לאיזה ארגון עלי לפנות?

שלום רב לכל הקוראים. הייתי רוצה לשתף אותכם ברעיון שלי שקשור להקמתו של מוזאון לזכר השואה באוקראינה. אודה לכם מאוד עם תפנו אותי לגורמים שיכולים להתעניין ולסייע. הרעיון לדעתי יכול לתרום רבות למוזאון שכבר קיים בדנפרופטרובסק ויוקם בעתיד בקייב. אני שומרת מכתבים מתקופת מלחמת עולם השניה. הם מספרים על קרובי משפחתי אשר הלכו לעולמם בטרם עת ובנסיבות הטראגיות. אילולי המכתבים, כמעט ולא הייתי יודעת דבר על אותם הקרובים. ישנם מעל 50 מכתבים וכולם נכתבו בשנים 1943-1944. המכתבים נכתבו לאבי ע"י אחותו ודודתי ריבה. אבי היה חייל בצבא בריה"מ והמכתבים נשלחו אליו ישירות לחזית. דודה ריבה ומשפחתה היו פליטי השואה, אשר ברחו לקירגיזיה מפני הנאצים. המכתבים מלאים באיסורים קורעי לב ואהבת אין קיץ בין בני המשפחה. הם לא זכו להפגש יותר. לאחר שדודה ריבה שכלה את בתה בשנת 42 שנפתרה ממחלה קשה וחוסר יכולת לקבל טיפול רפואי מתאים באותן הנסיבות , דודה ריבה קיבלה הודעה כי בנה המאומץ נפל בקרב..."הפצעים שלא יחלימו לעולם...הרופאים אומרים לי לעזוב את הכל בצד-זוהי חובתם כרופאים , אבל ליבי אומר אחרת: הדמויות היקרות של הילדים עומדות למול עיני ולא אפסיק לחשוב עליהם עד יום מותי...". דודה ריבה נפתרה בקירגיזיה בדצמבר 1944. היא הייתה בת 38 ביום פתירתה. מכתביה מלאים אהבה וגעגועים לבית, לאדמה, ליקירים. הם מתארים גורל קשה ביותר ומאבק על החיים. ידוע לכל כי היהודים תמיד היו אזרחים נאמנים למדינה בה הם חיו. המכתבים מדברים על פטריוטיזם, אהבת מולדת. היהודים היו אמיצים, היו גיבורים והמכתבים מעידים על כך. המכתבים נכתבו בשפה רוסית והם שייכים למקום ולזמן שבו התרחש האסון. אני יכולה להביא את המכתבים ל"יד ושם" בירושלים, או למוזאון אחר, אבל הייתי רוצה לעשות הרבה מעבר לכך. אני נולדתי וגדלתי בקייב שבאוקריינה ומשם עליתי לישראל בשנת 1989. בקייב אני עבדתי כמורת דרך ומדריכת טיולים. הייתי מגיעה עם קבוצות תיירים לבאבי-יאר. כל מה ששייך לעם ישראל, תמיד נגע לליבי. הייתי מאוד רוצה שאנשים ידעו את האמת ואת מה שקרה שם. המכתבים נכתבו לפני מעל 60 שנה ונשמרו ע"י אבי ז"ל, ומאז פתירתו בשנת 1973 הם נשמרים על ידי. הייתי מאוד רוצה, כי המכתבים יהוו תצוגה במוזאון שתקרא "סיפורה של משפחה יהודית". המקום המתאים ביותר לדעתי לתצוגת המכתבים- זהו מרכז יהודי כלשהו או תצוגה בשטחו של מוזאון קיים. המכתבים האלו קורעים את הלב. לא כל סמינריון או סדרת הרצאות יוכלו להמחיש באותה עוצמה את גורלם הטראגי של היהודים באותה תקופה, כמו אותם המכתבים. מטרת הקמת התצוגה איננה נובעת מרצון לספר על משפחה אחת בלבד. אני יודעת , כי משפחות רבות שומרות מכתבים מתקופת המלחמה. את התצוגה ניתן יהיה להרחיב ולשנות. מוזאון שיספר על משפחה אחת, למעשה יספר על משפחות רבות. סיפורם של אנשים, אשר נזרקו למקומות שונים ע"י המלחמה, אנשים שאהבו, סבלו והאמינו בנצחון וקיוו להפגש שוב עם קרוביהם, אך לא כולם זכו בכך. גורלות שונים. טראגיים יותר וטראגיים פחות. והמשותף ביניהם- מלחמת עולם השניה. אסור שמה הצלחנו לשמר-יעלם. אני חושבת שהציבור באוקראינה לא יודע מספיק מה עלה בגורלם של היהודים בתקופת השואה. זאת אמת שצריכה להשאר לנצח, לכן אני פונה אליכם בתקווה לסיוע בהגשמת הרעיון. בכבוד רב נרודצקי רימה (ריבה) 050-2220807

את יכולה אולי לעניין את מוסד משואה בקיבוץ תל יצחק יש להם תיעוד והתמקדות בנושא דואר ומכתבים.