לא קל

שישה ימים אחרי הזרעה שנייה. אני מרגישה על קוצים. כל היום על סף בכי. כבר חישבתי את הימים, השעות והדקות עד בדיקת הבטא. מנסה ללכת כרגיל לעבודה אבל כל הזמן המחשבות מנקרות: הפעם זה הצליח? כבר יש עוברון קטן שמתחיל את הדרך? בעוד כמה זמן אהיה אמא? כבר לא רוצה לדבר עם אף אחד על הטיפולים (בעיקר כי אין כבר מה להוסיף) אבל לא יכולה לדבר על שום דבר אחר כי הראש כל הזמן רץ לשם. אז שותקת הרבה. ומחזיקה אצבעות שהפעם זה הצליח. ומנסה לנחם את עצמי שכל דבר שאני עוברת בדרך מקרב אותי לאמהות. ומחכה בלי סבלנות.

בהחלט לא קל. ומטריף שכל בעיקר. מאד מאד מאד קשה להרפות ולא לחשוב על מה שקורה לך בחיים כל דקה וכל שניה. יודעת כי הייתי שם. מה שכן, אפשר בכח לנסות לעשות דברים אחרים, שתמיד רצית לעשות ולא הספקת, או דחית. דווקא לנסות ולהטפל אליהם כדי להיות עסוקים. ולעשות כל מה שעושה לך הכי טוב בעולם. תפנקי את עצמך, נסי לעשות גם פעילות גופנית שתתיש את המחשבות... את בהחלט מקרבת את עצמך יום יום אל האמהות המיוחלת. את עושה את זה במו גופך! מקווה לחזור לכאן פעם הבאה כדי לראות את החדשות המעולות שלך! מחזיקה לך אצבעות &&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&