נירית

אני כותבת לך כאן ומאחר ולמילים יש יותר משמעות- אני יודעת שאת לא קוראת מגילות. זה התקציר!!! הלוואי והייתי כמוך. מסוגלת להרים את הראש ולצעוד קדימה. תמיד את צוחקת ומחייכת ותמיד את רואה את החיובי שבכל. לי יותר קשה כמעט כל יום אני נשברת ובוכה אני מרגישה שהחיים מתקדמים ואני תקועה איפה שאני. כל החברות שלי והשכנות אפילו הגברים כולם בהריון. ולמה זה מזיז לי??? כי אף פעם לא הייתי מאחור. תמיד הייתי הראשונה ועכשיו אני מתביישת במה שאני. כולם מסתכלים עליי עם אצבע מאשימה ואומרים בלב"מסכנה". אני לא רוצה שאף אחד ירחם עליי אני כבר לא שואלת למה זה קרה לי. כבר הספקתי להאשים אותי שזה קרה לי בגלל שזה מגיע לי. רק עכשיו אני משלימה עם הבעיה שלי ולוקח לי זמן רב יותר ממה ששערתי להתמודד עם זה. את יודעת, ווליוביץ אמר לי לא לקחת את הטיפולים כחלק מהחיים אלא רק בצד, לשתות יין ועוד כל מיני גסויות שאני נמנעת מלכתוב כאן. אני איפה שאני רק בזכותך. לעיתים אני נמנעת מלשתף אותך ואת האחרים על מנת לא לדכא את כולן. אומנם אני רק בהתחלה אבל מרגישה ש20 שנה אני כבר בטיפולים. היום נשברתי שוב לכן אני ככה אני אתגבר כמו תמיד

היי לך מה קרה מאמי? אז קצת יותר קשה לך מאחרים...אבל את שוכחת כל הזמן ולא רואה כמה התקדמת בכמה חודשים האחרונים, הינה וכבר גם הספקת להחליף רופא ובכלל לא חשבת לעולם שתוכלי לקבל זריקות ותראי איך את כמו גדולה עוברת את זה!!! אז קצת כואב ויש ימים שיותר עצוב אבל את תראי שהדרך רק מתקצרת ואוטוטו גם הטיפולים יצליחו...ואמרנו שיום יבוא ונצחק על זה, אז אומנם אני טיפוס שצוחק מהכל בדרך כלל אבל כשגם את תצחקי את תראי כמה מהר תשכחי מכל מה שעברנו...והמצחיק הוא שגם אז תתחילי לדאוג מזה שהילד הפליץץץץץ לך ותתקשרי אלי ותשאלי אותי מה עושים..חחחח אז צאי מהדיכי שתקף אותך היום ותיזכרי שאני כאן עד הסוף..עד שבאמת תצחקי כל הזמן ואני כבר אהיה קטנה לידך! אוהבת נירית.

היי אורית! מתוקה שלי אך בעלי לנשק אותך לחבק את לא לבד אני ב אותו מצב נפשי עכשיו נימצאת אפילו עוד לא יתחלתי טיפולים את חזקה ו את תצליחי הילד שלנו מתעקב אבל ש הרגעה הגדול יגיע אנחנו רק ניפגש ב פורום אחר ו הסבל הזה יהיה מאחורנו חיבוק גדול ו נשיקה