אוף, מה עושים

שמרגישים שכבר אין כוח לכלום? אין לי מושג מה עובר עלי, יכול להיות מצב שזה קשור איכשהו לאסטרופם או שזה פשוט באמת אני?... אני מתחרפנת, מהרגע שיצאה שבת אין לי כוח לכלום, אוף, זה כל כך לא מתאים לי.. אין לי חשק לכלום ולאף אחד, כל דבר הכי קטן שמישהו אומר לי אני פתאום לוקחת כ"כ אישי ללב ומתחילה לבכות מזה, מרגישה שפתאום אף אחד לא באמת עומד לצידי עם כלהעומס של הטיפולים האלה... היום איחרתי לעבודה בגלל שהיה לי בדיקה והמנהלת התעצבנה על זה (אפילו שעשיתי שמיניות באוויר בשביל להצליח להגיע מהר), אח"כ התקשרו מהבית חולים לומר שההחזרה תהיה ביום ראשון, הודעתי זאת ג"כ למנהלת ואמרתי לה שלא אבוא בימים א-ג, (לא אמרתי לה, אבל אני פשוט החלטתי שאחרי ההחזרה אני צריכה יומיים של מנוחה נפשית בבית, במיוחד שיש לי גם מרחק נסיעה גדול ואז לפעמים אני באמת עייפה...) ואז עוד פעם קיבלתי ממנה עצבים, היא אומרת שהיא מבינה שאני בטיפולים, והיא מאוד מקווה שזה יסתיים בקרוב, אבל כרגע היא לא רואה את הסוף אז שאתחיל לדאוג למשהי שתתחיל להחליף אותי, ואוף, סתם, הטון דיבור שלה היה לא נעים. חוצמזה, כל דבר מעצבן אותי, ואני פשוט בערך כל שניה מתחילה לבכות כל פעם ממשהו אחר... אווווווווווף, נמאס לי! יאללה, סליחה ששיגעתי אתכם במה שעובר עלי, נראה לי אני הולכת למיטה ודי... תודה על הכל... מיכל

המנהלת שלך מתחילה לנגן גם על העצבים שלי!!! דעי לך דבר מאד מאד מאד חשוב - היא לא יכולה לנפנף אותך בגלל שאת בטיפולים! אם היא אומרת לך בעצמה לחפש מחליפה את יכולה להתלונן עליה! וחוצמזה - כל השאר זה לגמרי לגמרי לגמרי מותר לזרוק את כל העיסה הדביקה שאת מרגישה על ההורמונים! זה לא קל העסק הזה. ואל תהיי קשה עם עצמך. לפעמים באמת רוצים לשבור את הכלים ולא לשחק. אבל הייייי, יש לנו פה המוןןןןןןןןןן ילדי פורום שנולדו גם אחרי הטיפולים הכי מצ'וקמקים. מקווה שהיום היה קצת יותר מואר וורוד. אנחנו פה בשביל להשתפך מתי שאת רק רוצה מותק!