נמאס לי!

אוף, בנות, אני צריכה עזרה. מה עושים שנמאס מהכול. למה כל הצרות באות ביחד? אני אחרי סבב IVF שלא הצליח, בהחזרה הפרופסור אמר לי שלפי העובר שלי אני בטוח אהיה בהריון, כשגילה שזה לא הצליח אמר לי שזה אכזבה גדולה... עכשיו אני מתחילה סבב חדש אבל ממוקפאים (לפחות...), אבל זה לא הכל. תקשיבו, ההורים שלי לא יודעים כלום על הטיפולים שלי, למרות שאני כבר יותר משנה בטיפולים ויש לי ילד בן יותר מ4. בשבת שעברה נסעתי לנפוש אצל ההורים, בבוקר אמא שלי שואלת אותי למה אני לא בהריון, אמרתי לה שאני לא מוכנה לדבר על זה איתה, כמובן שהיא התרגזה עלי נורא ואז היא שאלה "מה, אתם לא עושים את זה ביחד?"... רציתי להשתגע ממנה. כל השבת היא התעלמה ממני כי לא הסכמתי לספר לה למה אני לא בהריון. במוצאי שבת ישבתי עם שני ההורים שלי יחד עם הבעל המתוק שלי, כמובן שהם מנסים לשכנע אותנו כמה חשוב שנספר להם את האמת (למרות שמבחינתי זה הצעד הכי גרוע שיכול להיות, הם לא חכמים בתחום...), ואז בעלי אמר להם שיש לנו בעיית פוריות ואנחנו בIVF, אז אמא שלי אומרת "דבר גורר דבר", לא סיפרתם את הבעיה ממש, תצפי ליחס כזה... אווווווווף, נמאס לי מההתמודדויות האלה! זה משגע אותי ועושה אותי עצבניחת בטירוף כל הזמן. לא מספיק זה, אתמול בבוקר גם עשיתי תאונה, נכנסתי באיזה אדם מבוגר, הרגשתי כל היום כ"כ גרוע עם עצמי. תעזרו לי, אני רוצה עידוד... יאללה, בי בינתיים. מיכל

תגובה ממש לא בוגרת מצד אמא שלך ,לא מספיק העומס הנפשי והפיזי של הטיפולים היא מוסיפה לך רגשות אשמה,זה לא צריך להיות ככה ואם היא לא יודעת להכיל את זה באמת אל תספרי לה גם ככה הטיפולים האלה קשים הרבה מתח לחץ עצבים אכזבות ,אל תתני לשום דבר להוציא אותך מהכלים את צריכה את כל האנרגיות האלה לתעל לטובת התהליך מאחלת לך בהצלחה בטיפול הבא והפריה מוצלחת בקרוב

יש ימים כאלה... ימים של שבירה! שכל מי שמסביבנו מרגיז, שהתחושה היא שאף אחד לא מבין... בשביל זה יש אותנו!!! פה תמיד תמצאי אוזן קשבת ומי שמבין בדיוק מה עובר עליך. אני לא חושבת שאמא שלך התכוונה לרע... לפעמים הם פשוט לא יודעים להגיב / להכיל... למשל חמותי כשסיפרנו לה על הטיפולים היא ישר הלכה והתייעצה עם כל מי שהיא הכירה, וכל פעם כשבאתי אליה היא סיפרה לי ? היום היתה אצלי מישהי שאחרי 5 שנים נכנסה להריון ? - ואני רק חטפתי עצבים על זה שהיא מדברת על הדברים האישיים שלי עם כולם ועל כל סיפורי ההצלחה שלא היה לי כוח וסבלנות אליהם. התהליך הוא לא קל... פיזית ונפשית. אבל צריך תמיד לזכור את המטרה!!! ובסוף נשיג אותה. ואם בא לך... ספרי מה הבעיה אצלכם ומה כבר עשיתם בשנה האחרונה מבחינת טיפולים

מה נשמע אתכן כולן? האמת, שהיום אני יותר טוב מכל הבחינות (חוץ מהמריבות הבלתי פוסקות עם בעלי בגלל התאונה המרגיזה הזו...) מטופל"שית, שאלת אם בא לי לספר מה הבעיה ומה עשינו... אז ככה. יש לי בבית ילד ב"ה מתוק, חתיך וגאון (אפילו עשיתי לו אבחון ואמרו שהוא נושא מנת משכל הרבה מעבר לממוצע..., אני לא סתם אומרת גאון), אצלו ההריון היה ספונטני, אחרי קצת פחות משנה נישואין. כשהוא היה בערך בן חצי שנה (אולי קצת יותר) היה לי עוד הריון ספונטני (עם תאומים!) שנגמר בהפלה טבעית בשלב מאוד מוקדם. אחרי ההפלה הזו נכנסתי שוב להריון ספונטני (ידעתי בדיוק מתי הביוץ ואז שימשנו כמה פעמים ביום זה...), לצערי הרב ההריון הזה נגמר בחודש שמיני, שחייבו אותי לעשות הפסקת הריון עקב מומים מרובים, בלב ובמוח. אחרי זה הייתי לחוצה נורא להיכנס שוב להריון אבל לא נכנסתי. כשהייתי הולכת לרופאת נשים היא הייתה אומרת לי שהכל אצלי בראש, בגלל שאני לא רגועה אני לא נכנסת להריון, כך עבר תקופה ארוכה, אח"כ התחלתי עם איקקלומין (בלי מעקב זקיקים), הגעתי למצב של 3 כדורים ביום, במשך חצי שנה ושוב לא נקלטתי, היא תמיד הייתה אומרת שהכל בגלל הלחץ. אחרי חצי שנה של איקקלומין, היא אמרה לי שהיא שולחת אותי למרפאת פיריון בלב כבד. בהתחלה הלכתי ל-2 פגישות באופן פרטי, אני ובעלי עשינו מלא בדיקות ואז הגיע הבשורה שלבעלי יש בעיית זרע מאוד קשה, ואין מנוס מטיפולים של IVF ICSI כי מצב הזרע ממש ממש גרוע. עשיתי 2 טיפולים בבי"ח בדרום שלא הצליחו, אח"כ עברנו דירה לרמת הגולן, רציתי להתחיל טיפולים בפוריה, כל פעם הרופא היה ממציא לי בדיקות חדשות לעשות, כך נדחה הטיפול, הוא כל פעם היה גם מזכיר לי עד כמה שזה לא בריא ומסוכן גם לעובר לעשות טיפולים. אח"כ הוא המציא שיש לי סכרת, ואמר לי שאני שמנה וצריכה דיאטה (בנות, אני בחורה רזה!), הוא היה רופא ערבי שמן ברמות מפחידות, בקיצור לא סבלתי את המקום הזה! כל פעם הייתי יוצאת מהמקום הזה יותר בדיכאון ממה שנכנסתי, גם האחיות לא היו מי יודעי מה, כשהאחות הייתה צריכה להסביר לי איך לבדוק לעצמי רמות סוכר בדם, היא לא הסכימה שנשב יחד בחדר אחיות, כי יש שם עוד אחיות וזה מפריע להן... בקיצור ברחתי מהמקום הזה והלכתי לשערי צדק, לפרופסור מרגליות- הוא מלך! כזה נחמד. קיצר, התחלתי טיפול שם, טיפול שלא הצליח, הוא אמר לי בהחזרה שברור לו שהפעם אהיה בהריון, כשהוא גילה שלא הוא אמר שמבחינתו זו אכזבה גדולה מאוד, כי הכל היה נראה מושלם, גם כל העסק אצלי מבפנים וגם העובר. קיצר, יום אחרי שגיליתי שלא הצלחתי הלכתי אליו ועכשיו אני התחלתי טיפול של החזרה ממוקפאים (יש לי 3, מקווה שיסכים לשים לי לפחות 2). וזהו זה, זה כל הסיפור חיים שלנו. אני כבר משתגעת ומאוד רוצה הריון, אני במצב שכל דבר גורם לי לכעוס, לבכות ולהתחרפן. אני כבר יותר מחודש לא הייתי בעבודה אחת מתוך השתיים שיש לי, אני גם גננת וגם מזכירה, אז לא הייתי בגן מלא מלא זמן, כי קשה לי שם עכשיו מאוד... זהו, עכשיו אני הוטלכת להכין מרק לבעלי, כי עם הוא יחזור וזה לא יהיה מוכן, הוא יתעצבן עוד פעם ואין לי חשק לעצבים שלו... שיהיה יום טוב ובשורות טובות לכולנו במהרה, אמן!!!!!!!! בנות, תתפללו חזק בשביל כולנו!!!!!!!!!!!! מיכל

לפי מה שאת מתארת, עידוד - זה לא הצד החזק של אימא שלך. לא יודעת האם זה אופי או משהו אחר. אצלי במשפחה - זה אופי. אימא שלי לא רק שלא מעודדת , אם היא הייתה יכולה , היא גם הייתה מנסה לשכנע אותי לא לעשות טיפולים. אז עידוד - מאיתנו המלצה חמה - אם יש בסביבתך אנשים שבמקום לתת אנרגיות לוקחות אנרגיות- תצמצמי עד כמה שאפשר חיבוק גדול ובהצלחה!