אוף, לא יודעת מה עובר עלי...

אוף, בחיים לא הייתי ככה, אני אחרי טיפול שלא הצליח (למי שכבר שכחה), ואני לא מפסיקה לבכות מאז, אף פעם לא הייתי ככה, תמיד הייתי מבואסת באותו ערב ולמחרת נרגעת. בערב שבת, התחלתי לשיר שירי סעודה שלישית כי רציתי להרדים את הבן שלי ופשוט התחלתי לבכות שעות, היום בבית כנסת שוב, הדמעות לא הצליחו לעצור ופשוט פרצו החוצה, כ"כ התביישתי, הרבנית של העיר ישבה מאחורי וקלטה שאני בוכה, אז היא התחילה לספק לי טישו (למזלי היא לא שאלה למה אני בוכה), אח"ףכ בצהרים פגשתי חברות, ופשוט לא היה לי חשק להיות עם אף אחת, כי הייתי טרודה בבכי הפנימי. אוף, נמאס לי!! מרגישה שמיציתי את כל האפשרויות, יש לי תור ביום שני לפרופ´ מרגליות, אני תוהה כל הזמן איזה שפן הוא יוציא הפעם מהכובע, כי כבר די מיציתי את האפשרויות... אוף,נמאס לי!!

מיכל אני כל כך מבינה אותך . זה קרה לי אחרי הגרידה במשך חודשיים עד שעשיתי דיקור סיני וחזרו לי החיים אחרי בסך הכל 2 דיקורים . זה מאוד יכול להיות שאת לא מאוזנת הורמונלית ...אני מאחלת לך שזה יעבור מהר .... שבוע טוב

יש גם ימים כאלה אל תתרגשי. את בחורה חזקה ואני בטוחה שכשתתחילי פרוטוקול חדש תגלי כוחות נפש שלא ידעת שנמצאים בתוכך... יהיה בסדר נשמה אני בטוחה שעוד תזכי ללדת שוב תזכירי לי בן כמה הילד שלך וכמה זמן אתם מנסים הריון שני? (גם הראשון מטיפולים?)

((((((((((((מחבקת אותך חזק חזק )))))))))))))) אהובה, תני לדמעות להשפך. תני להן לצאת ולנקות. תני גם למרגליות להיות נקודת האור שלך. הוא הרי אבן חן לא?? הוא יודע להשיב את הנצנוץ לעינייך כל פעם מחדש, נכון?? יקירה, אולי כדאי למצוא באמת איזה טיפול אלטרנטיבי שיעזור לך להחזיר קצת כוחות לעצמך? או איזה ספורט שבא לך לעשות? מאד מאד מאד חשוב לגבות את כל מה שאת עוברת עם קצת עזרה מבחוץ, אנחנו פה, אבל לפעמים זה לא מספיק... יקרה, שולחת לך 10 חבילות טישו, וכשהן יגמרו, אני רוצה לראות אותך על הרגליים, פנתרה כתמיד, חזקה עוד יותר והיידה - לילד הבא!!!!!!!!!!