קשה לי

אני באמת לא מבינה למה תמיד דווקא לפני טיפול או אחרי הטיפול אני ובעלי רבים.מחר יש לי החזרת מוקפאים ונו.... אנחנו בכסאח... נמאס לי כל כך אז החלטתי לבכות ביחד איתכן. אני יושבת ובוכה וגם לחוצה שבדרך זו אף פעם לא יקלט אצלי שום דבר.

אבל זה דיי ברור. הרי לפני טיפול או אחרי טיפול רמת המתח עולה ועימה באה עצבנות וסף רגישות נמוך. אצל שניכם! גם אצלנו! אצלנו בעלי נדבק תמיד במצב הרוח שלי, אם אני מתוחה הוא נהייה מתוח ואם אני עצבנית- כנ"ל. כך שאף פעם אין לי איזון ותמיד יש הסחפות והקצנה של מצב הרוח שלי. (לכן אני משתדלת להיות שמחה ועולצת. תמיד נחמד להדביק אותו במצברוח טוב... חבל שלא תמיד מצליח לי). עיזבי, אין לך מה לבכות אם זה תמיד ככה. ראי את זה כתופעה חוזרת, כמו אנתרפולוגית אולי... וקומי מחר עם שיר חדש וחמים בלב כדי לחמם את האסקימואים החמודים שלך. ואני באמת, ב א מ ת לא מאמינה שהעצב שלך יקלקל משהו. מ מ ש ל א ! ! ! מספיק יש לנו על המצפון. אי אפשר להוסיף גם רגשי אשמה על מצברוח דפוק! אני איתך, מזדהה לחלוטין עם מצבך. ובשוביניזם מוחלט אומר לך בסוד- גברים, זה מה יש, ועם זה צריך לעבוד. מחי דמעתך, מקווה שהעליתי חיוכון על שפתייך ושעזרתי מעט לעודד אותך לקראת מחר. ב ה צ ל ח ה ! ! ! ! ענקית למחר. אל תשכחי לספר איך היה. ושוב- בכית מספיק חמודה. ועכשיו- די! (((((((((((((())))))))))))))) דורה.

עכשיו כשפתחתי את האינטרנט שוב, ציפיתי שמישהו יענה לי ואמרתי אולי זה יהיה סימן טוב למחר. אז אני שמחה שהתייחסת אלי, אבל בכל זאת יש משהו מעצבן בללכת לישון כעוסים זה על זה. אני אשתדל מחר לזכור את מה שכתבת לי. תודה לך, טל.