איך מתמודדים

היי לכולם... רציתי לדעת....איך מתמודדים עם הבשורות של כולם....ורק שלי לא!! אחותי עכשיו סיפרה לי שהיא בהריון ואני במקום לשמוח עד הגג, עשיתי את עצמי כאילו אני הכי מאושרת בעולם ובתוך תוכי בכיתי וכמובן שבסופו של דבר זה התפרץ החוצה...אני גמורה....המשפחה שלי לא יודעת שאולי יש לנו בעיות....זה גומר אותי....אני ממש בדכאון בימים האחרונים.... איך, איך מתמודדים???

היי תולי חמודה שלי מצב מוכר לכולנו נכון זה כאב זה מרגיז את שאלת את עצמך למה זה אצלה למה לא אצלי תירעגי אל תיבקי גם אצלך בכרוב יהיה היריון את לא יכולה לנתק קשר עם אחותך כמו ש אני עשיתי עם כולם ש יש להן ילדים אבל אני מיתגברת על זה תיקני ל עצמך מהשהו ש יעשה לך טוב תוכלי שוקולד עוגה מה שהו טאים ש את אוהבת זה מרגעיה . תיזכירי יקירתי רק אלוהים בוחר את הזמן מתי לתת לנו ילד ו הזמן הזה עוד מאת תגעיה נשיקה

היי תולי, מתוקה, אני כל כך כל כך מבינה אותך, ובעצם כולנו באותה סירה. גם אני לפעמים כל כך מקנאה, שכולם במשפחה ובעבודה מתרבים כשפנפנים, ורק הטנא שלי ריק... אבל, אל תשכחי לרגע, שבסוף גם לך יהיה ילד, והוא יהיה כל כך מיוחד, רצוי ואהוב, כמו שאף ילד אחר שנולד "ספונטנית" וללא ייסורים, יוכל אי פעם להיות עבור הוריו. כי מה לעשות, מה שנקנה בייסורים, סופו שמתוק מדבש. אני חושבת, שלא לשתף את ההורים בטיפולים זה מעשה נכון (לפחות מבחינתי), כי בנוסף ללחץ הרגיל, זה עלול להוסיף גורם לחץ של ציפיה ואכזבה גם שלהם... עם זאת, ברור שיש לזה מחיר, של פחות תמיכה שאפשר להעזר בה. מחזקת ומחבקת. עוד קצת סבלנות, ותראי שצדקתי.... שירה

גם אני לא סיפרתי תקופה מאאאאאאאאאאד ארוכה, גם לא להורים שלי. כשסיפרתי להם בסוף, אחרי כל ההזרעות ולפני ההפריות, זה עזר לי. וגם- אני משתדלת לחשוב תמיד שזה הרי לא הילד שלי שם בבטן, אז יותר קל לי. וכמובן שלא תמיד זה מצליח. יש ימים שיותר קשה... ואז אני קצת מתרחקת. זה מה שעוזר לי להתמודד. מקווה שעזרתי במשהו, דורה.