חוות דעת דחופה!!!

שלום, אני מאוד מקווה שאוכל לקבל איזה שהיא עצה אני ממש אבודה. אני נכדה לניצול שואה. לאורך עשרות השנים היה סבי האדם המיוחד ביותר שהכרתי בחיי. טוב לב, עם הרבה נתינה, חוכמה, אהבה וכבוד לאחרים. סבי בן 77 לפני מס' שנים נסע לטיול שורשים מאז אותו ביקור מקולל חיינו נהרסו. הוא חזר משם במצב נפשי מאוד קשה, בהתחלה לא הרגשנו אבל מהר מאוד התגלו לפנינו ההשפעות. מאדם רך ואוהב הוא נהפך לחשדן, פטפטן בצורה בלתי נלאית. גס רוח ומרבה להשתמש בשפה מלוכלכת. נמצא בדיכאון קשה מבולבל עם זכרונות העבר ומרבה לבכות. בעבר ניסינו לקחת אותו לטיפול, אבל הוא ממש לא מוכן לשמוע על זה טוען שכולנו משוגעים ורוצים ברעתו ולא מוכן לשתף פעולה בשום אופן. נותרנו חסרי אונים אל מול האדם שאנו אוהבים מכל. לא רצינו לשקול להכריח אותו לקבל טיפול ללא רצונו וזו שנשארה וסבלה את עיקר התופת הינה סבתי. בשנה האחרונה המצב החמיר בצורה קשה הוא ממש הוזה הזיות שווא. מאשים אותנו בניסיונות להרעיל אותו. ועל כן בקושי אוכל. בטוח שסבתי בוגדת בו וסובל מחרדת נטישה קשה שלא מאפשרת לנו להמשיך ולקיים את חיינו. לאחרונה אף הביע אלימות! אני מרגישה שלמרות כל האהבה והרצון שלנו בחופש שלו. אין לנו את הכלים להתמודד איתו יותר במיוחד לא סבתי שמצבה הבריאותי הורע מאוד בעקבות ההתדרדרות שלו. החיים איתו אינם נסבלים והם בגדר פגיעה נפשית עמוקה לכל הסובבים. שקלנו להוציא את סבתי מהבית אבל לבנו אינו מאפשר לנו להשאיר אותו בודד במצב הדיכאוני והעלוב בו הוא נמצא. אני ממש חוששת שהוא עלול להזיק לעצמו אם נעשה זאת. למרות שאני מתקשה להגיד בקול רם את שאני שוקלת אבל הייתי רוצה לקבל חוות דעת לגבי אפשרות של אשפוז בכפייה, האם מדובר בגזר דין מוות עבורו או שהדבר עשוי להועיל? אני חייבת לציין שרק מהמחשבה על הסיטואציה הנוראית שתיווצר במקרה כזה אני מרגישה פחד נורא.

הי לייבי,את מספרת על טראומה קשה לכל המשפחה, מאז שסבך חזר מחו"ל, מטיול השורשים. כנראה המפגש עם העבר, שהיה מוחזק בתוכו בצורה מוצלחת קודם, היה קשה מנשוא והציף כל מיני תכנים של חרדות, דכאון, אלימות ועוד. השאלה מה לעשות היא מאוד מורכבת, משום שהיום מי שסובל הוא גם סבתא, וגם אתם. לי לא נראה מתאים להוציא את סבתא מהבית, היא זקוקה לפינה לה היא רגילה, לבית שלה, להרגליה. זה נותן לאדם מבוגר בטחון ןכוח. לעומת זה סבא כבר לא נהנה ככ ממה שבית מציע לו - הוא עבר לחיים שנשלטים עך ידי המציאות הפנימית יותר מזו החיצונית. לפיכך עדיף לחשוב על פתרון נאות לסבא, ולהתיעץ איך לעשות את המהלך המורכב הזה. טוב למשל להתיעץ עם רופא המשפחה, והוא גם ידע האם כדאי לפנות או לא לפסיכיאטר מחוזי (אשפוז בכפיה). רצוי לא להגיע לזה אם אפשר, כי זה טראומטי לכולם. האם יש מישהו שסבא נותן בו אמון? אולי אפשר כך לשכנע אותו להגיע לרופא שיראה אותו, או לחשוב אם אפשר להזמין את רופא המשפחה הביתה. גם ב"עמך" יש אפשרות לבוא ולהתייעץ, אינני יודעת מאיפוא את אבל אפשר בקלות להגיע לאחד הסניפים לפגישה, שאינה עולה כסף - פגישה ראשונה - ושם להתיעץ ולחשוב ביחד עם איש מקצוע מה לעשות. אני מקווה שתצליחו - אם יש צורך נוסף אנא התקשרי אלי - 0544-871729 גילי כנעני

הי גילי, אני חייבת להודות לך על הדברים שכתבת. רק ההזדהות מאוד מחזקת אותי. האמת היא שאני שבורה מאוד מהנושא. הבטחתי לסבתי שלא אנוח עד שאמצא פתרון כי כך המצב פשוט לא יכול להימשך. המצב הרבה יותר חמור מהתיאורים העדינים שבחרתי להשתמש בהם, כמו כן שמי הוא לא לייבי אלא רינת. משום מה הרגשתי שיש בפנייתי סוג של בגידה בו וחששתי לקשר את הפניה ישירות אלי. הדבר האחרון שאני רוצה זה לכפות אשפוז על הסבא היקר שלי. אבל אני פשוט חייבת לטפל בו לשפר אותו "להציל" אותו מעצמו זה המעט שאני חייבת לו אחרי כל כך הרבה אהבה אני מי שאני בזכותו היה לו חלק מאוד מהותי בחיים שלי ואני לא מוכנה לוותר עליו למחלה הנוראית הזו. ברור לי שאשפוז בכפייה זה דבר איום, אפילו נקשר לי ברגש עם הלקיחה שלו ושל אחיו הקטנים מהבית המוכר ע"י הנאצים בכפייה ועל כן לבי לא נותן לי לעשות זאת אבל המצב כזה שלהשאיר אותו כך הינו שקול לגזר דין מוות שום דבר לא מסב לו אושר יותר או אהבה והכי אני מייחלת לו נחת ושלווה. מחר יש לי אכן פגישה ב"עמך" בת"א. אני תולה בה כל כך הרבה ציפיות למרות שאני יודעת שאסור לי. ברור לי שאין קסמים ואין פתרונות מהירים אבל אני חייבת לנסות, הכול מה שאפשר. להציל אותו בראשונה וגם את סבתא ואח"כ אותנו. תודה רבה שנתת לי את מס' הטלפון שלך למרות שאינך מכירה אותי כלל. זה מעיד עליך המון. אני מקווה שאחזור עם תובנות מחר. הלוואי...

לייבי שלום ,הסיפור שלך מרתק,אני הייתי מציע לך לפנות ל"עמך" להם יש את הכלים להתמודד עימו,ככל שתקדימו כן ייטב יהודה