הלבד שבתהליך-לילדת ואחרות

היי בנות, אצלנו מאד לא קל, ויש לי צורך לשתף אתכן. אנחנו היום עושים הזרעה מס' 5, עקב בעיית זרע. עדיין ללא ילדים. העניין הוא, שלאורך כל הדרך, אני מרגישה כאילו שזה פרוייקט שלי, ובן זוגי הוא בגדר שוליה, שלעיתים משתפת פעולה באדישות, ולעיתים תוך קיטורים. למען הסר ספק, ולמרות שאיני אובייקטיבית, בן זוגי הוא אדם סופר רגיש ואינטלגנטי, ובכל זאת, אני מרגישה כל כך לבד בכל התהליך הזה. אני בטוחה שמאד אכפת לו, אבל איכשהו הוא עוטה על עצמו את שריון המרגיע הלאומי, הקשוח והקרוב לאיבוד הסבלנות, עם כל ה"היסטריה" שלי. העניין רגיש, משום שזו בעיית זרע (פגיעה באגו הגברי עאלק), מה שבעיני בכלל לא עושה אותו פחות "גבר", אבל בעיניו אולי כן. מאז שהתחלנו את הטיפולים, הסקס הפך טכני, מכאני, "עונש", כמו צו התייצבות ל"מילואים". איכשהו אני מוצאת את עצמי כמעט מתחננת שיאות לקיים יחסים, בימים בהם "צריך". מעולם לא התחננתי לגבר שייכנס עימי למיטה... זה כמעט משפיל.. ברור לי, שהעניין מאד טעון אצלו, אבל מה איתי? בשמחה הייתי מתחלפת אתו, אם אפשר היה שבעיית הפריון היתה שלי, לו זה היה מקל עליו רגשית. וגם בשמחה הייתי מתחלפת אתו, שהוא יהיה זה שמתכנן, לומד, עוקב כל הזמן אחרי הטיפולים, ואני יושבת בצד ומשתפת פעולה בהסעות ובמתן הזרע. אבל מה לעשות שביולוגית ועובדתית, זה לא הולך כך. ולצערי, במקום לקבל תמיכה, הבנה וחיבוק, על כל הקושי שאני עוברת, הרבה פעמים אני מוצאת עצמי מקבלת יחס שנחווה אצלי כ"אדיש" במקרה הטוב, (ברור לי שהוא ועוד איך מרגיש, ושזו ההגנה שלו), ובמקרה הגרוע, במקום לפרגן לי על כל המאמצים הפיזיים, האינטלקטואליים והרגשיים שאני משקיעה בפרוייקט הזה, אני מקבלת הערות כמו: "תפסיקי להיות היסטרית", "אולי תתחילי לסמוך על הרופאים", "את סתם לחוצה" , "יהיה בסדר", "די כבר", וכיו"ב. ומה שכל כך עצוב לי, שבמקום שהתהליך הזה יקרב אותנו, שהרי יש לנו מטרה משותפת נעלה, מקודשת מכל, התהליך הזה מרחיק, וגורם לי לשמוע עוד ועוד ביקורת על כמה שאני לא מוצלחת במבנה אישיותי (כן כן, התהליך הזה מביא לביטוי את אישיותי- על יתרונותיה וחסרונותיה). ושאלתי אליכן- האם התחושות האלה מוכרות לכן? האם גם אתן מוצאות עצמכן יושבות לבד ומחשבות ימים, שעות ,מינונים, באיזה קצב לקדם את התהליך, באיזה רופא לבחור? האם מישהי מצאה את הדרך לפרוץ את חומות ההגנה הגבריות המוכרות כל כך, שמתקשחות עוד יותר כאשר מדובר בטיפולי פריון, ועוד בגין בעיית זרע? מצד אחד אני כל כך אוהבת אותו, ומצד שני, מרגישה שיש בי כעס על כך ששיתוף הפעולה מצדו נעשה כמי שכפאו שד. זה פוגע ומכעיס, עד כדי שלפעמים מתחשק לי לוותר על הכל וזהו. אבל התשוקה לילד כל כך גדולה, שאני נאלצת לבלוע את העלבון ולהמשיך הלאה. אשמח לכל תגובה, אלה מילים שהרגשתי צורך לשתף בהן. תודה על תשומת הלב. ושיהיו לנו רק בשורות טובות :-). שירה

יש לך אותנו . גם לבעלי יש בעיית זרע בתחילה לקך זאת מאוד קשה,בכל זאת לדעתי הם מרגישים שידנו על העליונה . יש לי בעל מקסים אוהב ותומך מביעה מה שהוא מרגיש אבל בכןל זאת המצב בנינו הדרדר היו לחצים מהמשפחות ,מהצד שלי הדאגות האין סופיות של אימי ,ומהצד שלו חמותי עם הרבנים שלה נסחבתי מרב לרב ,נתנו לי לשתות דברים מגעילים קמאות בתוך הבית למרות שאני לא מאמינה בטימטום הזה ניגררתי כמו טיפשה.כל ברית היו מנדבים את בעלי הרגשתי מיסכנה ,עם היו יכולים לאסוף את הדמעות מפלס הכינרת היה עולה חחחחחח. המצב בני לבין בעלי התחיל להדרדר שנאתי את כולם ,רציתי להעלם מה אני צריכה את זה . הקשר היחיד שנישאר בנינו זה הפגישה של הזרע והבצית במעבדה חחחח בבית היה עדיף שלא נדבר למה היה נוצר ריב הרגשנו זרים ,ים של טיפולים עברתי הרגשתי שעם אני לא עושה משהו אני פשוט השתגע . אספתי בכל הכוח את השברים שלי אמרתי לעצמי שאני לא אוותר נפנפתי את כולם מעלי כולל הגיסות החמודות שלי .ניהלתי ישיבה חשובה עם בעלי. והיום אנחנו זוג הכי מאושר עם ילדה מאומצת . כל העבר נישכח. בדיעבד אני מבינה את המשפחות שלי, זה לא מרוע גם הם עוברים משבר מסויים ,כל אמא היתה רוצה שהיה לילדים שלה ילדים . היום אני נימצאת שוב בפורום הזה כי אני רוצה לבתי אח או אחות . חבל על הדמעות תקווי לטוב . עם אני מאושרת כולם יכולים להיות . בהצלחה גלי..........

שירה שלום התחושות שלך והסיטואציות שדיברת עליהם מוכרות לי מאוד , הם בעצם השם השני של חיי הנישואין שלי , הייתי בטוחה שאת מדברת עלינו (אני ובעלי ) , ומה אני אגיד לך ? צר לי שיש עוד גברים שמתנהגים כמו בעלי בדיוק ושקשה להם לתת תמיכה ואהבה וחיבוק מתי שצריך , אנחנו לא הצלחנו להתמודד עם זה לכן פנינו לייעוץ מקצועי ,ובאמת אני ממליצה לך כי זה עוזר לכל אחד אפילו אם זה כדי לרענן את האהבה שיש לכם ורק צריכה דחיפה קטנה כדי שהיא תפרח גם כשאתם בטיפולי פוריות ודווקא בגלל זה כשאתם אוטוטו תביאו ילד לעולם עוד יהיו מצבים שתזדקקי לתחושת הביחד , לכן עדיף לדבר על הדברים לפני שיהיה מטענים כבדים וכעסים מצטברים ונזקים רגשיים שקשה איתם להתמודד ... מאחלת לך בהצלחה וששוב תמצאי את המפתח ללבו של בעלך .