נועה, דניאלה, קרן החדשה, איילתתגובות לתגובותיכן -

היי בנות הגבתי אי שם למטה לתגובות הנהדרות שלכן :-) ביי

אהובה, בעלי היה מאושפז כמעט שבוע ולכן לא קראתי ולא ידעתי.רק עכשיו ראיתי את ההודעה שלך, העצובה. לא קראתי את התגובות, אני מנחשת שאת במקום קצת אחר עכשיו. אבל בכל זאת, גם אם בדיליי, אני רוצה להגיד לך, מבטיחה לא להעיק ולא להחזיר אותך אחורה- אהובה שלי, מי שלא קינאה, באיזשהו שלב בטיפולים, בנשים בהריון- שתקום! כמו שאת רואה, כולנו ממשיכות לשבת. לפעמים הן מרגישות כמו מרור ולענה שנתקעים לנו בגרון כדי לענות אותנו, כל עגולות הבטן. ולפעמים לא. ומי אני שאשפוט אותך? אבל, יקירתי- תרשי לי גם להגיד ש- מי את שתשפטי את עצמך? רגשות הם לגיטימיים, תמיד. נקודה. מעשים הם דבר שאפשר לשפוט. רגשות אי אפשר, ואין שום צורך. הנפש מאווררת את מכאוביה. אני מרשה לך. תרשי לך גם את! אוהבת אותך המון המון המוןןןןןןןןןן

אוי מה זו ההפתעה הלא נחמדה הזו עם בעלך?.... אני מקווה שהוא מרגיש טוב וחזר לתלם. איך הוא מעז לעשות לכם דבר כזה ? :-). מסרי לו המון שלומות והחלמה מהירה. קודם כל את ממש ממש ממש לא מעיקה עלי ומחזירה אותי אחורה - נהפוך הוא. זה כל כך מרגש ומשמח אותי לקבל ממך תגובה. בדיוק כתבתי גם לנועה או דניאלה (נו האלצהיימר מתקרב....) שהפעם אני בוכה מהתרגשות מהתגובות המדהימות שלהן. אוי כמה שאת צודקת לגבי המשפט שכתבת לי ואני מצטטת (איזה כיף שאפשר לעשות העתק הדבק): "מי את שתשפטי את עצמך?". זה כל כך נכון ויש לי תמיד את הנטייה הזו של הלקאה עצמית. אפילו הרופאה שלי כבר קלטה את זה ורק חסר עוד שהיא תכה אותי :-). את לא מתארת לעצמך עד כמה התגובה שלך מעודדת אותי. אני עוד מעט אעדכן לגבי הטיפול המפתיע שהולך להיות לי. אז שוב המון המון המון תודה על העידוד, התמיכה כבר אין לי מילים. שולחת לך המון המון המון אהבה, נישוקים, חיבוקים וכמובן את הפק"ל היומי מזמוזים :-) חולה עליך והיכוני לגשם ומי יודע אולי גם השלג :-)