דרושה קצת אימפתיה )-:

היי בנות בא לי לשתף אותכן ואתן לא חייבות לענות רציתי להיכנס ולבשר לכן שאני חוזרת לטיפולים ושאני....אבל !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מצוברחת מתוסכלת כעוסה ורואה שחורות עברתי את המחזור האחרון בציפייה שבעלי יקח יוזמה ויגיד : בואי נעזוב את הצרות הצידה ונעשה לנו עוד ילד ,אני אוהב אותך ונתגבר על הכל יחד ושום דבר לא יעצור אותנו ...חיבוק אחד היה יכול לעשות את החיים למשהו אחר ..אבל !!!!!!!!!!!! התחיל המחזור ונגמר ושוב אני מפספסת עוד חודש ... יכולתי לוותר על הציפייה ,יכולתי להחליט לבד ולהתחיל טיפול, יכולתי להודיע לו שזה מה יש ואני לא רוצה ממנו כלום חוץ מזרע בתוך כוס שיתן וילך ...יכולתי כבר מזמן לעשות זאת ...ואני יודעת שגבר זה גבר ואישה זו אישה ושניהם שונים ושניהם מכוכבים שונים ואסור לשאוף ליותר מזה !!! ואני יודעת שהם חושבים אחרת ומתנהגים אחרת ומרגישים אחרת , ויודעת שחבל לבזבז את החיים בציפייה שמשהו מזה ישתנה למרות הטיפול הזוגי ולמרות שזה באמת עוזר ושיש התקדמות אדירה ושהנה עוד מעט נחזור שוב להיות מאוהבים ומאושרים ונחווה את חיי הנישואין שלנו בדיוק כמו שחלמתי ...גבר ישאר גבר כל החיים ... אז למה לא להחליט לבד וזהו ?? כי בתוך תוכי עמוק אי שם אני מאמינה שאפשר גם אחרת , אם לא היום אז מחר ואם לא החודש אז בחודש הבא ואם לא בחודש הבא אז יקח כמה שיקח זמן ...על הזכות שלי להחליט על ילד ביחד וללכת לטיפול ולפתח ציפיות ואפילו להתאכזב ולבכות ולהתחלק בכאב ביחד , אני לא מוותרת !!! בעיניי התהליך עצמו גם חשוב , לא רק להביא ילד וזהו אלא גם איך להביא את הילד הזה !! אני לא מוכנה לשלם על הסיפור הזה יותר ממה שזה ממלא דורש , אני לא מוכנה להדחיק ולהדחיק ולהדחיק עוד ועוד תסכולים ואכזבות וניכור ובדידות בתוכי בדמי בנשמתי ..לבד ועל הציפייה לקבל את מה שמגיע לי כאישה שמתאבלת על אובדן כל חודש ,וכבן אדם שסובל וזקוק לכתף חמה ולאיפתיה הולמת ,אני לא מוותרת , ואני שמחה שזה אני ואני רוצה להיות גאה ביכולת שלי לדחות את הסיפוק הזה בלהיכנס להיריון בתמורה לעשות את זה כמו שצפיתי וכמו שאני רוצה , וזה נשמע נדוש אבל באמת אני מאמינה שילד עושים באהבה או לא עושים בכלל, כמו הפרסומת של החומוס אתן בטח מכירות חחח... צרות אופק , או ראש מרובע , או פרימיטיביות או דפוס התנהגותי לוקה בפיגור שכלי , תקראו לזה איך שבא לכן אבל זו אני וזו דרכי להרגיש שלמה עם עצמי למרות שהנה עבר לו עוד חודש בלי שהפנטזיה שלי תתגשם ...אני יודעת שיש בנות שלא איכפת להן איך זה יקרה ורק חשוב שהבעל יעשה את מה שצריך לעשות וזהו ...ואני גם השתדלתי לחשוב ככה ולהתנהג ככה ולהחליט ככה ואמרתי לעצמע שחבל על הזמן... אבל לא יכולתי , אני לא מסוגלת להפוך אותי למישהי אחרת , אני רק רוצה להיות אני , רק רוצה להתחבר שוב לעצמי ולהכיר את גבול היכולת שלי ...ויהיה מה שיהיה המחיר ...עוד חודש עוד שנה עוד ...לא יודעת , אז צר לי לבשר לכן שעוד לא הגיע הזמן ...עוד לא .

היי מאיה, אז קיבלת את האמפטיה ממני, קראתי כל מילה שכתבת..ואין לי הרבה מה לומר כי את דעתי את כבר מכירה. הכי חשוב שתלכי על פי צו ליבך ותעשי רק מה שטוב לך. אני איתך בכל מה שתחליטי, שלך,רומי

היי רומי מודה לך על ההתייחסות ,מעניין מה יותר קשה בעינייך : לעשות את הטיפולים עם כל הכאב +להרגיש לבד+ ממורמרת וכעוסה + עצבנית ובודדה + נואשת לחיבוק ומילה טובה +מקללת את היום שבו גליתי את בעיית הזרע שלנו .....ואולי להיכנס להיריון בכל זאת ... או לחכות +לחכות + לקוות+לפנטז+ לעבוד קשה על היחסים +להבין מאיפה כל הניכור הזה בא ולמה +לשאוף לשיתוף +מעורבות+איך את מרגישה היום יקירתי ? + את רוצה לדבר על זה ? + אוווי זה בטח קשה אני מבין את הקושי שלך ומעריך את המאמצים שאת עושה כדי להתגבר על הבעייה שלנו ...+ אולי אני אלך הפעם לבית מרקחת לקנות את התרופות במקום שתרוצי כל היום , אני בדיוק עובר משם בדרך לעבודה ... + מצטער שקיבלת תשובה שלילית בואי אליי תשבי לידי ...בפעם הבאה זה יצליח יקירתי .... תודי שזאת משוואה קשה ומאתגרת !!! כשחושבים על האפשרות השנייה איך זה לעשות טיפולים "באושר" עד כמה שניתן , מתמכרים למחשבה ... מודה לך מאוד על התמיכה שלך יקירתי. שלך, מיה

את מרגשת אותי מאוד, אני חייבת לציין... אכן גם לדעתי הביחד הוא חלק מהצלחת הטיפול, ואם אתם "קרובים" לביחד הזה, עוד חודש פחות חודש ,ממש לא משנה. המשנה יקירתי הוא שתהיי רגועה ורגועה ורגועה (כל-כך חשוב להצלחה) חיבוקי (((((())))))) מור

מור יקירתי את צודקת הביחד הוא חלק גדול מהעניין הרי זה הכי טבעי לא ? זה אמור להיות ככה לא ? לא מספיק שנכנסו בינינו כל מיני אמפולות ומכשירים ומחטים וחומרים והרדמות שמרחיקים אותנו כל כך מהטבעי , ומהביחד ? לא מספיק שעושים ילד ממש ממש לא כמו כל היצורים בעולם ? עכשיו גם צריך לעשות את זה עם תחושות שונות ומשונות של למה הוא לא איתי . למה הוא לא תומך למה לא מחבק למה לא שואל ולא מתעניין ??? די נמאס ... שלך יקירתי, מיה

שכתבת בדם ליבך. דברייך לא נשמעו לי פרימיטיביים, מפגרים, או כל אחת משאר המחמאות שהענקת לעצמך (ושרק איתן כמובן אני לא מסכימה). אולי יש סיבה להמתנה. לכי רק עם הלב שלך, משם ורק משם מגיעה האמהות. בהצלחה יקירתי (((((((חיבוק)))))))))))

לא צרות אופק. ממש לא! מקסימום- רומנטיקנית גדולה! תהיי את, בדיוק כמו שאמרת. זו דרך קשה! את רוצה יד. זו את! נראה לי עינוי לעבור את הדרך הזו מחופשים למישהו אחר. אני חושבת שכל אחת פה הרגישה לפעמים שהיא מאבדת את עצמה בדרך הזו. והנה את פה. לא מאבדת. יודעת מה את צריכה בשביל להשאר נאמנה לעצמך! אני איתך, ((((((((((((((((((((()))))))))))))))))))))) דורה.

היי דורה האמת , שנים הלכתי לאיבוד ולא ידעתי מי אני ומה אני רוצה , אל תשכחי שאני מנסה להביא ילד שני ושיש לי ילד גם מטיפולים , לכן אני לא כל כך גיבורה כמו שנדמה לך ולקח לי כל כך הרבה זמן עד שהבנתי שאי אפשר להמשיך כך , ואי אפשר להתעלם יותר מהאומללות הזו וחבל שלא הבנתי את זה יותר מוקדם הייתי חוסכת מעצמי המון סבל ודמעות ...ועכשיו נשאר לי רק לקוות שההארה הזאת רק תביא לסוף טוב ושההמתנה תשתלם לנו ...הלוואי שאני לא טועה ושאוכל להגיע לסוף הטוב הזה כמה שיותר מהר. ומה איתך ? עדיין יש לך את הנוזל החוצפן הזה ?

מיה יקרה, קראתי את דברייך בעיון, והכל מוכר לעייפה. כן, גם אצלנו, בעייה של זרע מובילה אותנו לטיפולים הללו. גם אצלנו, אני זו שמתכננת, מארגנת, יוזמת, עוקבת, רצה, נדקרת, נבדקת וכו'. ובן זוגי היקר, שיחיה, מתפקד על תקן של "מופעל", ממלא את המוטל עליו לפי מה שאני מורה או מבקשת, ואינו יוצא מגדרו בשביל שום דבר בתהליך הזה. אני מודה שהיו לא מעט רגעים של בכי, בהם הרגשתי שבמקום תמיכה, אני מקבלת אדישות וביקורתיות מצידו ("את לחוצה", "את לא מפסיקה לדבר על זה" וכד'). אבל, שתי עובדות אני מזכירה לעצמי שוב ושוב, האחת, שבן זוגי הוא אדם אינלטלגנטי ורגיש מאד, והשנייה, שיש לנו בעיית זרע (= פגיעה באגו הגברי, מסיבות שקשה לנו להבין לעומק). החיבור של שתי העובדות האלה בהכרח מביאני להבין, שזה לא שהוא אדיש, וזה לא שהוא נגדי, אלא זו דרכו ה"גברית" להתמודד עם המציאות הלא קלה הזו. מהכירי אותך דרך הפורום, אין לי ספק, שגם בעלך הוא איכותי (אחרת לא היית בוחרת בו), ולכן, אני מציעה לך את מה שהוצע לי, ואני מאמצת זאת בשתי ידיים, ככל יכולתי. פשוט, נסי להניח לו עד כמה שאפשר, נסי לא לבקר אותו, כי זו דרכו להתמודד. אצלנו, הלחץ שלי והרצון החזק שלי ליצור תהליך שהוא כולו שיתוף מלא (כמו בסרטים), ולקבל תמיכה מלאה בכל עת שקשה לי, רק מרחיק את בעלי, שמפרש זאת כתובענות. לפיכך, כהחלטה רציונלית, אני משתדלת להיות עדינה, לא ללחוץ ולא לנג'ס יותר מדי על הנושא הזה, שתאמיני לי שממילא נמצא אצלם עמוק בתודעה וגם בלב. (לא תמיד זה מצליח לי, אבל זה כבר סיפור אחר). לכן, לעינייננו, אני מחזקת את ידך בכל בחירה שלך, ומי כמוני מבינה ללבך, וגם אני כבר הייתי על סף "התפטרות" מהפרוייקט, אם אין לי שותף מלא לו. ובכל זאת, לעניות דעתי ולבי, לא שווה לדחות או לוותר על הבאת ילד, רק משום שהתהליך אינו לשביעות רצונך ולפי צרכייך הרגשיים. במקום זאת, את יכולה ללמוד להתאים עצמך לקיים, וללמוד להכיל את בן זוגך כמו שהוא במצב הלא קל הנוכחי. כי כאמור, גם גברים עוברים תהליך לא קל בכל הטיפולים האלה, ובפרט כאשר הסיבה היא סיבה שקשורה בהם, וכביכול קוראת תיגר על "גבריותם". קל לדבר וקשה לעשות, אבל זה, כאמור, חלק מהעבודה שאני עושה על עצמי בתהליך, ונדמה לי שבין בכי לבכי, בן זוגי מבין זאת ומעריך אותי יותר. זאת ועוד, ברור לי שאם אדחה את העניין או אוותר עליו לגמרי, אקט שיש בו גם משום "הענשה" לא מודעת כלפי בן הזוג, לא אהיה שלמה עם עצמי, ובעצם אמצא עצמי מענישה את עצמי עוד יותר. ותמיד, תזכרי, מיה, את לא לבד, גם אני ועוד רבות אחרות חוות תחושות דומות מאד לשלך. ובסופה של דרך החתחתים הזו מחכה משהו שבוודאי יהיה שווה את הייסורים. מקווה שעזרתי, ולו בקצת. תתעודדי, את בחברה טובה :-) שירה

כן אני זוכרת שכתבו לך שירה תשחררי ..זה היה ממש נחמד גם אני חשבתי לשחרר אבל את יודעת מה ? את בעיית הזרע שלנו גילינו כבר מלפני חמש שנים , לדעתי זה מספיק זמן כדי שאיגו הגברי יעבור שיקום ויתאושש מהמכה הזאת , ומצד שני נמאס לי לייחס כל התנהגות אטומה ולא מתחשבת לעניין של האיגו ולדעתי אנחנו מפילות על האיגו הגברי הזה יותר ממה שהוא יכול לשאת ...נמאס לי להמציא לו תירוצים כל הזמן ...גם לי היו מצבים קשים בחיים והתגברתי ....גם הוא ילד גדול ויכול כבר להשלים עם המציאות ... גם ללמוד להתאים את עצמי למה שיש נסיתי ...אחרת איך את חושבת ששרדתי עד היום ?? שירה'לה חמודה אני עברתי גם טיפולים וגם היריון וגם לידה ושוב טיפולים ועוד טיפולים ....והאדישות לא משתנה ,ולי כבר נשבר אז או שאני הולכת על כל הקופה או שאני זורקת את הקופה הזאת לים ... שושקה נחמד מצדך לתת לי הרגשה כל כך חמה בלב שאת תומכת בי ושאת לצידי ..כמה אני צריכה את התמיכה הזאת ...מודה לך ומעריכה מאוד את דעתך ...ומאחלת לך בהצלחה.

מתוקה שלי , אני מעריכה אותך על הכוחות שבך לשים את החשק העז להפריה כאן ועכשיו ולעבוד על הזוגיות ואז חהכנס כזוג מחוזק לתהליך ביחד ...אני בטוחה שזה יהיה בקרוב מאוד (: ... שולחת לך חיבוק ענקי ומאות נשיקות .... אוהבת אותך תמיד מאוס

מאוסי שלי ממי את חושבת שלמדתי את זה ??? איפה את חושבת שמצאתי את הכוחות לעשות זאת ??? מי לימד אותי את המהות ואת המשמעות של הסבלנות לדעתך ??? מי שלח לי חיבוקים ונשיקות כשהייתי צריכה ??? מי היה שם בשבילי כל הזמן ??? בזכות מי את חושבת נשארתי שפוייה וסידרתי לי את המחשבות והרגשות והחיים ??? ממך ,ואצלך,ואת ובזכותך יקירתי ,מתה עלייך ,שרופה עלייך והלוואי שיש לי קצת ממה שיש לך . וביי