אני על סף יאוש

אין לי כוח, לראות את הבית חולים כמעט כל בוקר לא מסוגלת יותר לעשות זריקות כואבות אני סך הכל בת 24 הכל אצלי תקין הבעייה היא אצל בעלי אבל הבעייה הנפשית היא אצלי , אני יודעת שהוא סובל ולא מראה לי עברתי כבר 4 טיפולים וקשה לי אני לא יודעת איך להתמודד עם עצמי עם הסביבה שלוחצת יש שיגידו שאני צעירה, ועברתי קצת טיפולים אבל זה כואב מעציב בלתי נשלט והדמעות בכלל כמו מים. מצטערת שאני כזאת דכאונית ואני מאחלת לכולם הצלחה וחוזק וילדים בריאים אבל אני שבורה.

היי אתי, נכון, את צעירה. אז מה? את לא צריכה להעביר ביקורת על עצמך בשם אחרים. מותר לך להשבר ומותר לך להכנס לדיכאון. מי כמונו יודעות כמה זה נמאס, נמאס, נמאססססססס. כמה זה כואב, פיזית ונפשית. ומי שאומר לך כך לא יודע איך להזדהות! אבל חשוב שלא תתני לדיכאון להשתלט. קחי יומיים שלושה וקומי מזה. זה בדרך כלל קורה לנו באופן טיבעי-השברים נאספים, הכוחות צצים ואנחנו ממשיכות...... אחרת זה באמת בלתי ניסבל! ואנחנו כאן. מבינות אותך מבפנים ומחזקות אותך. דורה.

הי אתי, נעים מאד... קודם כל, זה בסדר להרגיש כמו שאת מרגישה, מותר לך להשבר ולהגיד שנמאס ושאת לא יכולה יותר! תני לזה מקום ! ואל תעסיקי עצמך באלה שיגידו שאת צעירה או כל מיני דברים שיתנו חוסר לגיטימציה לתחושות שלך ויגרמו לך רגשות אשם! בכל כישלון של טיפול אנחנו חוות אובדן ואנחנו חייבות לעבד אותו כדי שנוכל להתגבר עליו (כך לפחות אני מאמינה...) וכך גם המעגל נסגר ואנחנו שוב יוצאות למסע עם כוחות מחודשים, את בטח יודעת את זה כי אחרת לא היית מגיעה לטיפול רביעי. מאד מבינה ומזדהה עם תחושותייך גם אנחנו מ"מחלקת זרע" ואצלי הכל תקין, גם לבני הזוג שלנו לא קל בכלל לדעת שזה "בגללם" : לראות אותנו מתרוצצות, מזריקות, כואבות, בוכות, מתאכזבות..... אבל הם גם יראו אותנו בבוא היום מלטפות בטן מתעגלת...... תאפשרי לעצמך קצת לפרוק ותרימי ראש להתחלת טיפול חדש ואופטימי!!!!! מחזקת אותך רונק

היי אתי פה אף אחד לא יגיד שאת כלום, פה זה מקום לקבל חיבוקים ואנרגיות של ביחד((())) הטיפולים קשים, והחוסר ידיעה קשה, והציפיה קשה. כל אחת מצליחה למצוא את הדרכים שלה להתמודד עם הקושי, יש ימים טובים יותר וימים פחות טובים ולכל אחת יש סף רגישות משלה. את בסדר גמור יקירתי. אני מאחלת לך מכל הלב שזה יהיה מהיר ותסיימי עם זה. בינתיים תהיי ביחד עם האיש שלך, אל תתני לו להיות עצוב בזה לבד, ואל תהיי בזה בלעדיו. שתמרי על הביחד שלכם, והכל יסתדר חיבוקים(((()))

אני ממש מרגישה כמוך הבעיה הנפשית כבר יותר חזקה מהבעיה שלהם גם לי יש מין כעסים פנימיים על זה אני מבינה אותך אבל זה המצב כך נגזר עלינו וחבל

לכל הבנות הנחמדות תודה על העידוד העזרה והתמיכה הייתי זקוקה לזה נואשות כי רק אתן יכולות להבין את האמת שלי ושלכן אני מאחלת לכולכן בריאות אושר וילדים שיתנו אור בביתכם ועוד משהו שלמדתי מה שבא בקושי רב יהיה לכך ערך כפול ומכופל האושר האור היופי הכל יהיה יותר מאנשים שההריון בא ב"קלות".