סיפור מעודד

היי בנות יקרות, רציתי לשתף את כולכן בסיפור מקסים עם סוף טוב...שאת זה אנחנו אוהבות. בזמנו סיפרתי כאן את חלקו אבל אחזור ואוסיף לאלה שלא קראו. הבוקר הייתה לי שיחה עם ידיד לעבודה שבמזל טוב לפני שבועיים נולדו לו ולאשתו תאומים בן ובת . כל הסיפור שלו מאוד ריגש אותי ובמיוחד שאנחנו באותה סירה.... בקיצור הזוג הזה היום בני 34 עברו הפריות בגלל בעית זרע שלו, עברו 20 טיפולים!!!!! ב-7 שנים ללא לחץ, ממש החליטו שהכל יהיה באיזי, היו מספר הריונות כימיים ואף הפלה בשבוע 9 בגלל חוסר דופק....בהחזרה האחרונה , יומיים לאחר מכן נסעו לארה"ב לטיול חרשו את ארה"ב ושם התברר להם על ההריון...עדיין לא התרגשו כי כבר היה להם עבר של הפלות אז המשיכו לטייל ולעשות חיים עד שחזרו לארץ...והסוף כבר ידוע כפי שהתחלתי.... אז בואו נתעודד ונתחזק מהמקרה המדהים הזה ונסתכל קדימה בחיוביות גדולה!!! בהצלחה לכולנו רומי

אל תכעסי עלי - אבל אותי הסיפור מייאש לחלוטין..ומיום ליום ברור לי שלא יהיו לי יותר ילדים אני לא במצב שאני אלך לעשות 20 טיפולים וגם לא 7 אולי אולי 2-3 וגם אז באמצע אני צריכה להוציא את החצוצרות.. אני יודעת שמי שאין לו בכלל ילדים יעשה הכל..על-מנת שיהיו לו ואפילו 20 טיפולים. אני לא במצב הזה וגם לא בגיל המתאים לכך הרבה לא מבינים אותי ומזלזלים בתחושות שלי בגלל שיש לי כבר שני ילדים. אבל מה לעשות שנולדתי עם אופי דכאוני ופסימיות..וככה אני גם יגמור את חיי.. תודה שאת כאן תמיד

הסיפור של רומי אותי מעודד...ואני מקווה שתוכלי לקרוא אותו שוב ואיך שהוא למצוא שם משהו שכן יגרום לך להיות פחות דיכאונית ופסימית...אני לא מכירה את הסיפור שלך לפרטי פרטים (זיכרון קצר מאוד) אבל צריך לעשות הכל בשביל מטרות שאנחנו מציבים לנו בחיים ובמיוחד בשביל מטרה כזאת, אפילו שזה המון זמן ולא להרגיש שבפסימיות ודיכאוניות תגמרי את החיים - זה תלוי רק בך. אני מנסה תמיד למצוא את הדרך לראות את הדברים קצת אחרת ממה שהם ולמצוא את התקווה כי זה מאוד עוזר בסופו של דבר להיות רגועים יותר. אז המון הצלחה בהמשך מכל הלב. נירית

בשביל ילד ועוד ילד ראשון אנשים יעשו הכל כולל 20 הפריות. מבינה אותך כי יש לך כבר 2 ילדים. אם חס וחלילה הייתי במצבם היית מבינה אותם ועושה הפריות עד ההריון המיוחל.

ממש לא כועסת עלייך, המטרה שלי הייתה שבנות שאין להן ילדים כלל לא תתיאשנה כי בסוף זה מגיע...וכן לא מאחלת לאף אחת 20 טיפולים אבל כשידוע שלבסוף יש ילד עובדה שאנשים מגיעים גם למספר כזה וזה שווה. גם אני אחרי 2 ילדים לא הייתי מגיעה למספר כזה...וגם בגלל הגיל אבל תודי שהסיפור מעניין ומרגש בסופו. אז יש לי סיפור נחמד גם בשבילך, כשההיתי לקראת השאיבה פגשתי שם אחות אחת שבזמנו התיידדנו והיא כבר עזבה את המחלקה, גם לה יש 2 ילדים ועכשיו היא ובעלה החליטו לאמץ ילד מגואטמלה בן 5 חודשים ובקרוב יסעו לקחתו...גם מזה התרגשתי, כל הכבוד להם על המצווה ועל הרצון להגדיל המשפחה ללא טיפולים... את רואה כל אחד והחלטותיו בחיים... גם אני לא חשבתי שאגיע למספר 7 תאמיני לי, והנה הזמן טס לו והגעתי כי אין לי ברירה יש לי בת אחת (ללא טיפולים כלל) והרי לא אשאיר אותה לבד, יכול להיות שעם 2 כבר לא הייתי מתאמצת וסוגרת את הבסטה. מה אומר לך העיקר שנצליח...וכן תהיי אופטימית כי פסימיות זה לא טוב לחיים בכל תחום ואני כאן בשבילך תמיד!!! שלך, רומי

המטרה שלי הייתה שנסתכל על הכוס המלאה בכל התהליך הזה..... מצטערת אם לא עודדתי כמה מכן.... אבל טיפ לחיים, שאופטימיות אכן רצויה תמיד!!! שיהיה בהצלחה לאלו שהתעודדו ולאלו שלא רומי

מסר שאני מאד מקווה להפנים. והוא- להתייחס לדברים יותר באיזי. אם אני הייתי במקום הזוג הזה, כמו שאני היום, לא יודעת אם הייתי מגיעה להריון. למדתי מהם להיות יותר רגועה. נקודת המבט שלהם היתה בריאה הרבה יותר מנקודת המבט שלי כיום. יש לי הרגשה שהפנמתי כאן משהו ושאהייה יותר סבלנית לטיפול שלי. וזה מצויין לי. תודה כפרה. דורה.

הסיפורים שלך מעודדים, ואת צודקת שצריך להיות אפטימיים ו-וואלה, יש לי דעה כמו שלך. שנשמע בעזרת השם רק בשורות טובות! א מ ן !