחב בעיר באוטובוס תירים קומותיים בלי גג סיירנו גם בברלין המזרחית ועדיין ניתן לראות את ההבדלים בין שתי הערים,עברנו בצ'ק פוסט צ'רלי שם עדיין עומדים חילים אמרקאים אך זה רק כדי לא לשכוח את העבר ביקרנו בבית העירייה במשכן הנשיא,והמשכנו לברלין הלה זה האולם הענקי שבו הטלר יימח שמו הכריז בשנת 44 על הפתרון הסופי. היו שם אני מאריך כ 2000 איש שבאו מכל העולם,באולם היו מסודרים שולחנות וספסלים ומעל כל 3 שולחנות היה שלט העיר.כך שיצא לי לשבת אם אנשים שמעבר למסך הברזל ובכל שולחן היה ספר אורחים שבכמה מהם אשתי רשמה את כתובתינו במידה וימצא משהוא שיכול לתת מידע שהוא.גם נפגשתי אם אישה אחת שגרה בעיר הולדתי שסיפרה לי שהיא מכירה שתי נשים שנולדו בעיר ועדיין חיות היא תהיה עימי בקשר עם יהיו לה ידיעות שהן, למחרת היה לנו יום חופשי בחרנו להישאר במלון לנוח,ובלילה חזרנו הביתה. בסך הכל זו היית נסיעה מאד ענינית פורייה אך גם עצובה,שמחתי לחזור שוב הביתה לישון שוב במיטתי. יהודה

חזרה מהגולהו מאת: יהודה אלכסנדר ו 19:28 | 14/05/08 שבע שנים עסקנו במחקר לאחר שנודע לי שאני אומצתי ע´י קרובי משפחה שנתנו לי את חיי. שבע שנים וחמישה קלסרים עווי קרס עם מסמכים,מכתבים,תמונות,ומה לא.רק לאחרונה כל הסיפור שלי שכבר נכתב כאן קיבל תפנית של 190 מעלות,חוקר משפחות שגר בדורטמונט בא לעזרתי, הוא יליד אותה עיירה ופתח לפני עולם שלא הכרתי.הוא הפגיש ביני לבין אישה שהוריה היו שכנים להורי ואותי הכירה מלידה.לפני חודשיים צלצל אלי חוקר המשפחות ונקרא בשמו אלפרד והזמין אותי לבא לגרמניה לברלין למפגש של כל אלה שנשארו בחיים וגרו בפרוסיה המזרחית.(ופה אני חייב לציין שלא רק היהודים נרדפו אלא גם קתולים ונוצרים ותיכף אני אפרט.) כמובן שתשובתי היית מיד שלילית והוא ענה לי שכך הוא חשב.אך אז באה תפנית שזה היה הקש ששבר את גבי.ואז באה ההודעה ממנו אל אותה קריסטה שהוריה גרו לידינו,היא הכירה אותי מלידה. ולומר את האמת כל הלילה ההוא לא עצמתי עיין היו לי לבטים קשים ביותר עם לנסוע או לא. אך פה היית נקודת שבירה והחלטתי לנסוע,בכל אותה העת שיתפתי את אשתי וילדי הם עודדו אותי ונתנו לי את ברכת הדרך,ושניים מהם אף ליוו אותנו לשדה התעופה פן אתחרט ברגע האחרון ואחזור הביתה.שכנתי שגרה מולי אף באה לקראתי היא פקחית טיסה והיא לוותה אותנו עד ליציאה לכיוון המטוס היא נגשה לאחראית אחת המחלקות ושדרגה לנו את הכרטיסים למחלקת עסקים ללא תמורה ולאחר שדלתות המטוס נסגרו קיבלתי בפעם הראשונה פרפרים בבטן. נחתנו בפרנקפורט,שם שהינו יומיים,ומשם אספו אותנו חברים לדמשטט.אצלם היינו יומיים והמשכנו לקולון.גם שם היינו יומיים ביקרנו בעיר והמשכנו למיין,גם שם היינו יומיים,ומשם נסענו לדורמונט נסיעה של 3 שעות. כל מילה שלישית שלי היית בעברית כמובן יימח שמם בדורמונט היינו 6 ימים התארחנו אצל אלפרד אנשים נפלאים סיירנו בעיר ולמחרת החלו פגישות ,ביקרנו בבית הכנסת של הקהילה שמונה כ 400 איש רובם יוצאי ברית-המועצות שוחחנו אם רבים מהם שיודעים את השפה העברית,אך שמתי גם לב שבזמן שיש פעילות בבית-הכנסת נידת של המשטרה עומדת דרך קבע בחוץ.מדורטמונט נסענו לברלין מרחק קטן רק 700 ק´מ אך מה נעימה היית הנסיעה במרצדס חדישה,מזג האוויר היה 22 מעלות לפי הזמנה בדרך לברלין עצרנו במחנה ההשמדה ברגן בלזן שממנו לא נשאר זכר אך שם נבנה מוזיאון לתפארת, לאחר עשר דקות שהייתי בפנים בקשתי ממארחי סליחה ויצאתי החוצה לא הייתי מסוגל יותר לראות את התמונות.משם נסענו אל אותה קריסטה ,פה היית לי שבירה קטנה,לפני שדפקתי בדלת עמדתי אם עצמי וניסיתי להיות חזק אך כנראה שלרגשות אין גבולות ואז כשהדלת נפתחה התחבקנו ולקח לשנינו זמן מה להתאושש.כמובן שכל הסיפור שלה תועד ברשם קול ועל גבי מסרטה,בין היתר היא ידעה לספר לי שגם הנוצרים והקטולים ברחו מהנאצים ובתחנת הרכבת כאשר הם הגיעו הרוסים והגרמנים ירו בהם ואחותה נפצעה .היינו שם יום אחד ומשם דרך קובלנץ,בון,ועוד שתי ערים שאנני זוכר את שמן הגענו לברלין,בברלין היינו יומיים עשינו סיור מורחב בעיר באוטובוס תירים קומותיים בלי גג סיירנו גם בברלין המזרחית ועדיין ניתן לראות את ההבדלים בין שתי הערים,עברנו בצ´ק פוסט צ´רלי שם עדיין עומדים חילים אמרקאים אך זה רק כדי לא לשכוח את העבר ביקרנו בבית העירייה במשכן הנשיא,והמשכנו לברלין הלה זה האולם הענקי שבו הטלר יימח שמו הכריז בשנת 44 על הפתרון הסופי. היו שם אני מאריך כ 2000 איש שבאו מכל העולם,באולם היו מסודרים שולחנות וספסלים ומעל כל 3 שולחנות היה שלט העיר.כך שיצא לי לשבת אם אנשים שמעבר למסך הברזל ובכל שולחן היה ספר אורחים שבכמה מהם אשתי רשמה את כתובתינו במידה וימצא משהוא שיכול לתת מידע שהוא.גם נפגשתי אם אישה אחת שגרה בעיר הולדתי שסיפרה לי שהיא מכירה שתי נשים שנולדו בעיר ועדיין חיות היא תהיה עימי בקשר עם יהיו לה ידיעות שהן, למחרת היה לנו יום חופשי בחרנו להישאר במלון לנוח,ובלילה חזרנו הביתה. בסך הכל זו היית נסיעה מאד ענינית פורייה אך גם עצובה,שמחתי לחזור שוב הביתה לישון שוב במיטתי. יהודה

חזרה מהגולהו מאת: יהודה אלכסנדר ו 19:28 | 14/05/08 שבע שנים עסקנו במחקר לאחר שנודע לי שאני אומצתי ע´י קרובי משפחה שנתנו לי את חיי. שבע שנים וחמישה קלסרים עווי קרס עם מסמכים,מכתבים,תמונות,ומה לא.רק לאחרונה כל הסיפור שלי שכבר נכתב כאן קיבל תפנית של 190 מעלות,חוקר משפחות שגר בדורטמונט בא לעזרתי, הוא יליד אותה עיירה ופתח לפני עולם שלא הכרתי.הוא הפגיש ביני לבין אישה שהוריה היו שכנים להורי ואותי הכירה מלידה.לפני חודשיים צלצל אלי חוקר המשפחות ונקרא בשמו אלפרד והזמין אותי לבא לגרמניה לברלין למפגש של כל אלה שנשארו בחיים וגרו בפרוסיה המזרחית.(ופה אני חייב לציין שלא רק היהודים נרדפו אלא גם קתולים ונוצרים ותיכף אני אפרט.) כמובן שתשובתי היית מיד שלילית והוא ענה לי שכך הוא חשב.אך אז באה תפנית שזה היה הקש ששבר את גבי.ואז באה ההודעה ממנו אל אותה קריסטה שהוריה גרו לידינו,היא הכירה אותי מלידה. ולומר את האמת כל הלילה ההוא לא עצמתי עיין היו לי לבטים קשים ביותר עם לנסוע או לא. אך פה היית נקודת שבירה והחלטתי לנסוע,בכל אותה העת שיתפתי את אשתי וילדי הם עודדו אותי ונתנו לי את ברכת הדרך,ושניים מהם אף ליוו אותנו לשדה התעופה פן אתחרט ברגע האחרון ואחזור הביתה.שכנתי שגרה מולי אף באה לקראתי היא פקחית טיסה והיא לוותה אותנו עד ליציאה לכיוון המטוס היא נגשה לאחראית אחת המחלקות ושדרגה לנו את הכרטיסים למחלקת עסקים ללא תמורה ולאחר שדלתות המטוס נסגרו קיבלתי בפעם הראשונה פרפרים בבטן. נחתנו בפרנקפורט,שם שהינו יומיים,ומשם אספו אותנו חברים לדמשטט.אצלם היינו יומיים והמשכנו לקולון.גם שם היינו יומיים ביקרנו בעיר והמשכנו למיין,גם שם היינו יומיים,ומשם נסענו לדורמונט נסיעה של 3 שעות. כל מילה שלישית שלי היית בעברית כמובן יימח שמם בדורמונט היינו 6 ימים התארחנו אצל אלפרד אנשים נפלאים סיירנו בעיר ולמחרת החלו פגישות ,ביקרנו בבית הכנסת של הקהילה שמונה כ 400 איש רובם יוצאי ברית-המועצות שוחחנו אם רבים מהם שיודעים את השפה העברית,אך שמתי גם לב שבזמן שיש פעילות בבית-הכנסת נידת של המשטרה עומדת דרך קבע בחוץ.מדורטמונט נסענו לברלין מרחק קטן רק 700 ק´מ אך מה נעימה היית הנסיעה במרצדס חדישה,מזג האוויר היה 22 מעלות לפי הזמנה בדרך לברלין עצרנו במחנה ההשמדה ברגן בלזן שממנו לא נשאר זכר אך שם נבנה מוזיאון לתפארת, לאחר עשר דקות שהייתי בפנים בקשתי ממארחי סליחה ויצאתי החוצה לא הייתי מסוגל יותר לראות את התמונות.משם נסענו אל אותה קריסטה ,פה היית לי שבירה קטנה,לפני שדפקתי בדלת עמדתי אם עצמי וניסיתי להיות חזק אך כנראה שלרגשות אין גבולות ואז כשהדלת נפתחה התחבקנו ולקח לשנינו זמן מה להתאושש.כמובן שכל הסיפור שלה תועד ברשם קול ועל גבי מסרטה,בין היתר היא ידעה לספר לי שגם הנוצרים והקטולים ברחו מהנאצים ובתחנת הרכבת כאשר הם הגיעו הרוסים והגרמנים ירו בהם ואחותה נפצעה .היינו שם יום אחד ומשם דרך קובלנץ,בון,ועוד שתי ערים שאנני זוכר את שמן הגענו לברלין,בברלין היינו יומיים עשינו סיור מורחב בעיר באוטובוס תירים קומותיים בלי גג סיירנו גם בברלין המזרחית ועדיין ניתן לראות את ההבדלים בין שתי הערים,עברנו בצ´ק פוסט צ´רלי שם עדיין עומדים חילים אמרקאים אך זה רק כדי לא לשכוח את העבר ביקרנו בבית העירייה במשכן הנשיא,והמשכנו לברלין הלה זה האולם הענקי שבו הטלר יימח שמו הכריז בשנת 44 על הפתרון הסופי. היו שם אני מאריך כ 2000 איש שבאו מכל העולם,באולם היו מסודרים שולחנות וספסלים ומעל כל 3 שולחנות היה שלט העיר.כך שיצא לי לשבת אם אנשים שמעבר למסך הברזל ובכל שולחן היה ספר אורחים שבכמה מהם אשתי רשמה את כתובתינו במידה וימצא משהוא שיכול לתת מידע שהוא.גם נפגשתי אם אישה אחת שגרה בעיר הולדתי שסיפרה לי שהיא מכירה שתי נשים שנולדו בעיר ועדיין חיות היא תהיה עימי בקשר עם יהיו לה ידיעות שהן, למחרת היה לנו יום חופשי בחרנו להישאר במלון לנוח,ובלילה חזרנו הביתה. בסך הכל זו היית נסיעה מאד ענינית פורייה אך גם עצובה,שמחתי לחזור שוב הביתה לישון שוב במיטתי. יהודה