דור המשך

שמחתי מאד שנפתח פורום הנותן מענה לניצולי שואה ודור שני ושלישי .לצערי אימי נפטרה לפני 4 שנים ואבי לפני שנה .אימי הרבתה לספר אודות השואה לילדי בית הספר בקהילה אך לנו הילדים לא סיפרה הרבה אולי כי לא רצתה לצער אותנו.

שמחתי לאומץ שלך לפתוח את הפורום שלנו, תודה לך. את מספרת על דיבור ואי דיבור במשפחות של ניצולי שואה, וכמה קשה לרבים לספר לילדיהם מה שעבר עליהם, בעוד שלעיתים פחות קשה לספר לזרים, או להיות בשליחות למען הנחלת הידע ושמירת הזיכרון. יכולתי לחוש מבעד למילים את תחושותיך כילדה שלא יודעת את עולמם הפנימי של הקרובים לה ביותר, וזה נושא גדול שהייתי שמחה אם אחרים יוכלו לשתף, כאן בפורום, בתחושות דומות. מכל מקום תודה לך על השתתפותך.

אימי ואבי שרדו את השואה אך ללא ספק היא נשארה באבי עד יומו האחרון ואימי שתחיה הוציאה השנה לראשונה ספר שנקרא: בין מגן דוד צהוב למגן דוד כחול. אני עדיין מתקשה להאמין שהורי העדינים והמיוחדים הצליחו לעבור תקופה מזוויעה וארוכה כל כך. הם ועוד הרבה מחבריהם שניצלו אף הם, נחשבו בעיני גיבורים וכך הם מצטיירים בעיני עד היום. אף פעם לא העזתי לשאול: איך אפשר לעזור להם?