הי לכולן

כבר חודשים שאני רק קוראת ולא מסוגלת לכתוב כלום. רק לאחרונה חזרתי לענות קצת תשובות... מה שלום כולן? מישהי יודעת מה עם רעות ונונקי? אני לא רואה אותן פה יותר :-( אני שמחה לבשר סופסוף חדשות טובות, אני בשבוע 10. אחרי 4 הזרעות ו-6 הפריות, גרידה אחת ו-5 הריונות כימיים... זה קרה! אני חושבת שהיתה לי בטא חיובית כבר כ"כ הרבה פעמים ואז היא צנחה (בטוחה שחלקכן מכירות היטב את התחושה), עד שפשוט פחדתי בפעם האחרונה לכתוב לכן שהבטא חיובית ועד עכשיו אני עדיין לא מרגישה שלמה, או שמחה. אני מרגישה כמו מטופלת פוריות שהטיפול האחרון שלה התארך יותר מכרגיל... בעוד שבועיים שקיפות עורפית ואני מקווה שאולי אז אצליח לנשום קצת לרווחה. כ"כ הרבה פעמים קראתי פה הודעות מכאלה שהצליח להן ועודדו אותנו להמשיך. לפעמים זה חיזק אותי ולפעמים זה תיסכל אותי, כאילו עוד אחת עברה ל"צד השני". בכל זאת, אני רוצה לכתוב, לטובת מי שזה כן יחזק אותה. אל תוותרו ואל תתייאשו. בבקשה. בשנתיים וחצי האחרונות של הטיפולים עברתי כ"כ הרבה בדיקות פולשניות, שאיבות והחזרות והרגשתי שאני לא רואה את הסוף. בכל טיפול מחדש הזרע היה "תותח" והביציות "מושלמות" (כדברי הצוות הרפואי), בכל פעם מלא עוברים מופרים, "חזקים" ובכל פעם מפח הנפש הזה מחדש. גם עכשיו כשאני כותבת, אני שואלת את עצמי, האם חס וחלילה גם ההריון הזה יסתיים בדימומים ובגרידה. אולי, אי אפשר לדעת. אבל החלטתי שבמקום לשבת ולפחד, אני ארשה לעצמי לשמוח, לפחות עכשיו, כי מותר לי וזכיתי בכך ביושר. ואם יהיו צרות בהמשך, נתמודד איתן. לבסוף אחרי ההפריה החמישית, הרופא שלי אמר שאני צריכה לעבור ניתוח בחצוצרה כי היא סתומה. הרגשתי שאני לא מוכנה נפשית לעוד ניתוח וביקשתי ממנו הפריה אחת אחרונה לפני. ואז, כמו בסרטים... החזירו לי 4 עוברים "יפים" ואחד מהם, יפה במיוחד השתרש חזק חזק ומאז הוא לא מרפה. לכו עם הלב שלכן, אם אתן זקוקות למנוחה או הפסקה תעשו את זה, גם אם אתן בלחץ ורוצות להמשיך וההפך, אם אומרים לכן לוותר אבל אתן רוצות עוד, תמשיכו. אין מילים בעולם שיתארו את הכבוד והאהבה וההערכה שאני רוחשת לכל אחת ואחת מכן. הייתן, ואתן עדיין, סוג של בית בשבילי. מקום בטוח להיות בו אני, עם הקריזות, הצחוקים והחפירות והמגילות האינסופיות שאני כותבת... נועה, דורה וכולן, אוהבת אתכן ומחזיקה אצבעות לעוד ועוד חדשות טובות לכולן. שלכן, דניאלה

הורדת לי עכשיו דמעות של אושר. אין מילים שיכולות לתאר עומקים כאלו של אושר. הרגע הזה שמבינים שזהו, ואולי הפעם באמת נגמרו הטיפולים. אל תרגישי שאת היחידה שמפחדת להבין ולהאמין באמת שההריון הזה הוא שלך והוא שם לתמיד. לי לקח לא פחות ולא יותר עד המי שפיר בערך לשחרר. אחרי טיפולים כל כך אינטנסיבים, למדנו לחיות במגננות, בחוסר רצון להאחז בתקווה או בשמחה שאכן משהו אמיתי מתרחש. אהובה, מאחלת לך כל כך חזק שההריון הזה הוא אכן הילדון העקשן שבחר בך להיות אמא שלו. שתוכלי מעכשיו לטפח תקוות ולא להתאכזב יותר. לשחרר אצבעות מוחזקות של כולן כי הכל בסדר... אל תעזבי אותנו, תשארי כמובן עד הלידה הטובה במועדה, ושבאמת באמת הכל הכל הכל יהיה מעולה. לא רק בסדר. מדהים. מושלם. חיבוק ((((((((((((((((((((((((((((ענק)))))))))))))))))))) המון אהבה. כמה שמחה!

אלף תודות אהובתי, שרק ימשיך ככה... ולאט. לאט אולי אצליח לשחרר קצת... ברור שאני לא עוזבת :) אני תלויה בכן... נשיקות רבות!

ראשית, המון מזל טוב!!! אני לא בטוחה שראית אותי בפורום כי אני כותבת ממש מעט, אבל אני חייבת לחלוק איתך את התחושה שאת מרגישה, ממש ריגשת אותי בכל מה שכתבת. אני מבינה אותך כל כך שאת פוחדת להיות שמחה יותר מדי ולנשום לרווחה, כי אף פעם לא ניתן לדעת מה יהיה, לצערנו. (בגלל כל הניסיון המר שלנו). אבל כמו שרשמת מגיע לך ובאמת זכית לכך מעל ומעבר להכל!! אני למעלה גם כתבתי קצת ממה שעברתי. מחזיקה לך כל כך &&&&&&&&&&&&&& ומרשה לעצמי לסיים באופטימיות, הלוואי ותחזיקי כבר את תינוקתך בזרועותייך.