פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

ד"ר עודד שלום! לפני כשנה וחצי עברתי ניתוח לכריתת חלק מהמעי הגס "בסיגמואיד" החלק המודלק היה כ-30 ס"מ,וזאת לאחר התקפים רבים ואישפוזים. אני עדיין סובל מכאבים עזים בבטן התחתונה משמאל,מיציאות מרובות ולא יציבות,משתמש לכאבים בפרקוסט בשל פציעה כנכה צה"ל (לא בבטן) מזה שנים ידוע שגורם לעצירויות. בשל תלונות על כאבים וריבוי של יציאות לאחר הניתוח בוצע קולונוסופיה וחוקן בריום לשלול הידבקיות פנימיות ,אכן נשלל,אבל עדיין חוטף התקפים נוראים ותכופים.היתכן ויש הידבקויות חיצוניות הגורמים לעווית לאחר כל יציאה, האם יש פתרון או דרך להקל על סבל נוראי זה.

גליל שלום, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. כעיקרון, נדיר שהדבקויות גורמות לסבל היומיומי שאתה מתאר, ומומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום אני בת 20. לאחרונה החלנו לקיים יחסי מין אנאליים, בפעם האחרונה יצא לו קצת ככי על האיבר שלו, והוא נגעל מיזה!! למרות שעשיתי חוקן עם ברז האמבטייה. חברי קנה מכשיר חוקן והחליט לעשות לי חוקן, בתחילה לא התנגדתי... לאחר מספר פעמים שעשה לי חוקן (דרך אגב הוא די נהנה לעשות זאת) אתמול הוא הכניס לי את הצינור ללא הפייה לתוך פי הטבעת וטען שכדאי לעשות חוקן עמוק יותר ... כך הוא הכניס לי כמעט את כל הצינור (בערך מטר!!!) ואז הוא הכניס לי בערך 2 ליטר מיים עם סבון בכדי שאני אסכים לעשות זאת שוב.. הוא הביא אותי לאורגזמה עם לשונו וכן עשה פעולות שפשוט הייתי בעננים.. ראיתי שהוא נהנה מכל העסק ... שאלתי באתר אחר אמרו לי להפסיק מייד!!! ולא ענו לשאלותיי ..... חברי מאוד נהנה מהתהליך... לי לא אכפת ... ברור שאנו משתמשים בקונדום... מה שחשוב זה שאם הוא מכניס לגופי צינור גומי של חוקן באורך כמטר!!!! ולאחר כמעט 2 ליטר של מיים וסבון גוף.... 1. האם זה מזיק או מסוכן ?? 2. אם כן.. בתדירות של פעמיים בשבוע האם זה בסדר ??? 3. האם יש לזה השלכות בעתיד ??? דרך אגב הגעתי לשלוש אורגזמות!!!!! בזה אחר זה כשחברי הביא אותי כשצינור החוקן עדיין בגופי ולפני שקיימנו יחסי מין בכלל עד לשכרון חושים ולאות גדולה האם זה בסדר ??? מצפה לתשובה בהקדם!! מחר חברי צריך לחזור מהצבא והוא אוהב את כל הקטע הזה וטוען שזה גורם לא תענוג והנאה עצומה.. קשה לי מאוד לסרב לו!!! מה גם שהוא מענג אותי בעינוגים שאף בחורה לא זוכה להם... נא השב בהקדם בכדי שאוכל להראות לו את תשובתך

שלום רב, קצת קשה לי לתת מענה מוסמך ומקצועי לחלוטין לשאלותייך. בעיקרון, חוקן מבוצע על ידי הכנסת צינורית לרקטום בלבד, ואין צורך ולכניס צינור ארוך באורך של כמטר למעי הגס. איני מכיר את הצינור בו אתם משתמשים, אולם כעיקרון צינור שאינו גמיש דיו והשימוש בו אינו מקצועי יכול לעיתים נדירות לגרום לפגיעות מעי היכולות לגרום למצבי חירום רפואיים. בנוסף, לצורך יחסי מין אנאליים, למעשה מספיק לנקות את הרקטום עצמו, ואין צורך לנקות את כל המעי הגס, ולכן אין צורך להשתמש בכמות כה רבה של נוזל. פרט לזה, ברור שזה בסדר להגיע לשכרון חושים ולאות גדולה. אבל מומלץ לנהוג באחריות ולהמנע מסיכנונים בריאותיים.

שלום 1. ברצוני לדעת עד איזה עומק אפשר להחדיר את צינור החוקן סטנדרטי גמיש (ז"א רק את הצינור בלבד) לפי הטבעת... ללא נזק כל שהוא לרקטום ולמעי 2. כמה ליטר של מיים עם סבון אפשר להחדיר 3. האם סבון גוף זה בסדר (משהיא אמרה לי שכדאי להשתמש בשתי ליטר מיים עם שני לימונים סחוטים) 4. מה התדירות שממומצת לבצע זאת?? 5. מה הסיכונים בלהגיע לאורגזמה כשבגופי מוחדר צינור חוקן ושני ליטרים מיים וסבון גוף (ז"א עשינו זאת בעבר פעמיים!! וכמעט שבועיים לא עשינו זאת) ואני מעוניינת לעשות שוב אך בצורה בטוחה ביותר (האורגזמות וההנאה הי בכמה דרגות יותר מבצורה רגילה) 6. כל התהליך הזה מבוצע ע"י חבר שלי והוא טוען שתהליך זה גורם לו הנאה בלתי רגילה (אך אני עושה זאת בגלל שאני רוצה) דרך אגב אני מרגישה מצויין, רעננה ומלאת מרץ לאחר החוקן העמוק שעשה לי חברי אנא ענה עניינית

יש לי טחורים פנימיים מדממים המטופלים בינתיים בפרוקטוצורין,והוזמנתי לביצוע סיגמוסקופיה. האם ביצוע הבדיקה לא יחמיר את הדימום? האם לסיים ראשית את הטיפול הנוכחי בטרם ביצוע הבדיקה?

שלום רב, כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן בכל מקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. במקרה שלך, הרופא המטפל בך קבע שבדיקת סיגמואידוסקופיה תהיה מספקת. סביר שהבדיקה לא תחמיר את הדימום במידה ניכרת, ואם בדיקה זו תהיה תקינה, נדע שמקור הדמם הוא האיזור פי הטבעת, ונוכל כולנו לישון יותר טוב בלילה. מציע לעשות את הבדיקה בתאריך שנקבע.

בס"ד שלום ד"ר זמורה, יש לי לופ אילאוסטומי כבר 3 חודשים. מאז יצירת הסטומה יש לי הרבה יותר הפרשות מהנרתיק, מה שלא היה לי איי פעם וגם לפעמים כאילו גזים שיוצאים מהנרתיק. ההפרשות היו בכמויות ענקיות ובאופן עקבי במשך שלושת החודשים האחרונים, אבל משום מה, בשבוע האחרון הן פתאום פחתו באופן ממש משמעותי.... גם העיניין של הגזים נעלם פתאום בשבוע האחרון. שאלתי, אם זו פיסטולה, יכול להיות שהיא נסגרה לבד?? האם קיים בכלל מצב כזה שפיסטולה יכולה להסגר לבד? והאם כל עוד שאין סימפטומים, אז אולי עדיף לא לעשות כלום? אין לי שום כאבים/גירויים/אי נוחות באזור רצפת האגן. תודה רבה!

בס"ד רציתי לשאול, יש לי הפנייה ל- U.S ואגינלי שרופאת נשים נתנה לי לעשות. האם זה מספיק כדי לאבחן אם יש פיסטולה? תודה רבה.

שלום אבי עבר בדיקה גסטרו לפני כיומיים שבה התגלה פוליפ במעי הדק הרופאים הפנו את אבי לכל מיני בדיקות וברצונם לנתח ולהסיר את הפוליפ ואז לתפור את המקום . ברצוני לדעת האם זה ניתוח מסובך?כמה שעות הוא אמור להיות אודה לכם אם תוכלו לענות לי על השאלות שכל כך מסקרנות אותי תודה

דורית שלום, ניתוח לכריתת פוליפ במעי הדק הוא ניתוח בסדר גודל בינוני ואורכו משתנה לפי מיקום הפוליפ במעי והטכניקה הניתוחית. אם מדובר בפוליפ לא מאד גדול, מומלץ לברר אם לא ניתן להסירו ללא ניתוח בטכניקה של אנטרוסקופיה כפולת בלון (double baloon enteroscopy) המבוצעת במספר מרכזים כולל תל השומר.

שלום רב, בימים האחרונים אובחנתי כסובלת מפיסורה. ניתנה לי משחת רקטוג'סיק למריחה 4 פעמים ביום למשך כחודש, וכן קיבלתי הוראה לרכך את פעילות המעיים. שאלותיי: א. באיזה אופן יש למרוח את המשחה? האם יש להחדירה לתוך פי הטבעת? ב. כיצד מרככים פעילות מעיים? תודה רבה!

מיכל שלום, את המשחה יש למרוח סביב פתח פי הטבעת ואין צורך להחדירה פנימה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

עברתי ניתוח פיסורה לפני חודש. היום חשתי בליטה מעט כואבת בין הרקטום לישבן מצד שמאל היכן שבוצע הניתוח. אני חוששת שזה אבצס. מה הסימפטומים לאבצס? האם אבצס יכול להתפתח חודש לאחר ניתוח פיסורה? הבנתי שזה סיבוך אפשרי של הניתוח (כך אמר לי המנתח לפני הניתוח).האמנם?

שרון שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. אבצס הוא סיבוך קיים אך נדיר של ניתוח לפיסורה. הוא מתבטא לרוב בכאב מקומי, נפיחות, ולעיתים חום. אבצס לרוב מופיע מספר ימים לאחר הניתוח, ולעיתים נדירות יכול להופיע גם חודש לאחריו. אם הממצא טרם חלף מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.

האם גוש תת עורי באזור הניתוח היוצר כאב דק הוא תוצאה נורמלית בניתוח פיסורה או שזה לא תקין? האם לאחר ההחלמה לא חשים שום כאב או אי נוחות באזור (שכן אני חשה כך). התשובה חשובה לי שכן בקרוב יש לי פגישה עם המנתח בעניין, ואני רוצה לדעת איך מרגישים אחרי ניתוח שהצליח.

שלום בזמן ההתרוקנות בשירותים אני מרגיש כאילו מעי יוצא לי וזה נראה בצבע אדום יש לי אפשרות לצלם את הצניחה מה לפי דעתך הבעיה הזאת והאם יש אפשרות שאני ישלח לך את התמונה עם הצניחה באימייל שתגיד לי את חוות דעתך (אני בן 25)

א שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. הממצא שאתה מתאר יכול להחשיד לצניחה של טחורים פנימיים או לצניחה מלאה של הרקטום. אין לי התנגדות שתשלח תמונה במייל, אבל יתכן שאיכות התמונה לא תאפשר להבחין בין 2 מצבים אלו, ובדיקת רופא מומחה לתחום תוכל לרוב לאבחן את הבעיה ולכוון את הטיפול.

לאיזה כתובת מייל אפשר לשלוח לך את התמונה תודה

לפני כחודש עברתי ניתוח לתיקון פרולפס בבית חולים איכילוב. היום נוצרה לי הרגשה כאילו יש לי בזמן מאמץ עור שמתקרב עד ליציא של פי הטבעת, ואינני מצליחה להתרוקן עד הסוף כאילו שהמעי כמעט יוצא לי החוצה, אין בליטה גדולה כמו שהייתה לפני הניתוח אך אני מרגישה כאילו אני צריכה ללחוץ ולהרפות המון פעמים בשביל יציאה ולפעמים אחרי שעה אני שוב צריכה לשירותים, עד לפני שבוע שתיתי שמן פרפין אך הוא גרם לכאבי בטן אז הפסקתי, האם אני צריכה חעבור ניתוח נוסף או שזה משהו שלא ניתן לתיקון?

פולי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. לצערי אין בידי מידע רפואי ממצה על הניתוח שעברת, הממצאים טרם הניתוח ובמהלכו, וכד', ואין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה.

שלום, מזה חודשיים,באופן אקראי יש לי אחרי יציאה דימום של מס' טיפות שמפסיק מיד.שבוע התופעה נניח פוסקת,ואז משום מקום שוב התופעה חוזרת ליום או יומים.אין לי כאב או צריבה. עלי לציין שהשבוע עברתי קולונוסקופיה ארוכה ללא שום ממצאים.הכל היה תקין.הרופא טען שיכול להיות טחור קטן ולא כדאי להתעסק איתו. מהי דעתך?האם יש טיפול?

מוטי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. האינדיקציה העיקרית לטיפול בטחורים היא על מנת לשפר את איכות החיים, ולכן עליך להחליט אם הדמם הקל שאתה מתאר פוגע באיכות חייך היומיומית, והאם אתה רוצה לטפל בכך. אם תרצה טיפול כלשהו,מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום ד"ר, אני עובר עכשיו רצף של קשירות של טחורים 2 בדרגה שניה ואחד בדרגה שלישית הומלץ לי לעשות את הקישורת של כל אחד בנפרד ובהפסקות של שבועיים. אשמח לדעת אם מותר לי לקיים יחסי מין אנאלים בין הטיפולים וכמה זמן אחרי קשירה רצוי להמתין. תודה!

שמשון שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. מין אנאלי יכול להחמיר דמם לאחר קשירת טחורים ואף לגרום לאי נוחות, ומומלץ להמתין כחודש לאחר הקשירות.

אני מעונין לקבל תגובה חיובית/שלילית לטיפול בשיטת נונה בפיסורה

דוד שלום, הטיפול בשיטת נונא אינו חלק מהטיפול בפיסורה במסגרת הרפואה הקונבנציונאלית. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום, לפני יומיים עברתי ניתוח פיסורה וכעת יש לי בליטה עורית שלדברי המנתח זה טבעי ונובע משאריות פיסורה. האם זה תקין? האם זה נושר עם הזמן? תודה

אורי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. אני מקווה שבינתיים כבר החלמת. אם לא, מאחר שלצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה, מומלץ לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה.

שלום דוקטור זמורה. אני בת 36 ולא עברתי לידות. אני סובלת לעיתים ממקרה קל של טחורים. לאחרונה הרגשתי הטבה. בשבוע האחרון חל שינוי. בזמן יציאה אני מרגישה כאב חד בחלק החיצוני של פי הטבעת - כמו של שריטה או קרע קטן. הסתכלתי ולא ראיתי שום סימן לפציעה או קרע. יש רק כתם דם על הנייר לאחר היציאה. אין דימום מעבר לכך. אין כאבים במשך היום, רק הרגשה של שריטה. מרחתי דרמהקומבין כדי להרגיע את המקום אך אין שינוי. במה לדעתך מדובר?

רחלי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה, אך תלונות כפי שאת מתארת יכולות להתאים לעיתים לפיסורה בפי הטבעת. אם הסבל עדיין נמשך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום רב דוקטור זמורה, אני כבן 70,בריא ,מתעמל ,ללא עודף משקל.יש לי בעיה של "צמיחה" מוגזמת של טחורים.ב 1968,1979,ולפני כ 6-7 שנים עשיתי ניתוחי טחורים,בעיקר פנימיים. בין לבין עשיתי עשרות קשירות.התופעה היתה והינה מלווה בדימום בעת היציאות,באי התרוקנות ממשית בעת היציאות,אך ללא כאבים. זה כ 4-5 שנים לא ביקרתי אצל הפרוקטולוג,אני אוכל סובין ושותה הרבה מים ואיך שהוא אני מסתדר. לאחרונה שוב "צמחו" טחורים חדשים (גם חיצוניים)ומדי פעם יש דימום ואין התרוקנות אמיתית. עלי לציין שיש לי רקטום מאד מאד צר ואני חושב שזו אחת הסיבות לצמיחת טחורים חדשים כל פעם.. שאלתי היא האם יש דרך להרחבת פי הטבעת ,או שמא אצטרך לניתוח רביעי במספר. עלי לציין שאני במעקב לחשש מסרטן והבדיקות הן שליליות. אודה לך על תשובה מחכימה.

ירמיהו שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. יחד עם זאת, חשוב לציין כי טחורים לרוב לא גורמים להפרעות בהתרוקנות, ולעומת זאת בעיות בהתרוקנות גורמות לעיתים קרובות לטחורים. יתכן שיש מקום לבדוק מדוע אתה סובל מהפרעה בהתקורנות, טרם טיפול חוזר כזה או אחר בטחורים. אם אתה מעונין בבירור או בטיפול, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום רב! בת 41. לאחר הלידות סבלתי מטחורים אך לאחר מס' ימים עברו. כיום שש שנים לאחר הלידות לפני יומיים הופיעה כמו צינור עם נפיחות בצד אחד של פי הטבעת. יש לציין כי לא היו לי עצירויות אלא דווקא שלשולים. קניתי משחה בבית המרקחת ולאחר כמה ימים זה חלף. שאלתי היא האם זה טחור? זה נראה כמו צינור נפוח שיוצא מפי הטבעת. האם צריך לפנות לרופא גם לאחר הפסקת הכאבים? תודה

שרית שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. ממצא כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים צנוחים, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. אם כרגע אין כל סבל, נראה לי כי אין חובה להבדק. אם יופיעו סימפטומים דומים שנית, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום. מאחר ונקבע שאני סובל מטחורים בשלב-4,אך למדתי שבמידה ואני שומר על יציאות רכות, כמעט שאין כאבים. האם בכול זאת לשקול ניתוח ? או שעדיף לדחות כול זמן שהמצב כפי שהוא. אודה מאוד על תשובה ממצה בעניין.

גאל שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. האינדיקציה העיקרית לטיפול בטחורים היא על מנת לשפר את איכות החיים, ולכן עליך להחליט כמה הסבל הסובייקטיבי פוגע באיכות חייך היומיומית, והאם אתה רוצה לטפל בכך. אם תרצה טיפול כלשהו, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

בני בן 3 כיום. בהיותו פג בן חודש עבר ניתוח הסרת מעי גס (חלק מהמעי הגס הוסר) . היה עם סטומה שנה וחצי ובגיל שנה ו-4 עבר ניתוח תיקון . הבעיה העיקרית כיום הילד סובל מ- יציאות רבות (15 -20 ביום) . ובעיות עור מקומיות באיזור . - הצואה לרוב נוזלית עיסתית ואינה גושית . הכירורגים בסורוקה ממליצים לא להסיר הטיטול כדי להימנע מהחמרה או עצירות . האם קיימת אפשרות להאריך את המעי ? האם יש צורך בדיאטה מיוחדת ? תודה על עזרתך .

אופיר שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. אני מבין מאד את דאגתך כאם, אולם אינני כירורג ילדים ואיני מטפל בבעיות כגון אלה בשגרת יומי. מומלץ לפנות ללגסטרואנטרולוג ילדים בשאלה זו.

סבתא שלי בת 87 אישה צלולה ומתפקדת. ברקע: יתר לחץ דם ועצירות כרונית. לאור דלקות שתן חוזרות ודימום ביצעה ציסטוסקופיה ב-31/8 ושם התגלה גידול נרחב בצד ימין ועוד אחד משמאלו. בבדיקת us בטן מתאריך 6/9 נמצר ממצא פוליפואידי בגודל 2.9X2.2 מתאים ל-TCC הומלץ על כריתת גידול TURBT בהקדם לצורך אבחנה היסטולוגית. בגלל שסבתא סובלת מזה 30 שנה מעצירויות ושותה תה סנה מדי לילה ומרגישה כאבים בפי הטבעת ובטן קשה ונפוחה כל הזמן היה לה חשוב לעשות קולונוסקופיה או בעצם היא העדיפה לעשות וירטואלית כדי לשלול את חששותיה וזאת לפני שהיא מחליטה לבצע ניתוח... משהתברר שבגילה לא עושים קולונוסקופיה וירטואלית הופנתה ל C.T בטן עם דגש לאגן ופי הטבעת. המימצאים מתאריך 16/9: מעבר חזה בטן: אנולוס מטרלי מסויד.בקע סרעתי קטן.פרוזדור שמאל מוגדל. כליות תקינות בגודל ובמיקום מרכזות סימטרית.ללא הידרונפרוזיס. ציסטות מרכזיות דו"צ וקורטיקולית מימין. שינויים טרשתיים באאורטה ובענפיה כולל עורקים קורונרים. הקולון איננו בדיסטנציה ואין לשלול בבדיקה זו ממצא אורגני בו בעיקר ברקטו סיגמה. בשלפוחית השתן הודגם תהליך פוליפואידי בקוטר 3.7 ס"מ הצומח מדופן ימין, השומן סביבה שמור.אין בלוטות מוגדלות באגן. בקע מפשעתי דו"צ מכיל שומן עם קשרית קטנה בבקע שמאל. שאלותינו: 1. לפי פענוח ה-C.T למי עלינו לגשת על מנת לעזור לה ולהקל עליה בנושא הכאבים בפי הטבעת( בשיטוט באינטרנט כדי להבין מה זה קולון הגעתי לתחום שנקרא קולון הידרותרפיה) ובכלל למי הכי נכון ללכת כדי שיעשה המשך טיפול אפקטיבי: פרוקטולוג, כירורג, רופא גריאטרי??? 2. בנושא הניתוח להסרת הגידול: מימדי הגידול גדלו משמעותית לטעמי בהשוואה בין ה-US לCT בטן האם זה אמין או שאלו בדיקות שונות והמדידות לא מדוייקות ואין להשוות ביניהם? 3. האם הניתוח הכרחי בגילה ועם הממצאים האחרים,שהרי היא מוטרדת שזה לא שווה לה לטפל בניתוח בשלפוחית השתן ולסבול אחר כך מהמשמעויות שאחרי הניתוח אם פי הטבעת גם צריך טיפול, איזה רופא יכול לתכלל את הבעיה ולראות את כל הנתונים לפני ההחלטה על הניתוח. הרי רופא אורולוג לא מתייחס לתשובות ה-CT בהיבט הממצאים הנוספים??? לאן עלינו לפנות: מומחה גסטרולוגי? אם השאלות לא בתחומך אשמח אם תפנה אותי לפורומים רלוונטיים. חייבת להגיד שהתחושה של החוסר ידע לאן לפנות כדי לקבל את המידע הכולל הטוב ביותר ויחד עם השיקול של סבתא אולי בכלל לא להיכנס לניתוח מפאת הגיל,ההרדמה והמשמעויות התפקודיות ודרכי הטיפול אחרי הניתוח,כל אלו ביחד יוצרים עבורי תחושה מייאשת מאוד ועל כן מודה לך מראש על עזרתך ועל היכולת לפנות אלייך זה לא ברור מאליו בברכת שנה טובה ומתוקה שנת בריאות והצלחה וחתימה טובה קסם

קסם שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. בדיקת ה CT כשלעצמה אינה אמינה בשלילת ממצאים גידוליים במעי הגס, אולם מאחר שהעצירות ממנה סובלת בסתך היא בת שנים רבות, וב CT אין ממצא גדול שנראה שחוסם את המעי, ספק אם תלונותיה של סבתך נובעות ממחלה גידולית של המעי. לגבי טיפול הסבל הנגרם מהעצירות והכאב בפי הטבעת מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג או לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. לגבי הטיפול בשלפוחית, מומלץ להתייעץ עם אורולוג לגבי שיקולי התועלת הצפויה מול הסיכונים האפשריים בפעולה הכירורגית המתוכננת.

באופן כללי בשנים האחרונות סבלתי מטחורים אחת לתקופה . בעיקר לאחר יציאות קשות אך לאחר מספר ימים עד שבוע זה עבר ולמדתי לחיות עם זה. זה לא פגע לי באופן משמעותי באיכות החיים. כיום אני נמצאת כ- 3 חודשים לאחר לידה. מיד לאחר הלידה התחלתי לסבול מפיסורה.(על פי אבחנה של רופא)יש לציין שסבלתי מפיסורה גם לאחר הלידה הקודמת וטיפלתי במשחה שעזרה. לאחר הלידה הנוכחית טיפלתי שוב במשחה NIFEDIPINE 0.2% . אני מטפלת במשחה קרוב לחודש וחצי חודשיים + נורמלקס לריכוך היציאות. כמו כן שיניתי את התזונה יותר פירות,ירקות, חיטה מלאה ושתיית מים. לאחר מספר שבועות של טיפול נראה היה שהמשחה עזרה. הפסקתי עם החומר המרכך (לא רציתי שהגוף יתרגל חשבתי ששינוי התזונה יספיק)ואז הייתה לי יציאה אחת קשה עם דימום והכול חזר שוב להתחלה. אני עדיין ממשיכה עם הטיפול של המשחה ועם הנורמלקס לריכוך היציאות. כיום היציאות רכות, אך לאחר כל יציאה אני סובלת מכאבים שאין ספק שפוגעים לי באיכות החיים. קשה לי לשבת, לנהוג ותחושה כללית של חוסר נוחות וכאב.אני מחכה שהכאב יעבוד בד"כ לאחר כ- 7 שעות ואז אני מרכישה שחזרתי לתפקד. כרגע אני בבית בחופשת לידה ויכולה לנוח ולחכות עד שהכאב יעבור אך עוד מעט אני חוזרת לעבודה ואני לא יכולה להרשות לעצמי לא לתפקד. אני מתלבטת מה לעשות: 1. האם לתת לטיפול של המשחות עוד זמן? ואם כן כמה? 2. חשבתי על ניתוח אך יש לי מספר לבטים: א.אני מניקה כרגע והניתוח כרוך באשפוז האם זה לא ייצור בעיה עם ההנקה? ב. אני חוששת מהסיכונים הכרוכים בניתוח כגון: חוסר שליטה על הסוגרים ועוד. ג. אני מתכננת לפחות עוד ילד אחד אני חוששת שלאחר הלידה הבאה גם אם עשיתי את הניתוח הפיסורה עלולה לחזור שוב. 3. קראתי קצת על הנושא וראיתי שיש גם טיפול בלייזר האם זה אפקטיבי? 4. יש גם טיפול בפורמולת ננוא האם זה עוזר? 5. האם יש דרכים אחרות מלבד ניתוח ומלבד מה שאני משתמשת היום למגר את הפיסורה? אודה לך על תשובתך תמי 

תמי שלום, פיסורה היא בעיה הפוגעת באיכות החיים, ולכן את היחידה שיכולה להחליט מה את מוכנה לעשות ואיזה סיכונים (שבכל מקרה נדירים) את מוכנה לקחת בכדי לפתור בעיה זו. בעיקרון, אם טיפול שמרני מיטבי לא הועיל בפרק זמן של כ 6 שבועות, זה מקטין במידה רבה את הסיכוי שהמשך אותו הטיפול יפתור את הפיסורה. לעיתים הפיסורה מחלימה מאליה עם הזמן, אולם קשה לחזות אם ומתי תקרה החלמה כזו. הסיכון לירידה, ואפילו קטנה, ביכולת השליטה לאחר ניתוח, כאשר הניתוח מבוצע במיומנות, הוא קטן, והסיכון לפגיעה ניכרת ביכולת השליטה הוא קטן מאד. טיפול בלייזר ובפורמולת נונא אינם נכללים בטיפולים של הרפואה הקונבנציונאלית במחלה זו. אם את מאד חוששת מניתוח, ניתן לשקול טיפול בבוטוקס, שיכול להביא לריפוי הפיסורה בכ 60-70% מהמטופלים, וגם אם מופיעה ירידה כלשהי ביכולת השליטה לאחר פעולה זו, היא תמיד הפיכה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום דוקטור. כבר תקופה שאני סובלת מצריבות מציקות לאחר הטלת צואה. היום מצאתי על התחתונים כתם קטן של צואה. מה יכול להיות הגורם לכך?

נהרה שלום, תלונות כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל פיסורה, טחורים , ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. חג שמח

שלום, אני סובלת מזה כשלוש שנים מפיסורה זאת למרות תזונה בריאה בסיבים, משחות מרככות, בעבר נפידיפין ועוד...כיום אין לי עצירויות כיום הכאב אינו חזק כל הזמן אבל עדיין ישנון כאב אחרי כל יציאה, לפעמים גם כמה שעות אח"כ, ישנו גרד, חוסר נעימות ועוד. האם ללכת לניתוח שיחמיר את הכאב לפחות בהתחלה או להמשיך ולסבול? מדוע אם הפיסורה אינה מתרפאת אז החתך מהניתוח יתרפא?

שלום רב הכאב הנגרם מניתוח פיסורה כלשעצמו לרוב אינו רב וחולף אחרי ימים ספורים, ורוב המטופלים מציינים כי הכאב לאחר הניתוח נמוך יותר מזה טרם הניתוח. הפצע הניתוחי ממוקם באיזור עם אספקת דם טובה ונוטה להחלים לחלוטין תוך מספר ימים, ובאחוז גבוה (כ 95%) הפיסורה נרפאת תוך סדר גודל ממוצע של כשבועיים. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום!!! אני סובלת מטחורים כבר 8 שנים, אבל זה תניד היה קליל והייתי שמה משחה או פעמיים השתמשתי בנרות.......בהריון יצאו לי ממש טחורים ואחרי לידה הטחורים החיצוניים כמעט נעלמו אבל עכשיו אחרי כל יציאה יש לי דימום.....חשוב לציין שאני בן אדם שבכלל לא מתאמץ בשירותים ואוכלת הרבה פירות....... אף פעם לא הייתי אצל רופא מומחה..... האם כדאי לי לגשת ? או שפשוט כדאי להמשיך עם הנרות? תודה

מירב שלום, האינדיקציה העיקרית לטיפול בטחורים היא על מנת לשפר את איכות החיים, ולכן עליך להחליט כמה הסבל שאתה מתאר פוגע באיכות חייך היומיומית, והאם את רוצה לטפל בכך. אם תרצי טיפול כלשהו,מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

ד"ר זמורה שלום, רציתי לשאול האם ישנה חשיבות לאופן מריחת המשחה והאם יש להשתמש באמצעי החדרה למריחה יעילה? משום מה אני בתחושה כי האופן בו אני מורחת את המשחה אינו יעיל ועל כן הטיפול אינו אפקטיבי. בתודה, אורית

אורית שלום, אין צורך להחדיר כלל משחת ניפדיפין לתוך פי הטבעת, יש למרוח את המשחה על האיזור שסביב פתח פי הטבעת (ברדיוס של כ 2 ס"מ)4 פעמים ביום לפי השעון, ללא קשר לזמן היציאות ולרמת הכאב, ומומלץ להמשיך את הטיפול כ 4-6 שבועות גם אם הכאב חלף לחלוטין. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

בס"ד כתבת לי בדף הסיכום ביקור: ביקורת עוד כ8 שבועות, אם עדיין ללא התקדמות נשקול רויזיה של הפצע בחדר ניתוח וברצוני לדעת מה זה רויזיה כדי שאוכל להסביר לאימי בפשטות מה זה אומר? מזכירה לך מי אני: (שמי זה פרח מיכל שיינפלד) ועברתי ניתוח אלקטיבי לכריתת סינוס פילונידאלי ב28.3.10 . אנא הסבר לי על כך בפשטות שיהיה לי קל להסביר לאימי הכל ותודה רבה. מיכל.

רויזיה של הפצע זה לפתוח מעט את הפצע ולהסיר רקמת החלמה לא תקינה על מנת לתת לפצע להחלים שנית בצורה תקינה.

בס"ד ממליצה לכולם עליך ותבורך ויישר כוח. גמר חתימה טובה ושבוע טוב. מיכל.

לפני כשלוש שנים עברתי ניתוח לפיסורה (חיתוך השריר הטבעתי) כיום התחתיל לחוש שוב בכאבים והרגשה שהכול חוזר שתי שאלות 1. האם יש קשר לרכיבה על אופניים (התחלתי לרכוב לאחרונה) 2. האם ניתן להשתמש מוצרים או באבזרים אשר יבצעו הרחבה של פי הטבעת כדי למנוע הישנות של הפיסורה

שלום רב, פיסורה אינה נגרמת למיטב ידיעתנו מרכיבה על אופניים, ומומלץ שלא לבצע הרחבות עצמיות של פי הטבעת, שכן פרט לאי הנעימות הכרוכה בכך, ניתן לגרום לנזק יותר מאשר להועיל. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם אין הטבה, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום,חג שמח!!!! שאלה בבקשה- אני סובל סבלתי...מטחורים. לפני 3 שנים הכל התחיל. עשיתי דופלר. קראתי המון ונמנעתי מניתוחים.אמרו לי לא יעזור טחורים זה חתונה. אני יודע לטפל בטחורים ואני עושה הכל כדי להמנע מעצירות.נמנע מיים אדום חריף ואורז לבן. אוכל טוב ובריא. עכשו לשאלתי- הם עדיין כאן אני מרגיש אותם. יושב באסלה כשאני מנגב אני מרגיש אותם הם מתנפחים. לאחר כמה דקות הם חוזרים למקומם. האם כך אני מרגיש מה זה ומה התופעה האם ניתן למנוע? אם אתה שואל אותי עדיף שכך. רק שיחזרו כל הזמן. אודה לתשובה מסודרת. תודה רבה וחג שמח.

מאיר שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. ממצא כפי שאתה מתאר יכול להתאים לטחורים פנימיים הצונחים בעת יציאה. האינדיקציה העיקרית לטיפול בטחורים היא על מנת לשפר את איכות החיים, ולכן עליך להחליט כמה הסבל שאתה מתאר פוגע באיכות חייך היומיומית, והאם אתה רוצה לטפל בכך. אפשרויות הטיפול העיקריות מפורטות בלמידע למטה. אם תרצה טיפול כלשהו,מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום, אני סובל כבר כשנתיים וחצי מפיסורה, אשר אובחנה על ידי פרוקטולוג אצלו ביקרתי כבר שלוש פעמים, ובכל פעם פעלתי על פי המלצתו ומרחתי ניפדיפין, שמרתי על הגיינה, תזונה וכו'. לפני כחצי שנה גיליתי את הפג-לקס אותו אני לוקח כל ערב ומאז לא הייתה לי יציאה קשה אפילו פעם אחת. באופן טבעי חל שיפור מאז אך עדיין יש כאבים. לפני כמה שבועות הסתכלתי באמצעות מראה על פי הטבעת ושמתי לב שבהיקף של פי הטבעת יש לי שתי בליטות שלא זכור לי שראיתי קודם ולכן חשבתי שאולי יש לי טחורים (למרות שזה לא ניראה כמו וריד נפוח או משהו כזה). לכן החלטתי לנסות למרוח פרוקטוגליבנול והפלא ופלא זה שיכך מאד את הכאבים. עדיין, לאחר כל יציאה יש מעט כאב והכאב כמעט עובר לאחר שאני מורח פרוקטוגליבנול. אני מאד מבולבל מכל המצב. קבעתי תור לפרוקטולוג לעוד כמה שבועות אך אשמח לשמוע חוות דעת נוספת מפי בעלי ניסיון. תודה!

אריאל שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. לצערי מתאורך בלבד איני יכול להקיש במדוייק ממה אתה סובל כרגע . פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו,לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.ממצאים כפי שאתה מתאר יכולים להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל פיסורה, ,טחורים , ועוד. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום רב, לפני כחודשיים סבלתי מטחורים חיצוניים, אך לאחר כמה טיפולים זה עבר לי... אני בחור צעיר (בן 29) שאוהב להתאמן בחדר כושר ולשחק כדורסל. השאלה שלי היא כזאת: האם מכיוון שיש לי נטיה לטחורים , אני יכול להתאמן בחדר כושר, כי משיחות שלי עם רופא משפחה התברר לי שאסור לי להתאמן בחדר כושר, אשמח לקבל תשובה בכמה משפטים האם הנני יכול להתאמן, ואם אפשר גם איזה תרגילים אני יכול לעשות ואיזה תרגילים אסור בהחלט (תרגילים לחיזוק שרירי הבטן, מתח, מקבילים, שחיה, שכיבות סמחה)?!? תודה מראש

ליאור שלום, ראשית, מאמץ אירובי אינו משפיע על הטחורים כלל, ולכן אינך מוגבל במאמץ מעין זה. הרמת משקולות כבדים או כל פעילות המאמצת באופן ניכר את שרירי הבטן יכולה אכן להחמיר סבל מטחורים. בעיני אישית, שפעילות גופנית היא חלק מאיכות חיי, זו אינה סיבה לא לבצע פעילות ספורטיבית מלאה- הכי גרוע, נטפל בטחורים בעת הצורך. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך שתהיה שנה טובה ובריאה

שלום רב, יש לי 3 טחורים פנימיים, שנים בדרגה שניה ואחד בדרגה שלישית. מאובחנים ע"י פרוקטולוג. הומלץ לי לבצע קשירה אשמח לקבל הסבר על ההליך. ומעבר לזה לשאלה שלי, אני עובר ביום ראשון ניתוח שקדים ורציתי לדעת אם בזמן ההחלמה מהניתוח אוכל לבצע את הקשירה? האם זו הזדמנות פז כשהיציאות שלי סביר להניח יהיה מינימאליות ורכות או האם לחכות על מנת לא לעשות שני הליכים רפואים בזמן כ"כ קרוב?

שלומי שלום, לא נראה לי שיש בעיה לעבור קשירת טחורים בזמן החלמה מניתוח שקדים. טחורים הם מעין "כריות" המכילות כלי דם קטנים מרובים, הנמצאים בתעלה האנאלית (פי הטבעת), ובאופן תקין משפרים את יכולת האטימה של פי הטבעת. לכל אחד מאתנו 3 קבוצות של טחורים – שניים בצד ימין ואחד משמאל. כאשר הטחורים מאבדים את המיקום התקין שלהם, בדרך כלל כתוצאה ממאמץ מתמשך ביציאה, הם יכולים לגרום לסבל המתבטא בדימום, כאבים ואי נוחות, והתבלטות של רקמות טחורים דרך פי הטבעת. קשירת טחורים מתבצעת על ידי הנחת גומיה קטנה על חלקו העליון של הטחור, באמצעות מכשיר המיועד לכך. הפעולה מתחילה בבדיקה של פי הטבעת באמצעות מכשיר הנקרא אנוסקופ (מטופלים רבים בוודאי עברו בדיקה זו קודם לכן במרפאה). כאשר הרופא המטפל מזהה את הטחור, הוא מניח את הגומיה על חלקו העליון. ניתן לקשור באותה פעולה טחור אחד, שניים, או את כל שלושת הטחורים, לפי העדפת הרופא המטפל, המטופל ומצב הטחורים. מאחר שחלקו העליון של הטחור מכיל מעט עצבים של כאב, הפעולה לרוב לא כואב במיוחד. הגומיה המונחת בבסיס הטחור גורמת לנמק מקומי של האיזור הקשור. לאחר מספר ימים האיזור הקשור נושר ועמו נושרת הגומיה. באיזור בו היתה הגומיה נוצרת בהדרגה צלקת המושכת את הטחור בחזקה לתוך התעלה האנאלית ומקטינה את זרימת הדם בתוכו. כתוצאה מכך, פוחתים הדמום והבלט של רקמת הטחורים דרך פי הטבעת. חשוב לציין כי תהליך יצירת הצלקת לוקח זמן, ומלוא השפעת קשירת הטחורים יכול להתבטא רק לאחר מספר שבועות. בכל הזמן הזה חשוב להקפיד להמשיך את כל הטיפול השמרני שניתן על ידי הרופא המטפל, כגון ריכוך צואה וכלכלה עשירה בסיבים. קשירת הטחורים אינה מסלקת אותם ולעתים יש צורך לקושרם מספר פעמים, או להציע ניתוח, על מנת לשפר את איכות החיים. סיבוכים אפשריים כתוצאה מקשירת טחורים קשירת טחורים היא פעולה שגרתית המבוצעת בתדירות גבוהה על ידי רופאים המתמחים בתחום זה. הפעולה בטוחה למדי ושעור הסיבוכים בה נמוך. לעתים נדירות מופיעים בכל זאת סיבוכים, ויש להיות מודע להם. • כאב שכיח כי לאחר קשירת טחורים יש כאב קל ותחושת אי נחות למשך מספר ימים. במידת הצורך ניתן לקחת משככי כאבים פשוטים כגון אקמול ואופטלגין. לא מומלץ ליטול משככי כאבים המכילים אספרין או כאלה המעקבים את קרישת הדם, כגון נקסין, נורופן, אדויל, מוטרין וכדו'. אם מופיע כאב עז שלא מגיב לטיפול פשוט, יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. • דימום שכיח כי מספר ימים לאחר קשירת הטחורים, בעת שהאיזור הקשור נושר, יש דימום קל, לעיתים ללא קשר ליציאה. אם מופיע דימום מאסיבי, שגורם לתחושת חולשה, סחרחורת וכדו', יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. אם הנך נוטל תרופות המעכבות את קרישת הדם, כגון אספירין או קומדין, אנא הודע זאת לרופא המטפל טרם קשירת הטחורים. • זיהום זיהום באיזור פי הטבעת לאחר קשירת טחורים הוא נדיר ביותר. אולם אם מופיע חום מעל °38 מלווה בכאב עז ולעיתים קושי במתן שתן יש לפנות לחדר המיון בהקדם. לאחר קשירת הטחורים, חשוב להיות במעקב של הרופא המומחה בתחום זה, בכדי להעריך את יעילות הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך שתהיה שנה טובה ובריאה

שלום רב לפני מספר ימים ראיתי על הנייר דימום קל.הצואה הייתה גדולה מאוד וקשה וחשבתי שזו הסיבה. אך היום שוב ראיתי דימום מסיבי יותר ממש אדום והרבה, וכמובן גם על הנייר. ללא כאבים או שינוי בתזונה.מעולם לא היו לי טחורים. יכול להיות שכל זה מהצואה שהייתה? תודה

דבורה שלום, דמם מפי הטבעת יכול להגרם ממגוון של סיבות, כולל טחורים, פנימיים ועוד. כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן בכל מקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. אם בדיקה זו תהיה תקינה, נדע שמקור הדמם הוא האיזור פי הטבעת, ונוכל כולנו לישון יותר טוב בלילה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול שתהיה שנה טובה ובריאה

שלום ד"ר עודד זמורה לפני חודש היתה לי יציאה קשה שגרמה לדימום וכאבים חזקים חשבתי שזה יעבור אך זה רק התגבר הייתי אצל פרוקטולוג והוא מסר שיש לי פיסורה נתן את המשחה ניפידיפין יחד עם מגפלקס היתה השפעה מיידית וכן הקלה ביציאה אך לאחר שבוע של טיפול היו גם שתי יציאות רכות שלאחר מכן החלו גירודים בפי הטבעת האם זה יכול להיות שזה גם טחורים או שהכאבים הם מהפיסורה?

לידור שלום, גרד קל יכול להיות עדיין קשור לפיסורה, ולמרות שהכאב חלף, סביר שהיא טרם החלימה לחלוטין. מומלץ להמשיך את הטיפול למשך כ 4-6 שבועות, ואם בסיומו יש עדיין סימפטומים מומלץ לפנות שנית לרופא המטפל. שתהיה שנה טובה ובריאה

ד"ר זמורה שלום תודה על תשובתך המהירה אודה לך אם תוכל להשיב לי על עוד שאלה לאחר כל פעם שאני מורחת את הניפידין יש לי הפרשה חומה מהנרתיק האם זה בסדר או שצריך לבדוק את העניין הזה

fragments of gastric mucosa from antrum and body showing in the antrum chronic gastritis with foci of activity. in the body' minimal chronic inflammatory infiltrate. helicobacter pylori is identified.

דלקת של הקיבה, כנראה על רקע זיהום בחיידק שנקרא הליקובקטר פילורי. מעבר לכך, לא אוכל לייעץ מבלי להכיר את פרטי המקרה. מומלץ לפנות לרופא שהפנה לבדיקה להכוונת הטיפול. שתהיה שנה טובה ובריאה

שלום, אני בת 29 סובלת מטחורים מגיל 18. בשלוש שנים האחרונות המצב החמיר. הטחורים כבר אינם חוזרים למקומם והמצב היומ יומי הוא שהם (3-4) בחוץ כל הזמן לעיתים כואבים יותר ולעיתים פחות. טיפלתי במשחות למינהם אשר לא הועילו ממש.בהריוני הראשון סבלתי מאוד. לא יכולתי ללכת, לעמוד ולעשות פעולות פשוטות. דיממתי וכאבתי בצורה נוראית! היום אני בהריון שני (שבוע 9) ואני חוששת מאוד ממה שמצפה לי כי כבר עכשיו המצב נורא. יש טיפול בהריון שיכול לעזור או עדיף לחכות? האם יש התערבות כירורגית פשוטה יחסית (אני מאוד פוחדת מניתוח) שתוכל לעזור במצבי? אני תקווה שיש פיתרון ושההריון הזה יעבור יותר בקלות מקודמו... תודה.

ברקת שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. הריון אכן יכול פעמים רבות להחמיר סבל מטחורים. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. כעיקרון אנו משתדלים להיות שמרניים ככל האפשר מבחינה כירורגית בזמן ההריון, שכן כל סיבוך של התערבות כירורגית עלול בסיכון נמוך מאד אך קיים לסכן את ההריון. אם הסבל בלתי נסבל, ניתן לשקול בכל זאת התערבות על מנת להקל את הסבל. אחרי ההריון, ובעיקר אם את מתכננת נוספים, בוודאי שכדאי לפנות לטיפול. שתהיה שנה טובה ובריאה

שלום לך, ביומיים שלושה האחרונים שמתי לב שגדל לי גוש קשיח ממש על פי הטבעת, כאילו גדל בתוך העור. זהו אינו פצע פתוח, אינו מדמם או מגרד, רק מורגש. אין קשיים ביציאות. האם יש צורך לבדוק זאת?

ליאורה שלום שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. ממצא כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחור חיצוני עם קריש דם, אבצס בפי הטבעת וכו'. אם הסמפטומים טרם חלפו מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. אם מופיעה נפיחות עם כאב עז וחום יש לפנות מיידית לחדר המיון. שתהיה שנה טובה ובריאה

שלום רב, לפני כחודש היה לי דימום אדום נקי בעת הניגוב ובאסלה עצמה גם ירד דם... הייתי אצל רופאת משפחה אשר בדקה ואמרה כי לא מדובר בטחורים וגם בדיקה דיזינטרית יצאה שלילית.. הדימום עבר אחרי יום או יומיים... בעת הדימום היה כאב קל. הרופאה הפנתה אותי לפרוקטולוג.. האם יש צורך להבדק? מהי הבדיקה? ואיך מתבצעת?

ימית שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. הבדיקה מבוצעת במו כל בדיקה רפואית- ראשית שואלים אותך שאלות הקשורות לתלונה עימה באת, ולאחר מכן מבוצעת בדיקה גופנית, שבמקרה הזה כוללת הסתכלות על אזור פי הטבעת, בדיקת אצבע עדינה בפי הטבעת, ולרוב גם בדיקה של פי הטבעת עם מכשיר, ולאחר מכן מסבירים לך את הממצאים ומתכננים את המשך הבירור או הטיפול במידת הצורך. שתהיה שנה טובה ובריאה

מישהו שמע על הטיפול/פרוצדורה רפואית, שהיא בעצם סוג של גסטרוקופיה ושימוש בגלי רדיו להסרת רירית בארט ? במידה וכן, אשמח למעט פרטים : 1. האם יש למישהו לינק להסבר באנגלית על הפרוצדורה ? ( 2. הבנתי שהנ"ל הגיע לאיכילוב, מישהו יודע מתי אמור להיות פעיל, והאם יש במקומות נוספות בארץ ? 3. האם הטיפול הנ"ל נפוץ בעולם ? כמה שנות ניסיון (בערך) יש לו בעולם ? 4. האם יש ביכונים בפרוצדורה ? (שמעתי על סיכון שחלק מרירית הבארט עלולה לחדור עמוק יותר, לא תראה יותר על פני השטח בבדיקות המעקב, אבל תמשיך להתפתח ואף עלולה להפוך לממאירה בעתיד, מבלי שניתן יהיה לזהותה) 5. האם הפרוצדורה אפשרית גם כאשר מדובר בבארט ללא דיספלזיה, או שללא דיספלזיה אין אינדיקציה והרופאים לא יסכימו לבצע את הפרוצדורה ? 6. האם ביטוח משלים של קופת חולים ו/או ביטוח בריאות פרטי עשויים לממן פרוצדורה כזו בארץ ו/או בחו"ל ? (במיוחד כאשר אין דיספלזיה, ואולי במצב כזה הניתוח נחשב אלקטיבי (?)) תודה רבה !

שלום רב, שאלתך אינה בתחום עיסוק פורום זה שנה טובה ובריאה

לבתי בת 18.5 חזרה התופעה של פילונידל סינוס לאחר שלפני 5 שנים עברה ניתוח. הציעו לנו לעבור את הניתוח הבא באמצעות לייזר. שאלתי: 1. האם לדעתך ניתוח בלייזר מקטין את הסיכוי שזה יחזור? 2. האם בניתוח לייזר חייבים להשאיר את המקום פתוח עד לסגירה באופן טבעי? 3. האם כשזה פתוח הסיכוי לזיהומים גבוה יותר?

איציק שלום, לצערי איני מכיר את הטיפול בלייזר לסינוס פילונידאלי. אשמח ללמוד.

כשלושה חודשים אני חשה גירוי הפי הטבעת. לפני שהתחיל הגירוי בפי הטבעת היה לי גירוי בנרתיק ולקחתי משחות רבות . בטעות מרחתי חלק מהמשחה (קולטרימאזול)על פי הטבעת ואני חושבת שהגירוי באיזור התחיל לאחר מכן. הייתי בבדיקה אצל כירורג, הוא בדק אותי עם אנדסקופ ואמר שיש לי סימני דרמטיטיס, הוא נתן לי משחה רקטוצורין ל10 ימים. כשחזרתי שוב לביקורת כבר לא היו סימני דרמטיטיס. לאחר מספר ימים התחלתי שוב לחוש גירוי. חשבתי שאולי יש לי פטריה בפי הטבעת ורופא נשים נתן לי משחת דרמוקומבין לעשרה ימים למריחה בפי הטבעת ובנרתיק, אך הגירוי שוב חזר. רופאת נשים הציעה לי לשקול לקחת ורמוקס, עשו לי שתי תרביות לפרזיטיס והתוצאות היו ללא ממצא. רופא המשפחה אמר לי שלא ניראה שמדובר בתולעים כיוון שאני חשה גירוי במשך כל שעות היום ולא במיוחד בשעות הלילה. האם יתכן שמדובר בתולעים? קראתי קצת על הנושא והבנתי שלא הכרחי לחוש גרד בפי הטבעת אם יש תולעים ובנוסף קראתי שהבדיקות לפרזיטים בצואה אינן מהימנות. דבר אחרון- אני מנסה להיכנס להריון וקראתי שלא מומלץ לקחת ורמוקס בהריון, אם כן מדובר בתולעים, האם זה יכול לגרום נזק לעובר אם אכנס להריון בזמן שיש לי תולעים?

נילי שלום, איני יכול כמובן לקבוע על פי תאור באינטרנט בלבד מה סיבת הגרד ממנה את סובלת. נכון הדבר שבדיקת צואה לפרזיטים אינה מהיימנה לתולעים, ונכון שאופייני יותר שתולעים גורמות בעיקר לגרד לילי. ורמוקס, אגב, נוטלים רק פעמיים, במרווח של 10 ימים, כך שאם את לא בהריון כעת, אין מניעה ליטול. למיטב ידיעתי תולעים לא מזיקות להריון, אך מומלץ להתייעץ בנושא זה גם עם רופא/ת נשים.

שלום, מזה יומיים אני מרגיש הרגשה לא טובה בפי הטבעת. כשאני מכניס אצבע פנימה אני מרגיש בליטה קטנה ועגולה (כמו איזה כלי דם שהתנפח). זה מאד מציק לי וקצת כואב. אין לי דימום. בחודשיים האחרונות יש לי גרד לעיתים קרובות בפי הטבעת (אולי תולעים...). ממה הבליטה הזו נובעת ומה צריך לעשות? קבעתי תור לפרוקטולוג , אך זה יהיה רק בעוד חודש. מה עושים להקל?

ארז שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. ממצא כפי שאתה מתאר יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחור חיצוני עם קריש דם, אבצס בפי הטבעת וכו'. אם הסמפטומים טרם חלפו מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. אם מופיעה נפיחות עם כאב עז וחום יש לפנות מיידית לחדר המיון.

שלום, אני בת 23, סובלת מפיסורה כרונית מזה 3 שנים לפחות. עשיתי בדיקת גסטרו שבה לה היו תוצאות המצביעות על סרטן המעי... במהלך החודש האחרון הדימום גבר וכך גם הכאבים. רציתי לשאול על אריזה טיפול אתצה ממליץ? ניסיתי תזונה בריאה יותר ומשחות והיתה הקלה משמעותית אך זה תמיד חוזר.. תודה,

נטע שלום, פיסורה היא בעיה הפוגעת באיכות החיים, אך אינה מסוכנת, ולכן האינדיקציה העיקרית לטיפול היא על מנת לשפר את איכות החיים, ולכן עליך להחליט כמה הסבל שאת מתארת פוגע באיכות חייך היומיומית, ומה את רוצה לעשות בכדי לשפר את איכות החיים. בכל מקרה, מומלץ להקפיד לטווח ארוך על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אפשרויות הטיפול הנוספות העיקריות כוללות טיפול במשחות המכילות תרופות מפרות שרירים כגון ניפדיפין ורקטוג'זיק, הזרקת בוטוקס לשריר הסוגר הפנימי, וניתוח לפיסורה, ומפורטות למטה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום ד"ר. בעייתי עושה רושם של מורכבת מאוד מזה 5 שנים אני מטפלת בבעית דליפת שתן שלאחרונה נמסר לי עי מומחה לאורוגיניקולוגיה שזו לא הבעיה ,יש לי לחצים אדירים בפי הטבעת עד כדי קושי לשחרר גזים(דורשים מאמץ אדיר)קושי בביצוע יציאה -לא עצירות.הלחצים מופנים לרקטום וכתוצאה יש קושי במתן שתן ותחושת זרזוף אין לי בעיית צניחת אגן ולאצניחת שלפוחית למרות זאת ביצעתי נתוחי רקטוצליה,tvt 'פיסורה וטחורים הבטן תפוחה ,לא מצליחה לבצע יציאה רק עם משלשלים ותחושת רטיות איומה .אודה להנחיות מאחר ואני מתוכננת לבצע מנומטריה בקרוב.

שרון שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. תלונותיך מחשידות לבעיה של קשיי התרוקנות בשל תפקוד לקוי של רצפת האגן, מסיבה כזו או אחרת. מדובר בתופעה רפואית מוכרת, ולרוב יש לה טיפול שיכול להקל על איכות החיים. לצורך הכוונת הטיפול יש צורך להשלים בירור מלא הכולל בדיקת כירורג קולורקטאלי או גסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגן, ובדיקות תפקוד רצפת האגן הכוללות בנוסף למנומטריה לפחות דפקוגרפיה ו/או אולטרסאונד פרינאלי דינאמי. שנה טובה ובריאה.

מודה לך על תגובתך דפקטוגרפיה ביצעתי לפני שנים ואף היא תקינה ,בדיקת התרוקנות שתן אף היא תקינה -0 שארית (למרות זאת זרזוף).בבדיקת המנומטריה נמסר - סף רגישות גבוהה מאוד,קרי רגישות גבוהה ברקטום ,ואכן אני חשה גזים דמוי צרי לידה ברקטום.רק תחושת התרוקנות מלאה ע"י משלשלים מקלה עלי את התחושות.גסטרו'-אנטרולוג - טוען כי מדובר בתסמונת מעירגיז +בקע סרעפטי,עושה רושם שהכל הסתבך והמקורהינה פעולת המעיים שמשפיעה על הוגינה אשמח לקבל הכוונה / רופא מתמחה בנושא. תודה ושנה טובה

אני לאחר ניתוח לקיצור פיסורה ויש לי דימום מאז הניתוח כבר שבוע . האם זה נורמלי כל כך הרבה זמן דם מאז ומתי זה יפסק כבר ? לא מפסיק לי הדם ? מע עלי לעשות? בבקשה תשובה בבקשה .....

אורנה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. דמם קל סביר גם שבוע לאחר הניתוח, ואני מקווה שבינתיים הוא פסק. אם לא, מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ. שנה טובה ובריאה

שלום ד''ר. אובחנתי כסובל מקונדילומה בפי הטבעת ובתוכה עם מספר רב של נגעים. הרופא שלא הסביר לי הרבה קבע כי צריך ניתוח ונקבע לי תור. לאחר בדיקה פה באינטרנט אני רואה שישנה אפשרות לטיפול בלייזר. השאלה שלי מחולקת לכמה שאלות: 1- מהי שיטת הטיפול הנכונה והמומלצת ביותר? 2-איזה תופעות לוואי מגיעות אחרי ניתוח ומה ההשלכות? 3- האם בן זוגי נדבק וודאי אף הוא? 4- האם לאחר ניתוח הקונדילומה נעלמת לחלוטין ולא תחזור? 5- האם אפשר לקבל את החיסון שפותח נגד? אני מאוד מודאג ופוחד ולא יודע הרבה. בבקשה תגיד לי מה עליי לעשות? לגשת לניתוח הזה שלא ברור לי מהו או למצוא שיטה אחרת.. גם איך מתנהל ניתוח כזה? אני לא יודע.. בקשה עזור לי. תודה.

שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. 1- מהי שיטת הטיפול הנכונה והמומלצת ביותר? ישנן מספר שיטות לטיפול בקונדילומות, כולל כריתה וצריבה בסכין חשמלית בחדר ניתוח, צריבה בלייזר, ושימוש במשחה המכילה תרופה שיכולה לגרום לקונדליומות לסגת ונקראת אלדרה. קונדילומות יכולות להיות באיזור העור סביב פי הטבעת וגם בחלקו הפנימי של פי הטבעת. צריבה בלייזר מבוצעת לרוב ללא הרדמה כללית אך היא משמשת לרוב רק לקונדילומות בעור שסביב פי הטבעת. אם יש נגעים בתעלת פי הטבעת, מומלץ לעבור צריבה בחדר ניתוח. מומלץ להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג המיומן בכל טכניקות אלו לבדיקה והכוונת הטיפול 2-איזה תופעות לוואי מגיעות אחרי ניתוח ומה ההשלכות? תופעת הלואי העיקרית היא כאב בתקופת ההחלמה הראשונית מהניתוח. במצבים נדירים בהם הקונדילומות יוצרות מרבד המכסה את מרבית התעלה האנאלית יש סיכון להיצרות מסויימת של פי הטבעת לאחר ניתוח כזה. בסה"כ, סטטיסטית, שיעור הסיבוכים בניתוח זה קטן. 3- האם בן זוגי נדבק וודאי אף הוא? אם יש לך בן זוג קבוע, סביר שאו שהוא נדבק, או שיש לו חיסון טבעי כלפי זן זה ולכן לא ידבק. במגע עם בני זוג חדשים מומלץ להקפיד על יחסים מוגנים. 4- האם לאחר ניתוח הקונדילומה נעלמת לחלוטין ולא תחזור? הקונדילומות נעלמות לאחר הניתוח אולם הוירוס הגורם להן נשאר ולכן לעיתים יכולות להווצר בעתיד קונדילומות חדשות 5- האם אפשר לקבל את החיסון שפותח נגד? למיטב ידיעתי החיסון יעיל רק כמניעה ולא לאחר הדבקות, אבל מומלץ להתייעץ בנושא עם מומחה למחלות זיהומיות 6- איך מתנהל ניתוח כזה- הניתוח מתנהל בהרדמה. מבצעים בדיקה יסודית של איזור העור שסביב פי הטבעת ותעלת פי הטבעת, וצורבים כל קונדילומה שרואים בסכין חשמלית. אם יש קונדילומה גדולה ובולטת, לרוב כורתים אותה לצורך בדיקה פתולוגית. שנה טובה ובריאה

במהלך קולונוסקופיה נמצאו 2 פוליפים. הראשון 2 ס"מ הוסר, והשני 4 ס"מ לא הוסר,רק נלקחה דגימה לביופסיה. אני מתה מפחד. הרופא אמר שבתי בדקה ה-90 ושפוליפ לא נראה יפה. בדו"ח כתוב שזה פוליפ על גבעול עבה עם פיברין עליו. השאלה: מה הסיכוי שהפוליפ שפיר ?

נחמה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. קשה לחזות מתאור בלבד האם מדובר בפוליפ שפיר או ממאיר, וכל אחת מאפשרויות אלו יכולה להיות סבירה. נכון פעל הגסטרואנטרולוג כשלא כרת פוליפ זה, שכן אם הוא פוליפ ממאיר הטיפול הוא כריתה ניתוחית. אם תשובת הפתולוגיה תהיה שפירה ניתן לשוב ולנסות לכרות אותו בקולונוסקופיה. בכל מקרה, דינו של פולים כזה לצאת. אני מניח שכבר צריכה להיות תשובה פתולוגית בימים אלו. נקוה לטוב. שנה טובה ובריאה.

שלום,בעלי האהוב סובל מפיסורה,כבר חודש ימים,לפני שבועיים אובחן ע,י פרוקטולוג בקופת חולים,מאז הו א מורח 4 פעמים ביום-ניפדיפין,שומר מאוד על התזונה,פעמיים ביום כף סיבים מסיסים ותודה תודה בימים האחרונים מתחיל שיפור קל לשאלתי-כמה ימים מותר למרוח את המשחהnifedifine 0.2%? תודה דגנית

דגנית שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. שמח לשמוע שיש שיפור. מותר וגם מומלץ להמשיך למרוח משחת ניפדיפין 6 שבועות, ואח"כ ניתן לבסות להפסיק, אולם אם מופיעה החמרה ניתן לחדש את הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום רב, לפני כשבועיים עברתי ניתוח פיסטולה ופיסורה וכרגע יצאו טחורים חיוניים שעד היום היו פנימיים ואינם ניתנים להחזרה. האם יש בדרגה זו שיטה להורדתם מבלי ניתוח נוסף?

אורן שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. אני מקווה שבינתיים חל שיפור ניכר בסימפטומים. קשה מתאור בלבד באינטרנט לבצע אבחנות חד משמעיות, ולכן אם אין עדיין שיפור ניכר מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.

היי, שמי פולינה בת 28 ולאחרונה אובחן אצלי פרולפס רקטלי ע"י בדיקת דפקוגרפיה, הכירורגית שאמורה לנתח אותי בבית חולים איכילוב החליטה שלא אוכל לעבור את הניתוח בלי אבחון פסיכיאטרי עקב היסטוריה של בולמיה לפני מס' שנים. לא קיבלתי שום הסבר על קשר בין הדברים והייתי רוצה לדעת מה ידוע לך בדבר. תודה

פולי שלום, הרגלי אכילה ובעיקר הרגלי יציאה יכולים להיות קשורים הן להווצרות פרולפס של הרקטום והן לחזרתו לאחר תיקון, ולכן חשוב לוודא טרם ניתוח לתיקון הצניחה שאין כל בעיה, כולל בעיה פסיכיאטרית כזו או אחרת, שפוגעת בהרגלי ההתרוקנות.

הייתי רוצה לדעת איך עוברת ההחלמה של הניתוח, כמה זמן אחרי ההחלמה ניתן להכנס להריון, ובמידה ויש תאריך לניתוח שהוא ב31.8 אך סוג הניתוח עדיין לא נקבע והאבחנה של הפסיכיאטר ב 18.8תהיה בסדר ותקבע שהכל תקין לניתוח, האם יהיה מצב שלא יספיקו עד התאריך של הניתוח לקבוע את סוגו ויעקבו את הניתוח?

אובחנתי עם פיסטולה ,הפיסורה החלימה , אין ממנה דימומים , ניתוח הפיסטולה עוד פחות מחודש בנתיים הבחנתי שהפרשות המוגלה גברו מאד יש קצת חום 37.3 שנמדד בפה , בדרך כלל אני 36.4 אין כאבים אבל יש אי נעימות היציאות רכות ואין עצירות האם הפרשות וניקוז המוגלה מבשרות טוב ? האם ייתכן להחלים ללא ניתוח ? או אולי מצבי היום עלול רק לדרדר ? שמא עליי לעשות כל מאמץ לזרז ניתוח ? האם נשקפת סכנה לשהות עם מוגלה וחום גבולי לתקופה כזו ? מה צפוי לי ? מה אני יכול לעשות עד הניתוח מלבד שימוש בניפדיפין ?

גולן שלום, הסיכוי שפיסטולה תחלים ללא ניתוח קטן מאד. לעומת זאת, כל עוד אין אבצס, לא מדובר לרוב במצב מסוכן, וטווח הזמן שנקבע לך לניתוח נשמע לי סביר. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

מה הסכום המדוייק שצריך לשלם חבר בכללית מושלם לניתוח הדבקה/מילוי?. והאם לאחרונה התחדש משהו בנוגע לטכניקות הנ"ל-ומה מומלץ?

שלום רב, שלשום הייתי אצל רופא כירורג שאיבחן אצלי סינוס פילונידלי בעצם הזנב. זה חור שקיים אצלי כבר כשנה ואולי יותר, והוא התנפח בפעם הראשונה והאחרונה לפני כחודש, שעקב כך קיבלתי משחה אנטיביוטית שגרמה בסופו של דבר ל"פיצוץ" של כל המוגלה. הרופא אמר לי שהפתרון היחיד לבעיה זה ניתוח, ושגם אחר כך הבעיה יכולה לחזור. יש לי מספר שאלות בקשר לזה: 1. ממה נוצר הסינוס הפילונידלי מלכתחילה..? 2. לפי מה שהבנתי, כרגע כלואים לי בתוך החור ככל הנראה מספר שערות ואולי עוד דברים נוספים שעשויים ליצור זיהום. לפי ההגיון שלי, אם קיימת דרך להוציא את השערות בעזרת שאיבה ולתת לחור להסגר, זה יכול למנוע את הצורך בניתוח. רציתי לדעת האם הדבר אפשרי, והאם באמת לאחר שאיבה של האזור, החור ייסגר או שהוא יהיה פתוח כל הזמן בלי קשר.. פשוט לא זכור לי שבשנה האחרונה החור נסגר מתישהו, וכשהוא הזדהם לפני חודש, לא ממש שמתי לב אם החור נסגר או עדיין היה קיים. יש לי שאלה נוספת, האם לאחר הניתוח חובה שתשאר צלקת? האם במצב שלא תופרים את המקום, והעור מתרפא לבד, לא חייבת להשאר צלקת? האם יש דרכי טיפול נוספים חוץ מניתוח? תודה רבה!

אמיר שלום, 1. סינוס פילונידאלי נגרם כתוצאה מהתרחבות של זקיק של שערה באיזור עצם הזנב, ולא ידוע מה גורם לזה לקרות אצל מישהו ולא אצל אחר. 2. שאיבה של השיערות אינו טיפול מקובל במחלה זו ולרוב לא יביא לריפוי 3. לאחר ניתוח בכל שיטה שהיא נשארת צלקת 4. ישנן שיטות ניתוחיות שונות לטיפול בסינוס פילונידאלי, אולם אין טיפולים לא ניתוחיים יעילים למחלה זו. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות

שלום רב. הבן שלי לוחם ולפני חודש הוא עבר ניתוח פתיחה וניקוז מורסה פילונידילית והכל היה בסדר ואחרי שבועים שהוא הלך לביקורת הודיעו לנו שהוא צריך לעבור ניתוח לכריתת סינוס פולונידלי. אז ברצוני לדעת כמה דברים בבקשה.. האם חשוב לעבור את הניתוח בבית חולים מסויים? ובנוסף הוא שמע שאם עוברים את הניתוח בשנית אז הפרופיל שלו ירד ל24 ואז הוא לא יהיה כשיר להיות לוחם. האם זה נכון? ובאיזה מיקרים? איך אפשר להימנע מניתוח חוזר? וכמה זמן הוא יצטרך להיות בבית (בגימלי)? האם עדיף לא לסגור את המקום ולתת לעור להחלים לבד? ןאם כן איך מטפלים בחתך? אשמח לתשובה מהירה ככל האפשר תודה