אני חיה את הפחד הכי גדול שלי

תמיד אמרתי, הפחד הכי גדול שלי הוא שאני לא אצליח להיכנס להריון כשאני ארצה. התחתנתי לפני 7 חודשים בערך, ומאז אנחנו מנסים. נכנסתי להריון שנפל, עברתי ניתוח להוצאת ציסטה, ועכשיו אני אמורה להתחיל הזרעות. אני יודעת שזה עוד מוקדם, ושאנחנו לא מנסים כל כך הרבה זמן, אבל עדיין, אני מרגישה שאני הולכת להתפוצץ! אף אחד לא מסוגל לתת לי לדבר, ולהוציא את מה שיושב לי במרכז הבטן, אף אחד לא נותן לי לבכות, או להתפרק, להיפך, כל פעם שאני מנסה לדבר על זה עם חברות או עם אמא אז תמיד אונרים לי "אל תחשבי על זה, זה רק ילחיץ אותך ובסוף בגלל שאת בלחץ את לא תצליחי" - אני יודעת את זה!!! אבל זה לא מרגיע אותי...! כשאני מנסה לדבר עם בעלי על מה שאני מרגישה, הוא מתעצבן והוא לא רוצה לדבר על זה, הוא מבטל את מה שאני אומרת "את מדברת שטויות" - אני רוצה להוציא את הכל החוצה, ואין לי אף אחד לעשות את זה איתו... אני מרגישה שאני לבד, לגמרי לבד, ואני פשוט עומדת להתפוצץ!! אני בוכה בלילה, כשכולם ישנים כדי שאף אחד לא ישמע אותי, אני בדיכאון כל היום, אני רבה עם בעלי כי אני לא מסוגלת לדבר איתו... אני כבר לא יודעת מה עוד לעשות...

מה יש לך? את מתיאשת כל כך מהר? אני ובעלי מנסים כבר שנתיים וחצי, המון הזרעות והפריות ללא הצלחה. את בכל זאת יש לך יתרון: נקלטת פעם. אז נו באמת? קדימה להזרעות. שיהיה לך בהצלחה :-)

יכול להיות שעל פי כל הפרמטרים ועל פי שכולם אומרים, הכל בסדר ויהיה בסדר ואין לך סיבה להלחץ. יכול להיות... אז מה? כרגע זה מה שאת מרגישה, את מפחדת, את לחוצה והדבר הכי גרוע לדעתי שאת יכולה לעשות במצב כזה זה לשפוט את עצמך. תנסי לרגע להתנקות ממה ש"כולם אומרים" ותהיי קשובה לעצמך. קודם כל אם את מרגישה שאת בדכאון ומרגישה שאין לך עם מי לדבר, אולי תנסי ללכת לטיפול? כמובן שפה בפורום יש המון בנות מקסימות שיעזרו לך אבל אולי זה לא מספיק לך. יש בתל השומר מרפאה שנותנת טיפול אישי/קבוצתי לנשים במצבך וזה ללא תשלום. הם נקראים מרפאת חווה, אולי תשקלי לפנות אליהם? בכל מקרה לדעתי אם קשה לך ורע לך, אז תאפשרי את זה לעצמך. פחד זה לא דבר רציונלי שמודדים אותו בכמות זמן שאת מנסה. ולגבי הבעיה הנקודתית- שבעה חודשים זה באמת לא הרבה זמן. השאלה אם את מרגישה שאת מטופלת בידיים טובות? את סומכת על הרופא שלך? עשו לכם בדיקות? צילום רחם? בדיקת זרע? יש איזו אינדיקציה לבעיה? למה בעצם מתחילים הזרעות? לא נמצאה שום הוכחה לכך שנשים לחוצות לא נכנסות להריון. ברור שיש קשר בין גוף ונפש אבל אם לחץ היה סיבה כ"כ ברורה לבעיה להכנס להריון אז הרופא היה נותן לך כדור הרגעה. אז תמסרי תודה לכל הנשמות הטובות שאומרות לך שאם תהיי בלחץ זה יקח יותר זמן, הם מבלבלים לך את השכל. אני מאוד יכולה להבין למה "טיפולי פוריות" נשמע לך כמו כותרת מפחידה למשהו גדול ונוראי אבל אני בטוחה שאם תקבלי טיפול נכון- נפשי ורפואי, את תוכלי לעבור את התקופה הזאת יותר בקלות. מחזיקה לך אצבעות שהדרך שלך תהיה קצרה ככל שאפשר. בהצלחה

אין ספק שהעובדה שהיית בהריון זה סימן מדהים, הוכחה שהגוף שלך מסוגל לזה וזה נתון מעודד. אבל שוב, אני יכולה להבין למה הפלה מכניסה אותך למצב של דכאון וצער על האובדן ופחד מהעתיד. מקווה לטוב :-)

לפני שנה מצאו לי ציסטה בשחלה בגודל של 3.5 ס"מ. ניסינו גלולות, ולא היתה תגובה. אמרו לנו לנסות להיכנס להריון למרות הציסטה ובמקביל להיות במעקב. לפני כחודש היא גדלה ל4.5 ס"מ. הרופא שלי הפנה אותי לפרופסור שמתמחה בנושא. לאחר בדיקה שלו הוא אמר שהציסטה היא כבר לא 4.5 ס"מ, אלא 7-8 ס"מ ויש לנתח. יומיים לאחר מכן עשיתי את הניתוח. הניתוח עבר בהצלחה למעט נקודה נגועה אחת שיושבת ליד שלפוחית השתן. שם הוא לא צרב אותה מחשש ששלפוחית השתן תיפגע. הרופא שלי הסביר לי, שהמשמעות היא שהציסטה עלולה להתפתח מחדש, ושעלי להיכנס להריון כמה שיותר מהר. ככל שנחכה יותר כך כך זה עלול להיות יותר קשה. זו הסיבה שאנחנו הולכים כבר עכשיו להזרעות. מבחינת צילום רחם, ובדיקות זרע, הכל תקין (תודה לאל). אבל החשש הזה שדברים לא ילכו כמו שרצינו בזמן שרצינו תמיד נמצא שם.