אחת מבקשת את דעתכן

שלום נועה, דורה וכל הבנות הנפלאות אני בת 40 אחרי 6 ניסיונות כושלים של IVF. ולקראת הניסיון השביעי. אני עובדת, ולומדת לקראת תואר שני, ו"גם" שקועה בכל עניין הטיפולים ובכל מה שמלווה אותם מכאב נפשי ופיזי. האם כדאי להתפנות למסע הטיפולים? ולעזוב /להקפיא את עניין העבודה והלימודים, כי יכול להיות שמרוב לחץ ודאגה אני לא מצליחה להרות. או שדווקא כידאי להמשיך בחיי כרגיל? הערה: אחרי כל החזרה הייתי נחה ולא התאמצתי לא בלימודים ולא בעבודה. אבל באופן כללי אני דאגנית ולחוצה ובוכה לא מעט. אשמח לשמוע את דעתכן תודה רבה :-)

אני מאלה שמאד מאד דוגלות בלשמור על חיים הכי כרגיל שאפשר. לשקוע אך ורק בטיפולים בעיני לא יפיק שום תועלת אלא יהפוך את העניין לאובססיבי מדי. את יודעת משהו? אני אפילו מאמינה שתוך כדי טיפולים כדאי לבחור איזה פרוייקט שחלמת תמיד לעשות ולצעוד לקראתו. מעבר ללימודים ועבודה. משהו שאת מאד מאד רוצה לעשות. אפילו אם עמוס, ואפילו אם אין שניה לנשום. מנסיוני, כל פעם שהחלטתי לחדש משהו בחיי ולצעוד לקראת משהו גדול - המון המון דלתות נפתחו בפני בבת אחת, כולל שני ההריונות של ילדי האהובים. נסי את זה. לא יכול להזיק! שיהיה בהצלחה גדולה שבת שלום

תודה רבה נועה את לא מאמינה כמה שהדברים שלך מעודדים ומרגשים. רציתי לשמוע את זה. כי פחדתי, מה אם אקפיא את הכל ואפסיד עוד שנה וגם חס וחלילה לא איכנס להיריון? אני מאוד רוצה להמשיך להיאבק כי אף פעם לא הרמתי ידיים. אבל יש לי פחד נורא גדול שלא אגשים את חלום האימהות! אני כותבת את הדברים האלה וזולגות לי דמעות.