נונצ'קלקה, dear

מה שלומך? לא ראיתי אותך פה כבר יומיים... בלי לחץ, רק תעשי לי סימן קטן.. מקווה מאד שזו לא נפילה, ואם כן- מחבקת אותך ומחכה בסבלנות עד שתרצי לשתף (((((((((((((()))))))))))))

היי דורינקה מתוקה איזה כיף, איזו מתוקה את שאת דואגת לי :-). אז נתחיל בצפירת הרגעה שזו לא עוד נפילה. אני פשוט לא יודעת מהיכן להתחיל. אז אני אתחיל בתגובה למאמר שכתבת ופורסם אצל ליהי לפיד.כמה שהדברים נכונים ויוצאים מהלב. אני אוהבת את סגנון הכתיבה שלך;ישיר, אמיתי וכן - זו פשוט את. זה באמת ראוי לפרסום. האם מדי פעם את כותבת?. אז באשר אלי: אז מה שקורה שעבר עלי שבוע מבלבל. הצליחו לבלבל אותי ולהטריף את דעתי והכוונה שלי היא בכל הקשור להמלצות בנוגע להחלפת הרופאה.מכל הכיוונים קיבלתי תגובות שאולי הגיע הזמן להחליף רופא (משנה מקום משנה מזל) ולא בגלל שהיא לא טובה.גם כאשר הלכתי לעשות בדיקת PAP אצל רופאת הנשים שלי (הרגילה לא של הפריון) שבמקרה מכירה את הרופאה שלי, היא הציעה לי להחליף רופאה והיא אמרה לי שזה לא בגלל שהיא לא טובה, להפך היא טובה מאוד וגם בן אדם מדהים, אבל אולי משנה מקום משנה מזל. אח"כ גם אחת האחיות אמרה לי זאת. אני בכל מקרה אמרתי לעצמי שאני רוצה להתייעץ עם עוד רופא. ואכן הייתי ביום רביעי בערב בתל אביב במרפאת קטוביץ אצל רופא ידוע שאני מעדיפה לא להזכיר את שמו (אם תרצי אני אגיד לך שמו במייל). רופא שיש עליו המלצות גם מפורום זה וגם מפורומים אחרים וגם אחת האחיות במרכז לבריאות האשה בעירי המליצה לי עליו. באתי אליו עם הפרוטוקולים שעברתי כולל צילום הרחם שעברתי ובו הממצא של חצוצרה חסומה בנוזל שמרוחק מהרחם:סקטוסלפינגס. תגובתו לממצא היתה: "איזה צילום חרא,נו זה אופייני ללניאדו". את זה ממש לא אהבתי. ואז הוא אומר לי "את עוד יכולה לעשות 20 IVF-ים וזה לא יצליח, צריך להוציא את החצוצרה, זו לא בעיה.זה מבוצע בלפרוסקופיה". אמרתי לו שלכם זו לא בעיה. כאשר שאלתי אותו מדוע אי אפשר לשאוב את הנוזל החוצה, הוא אמר שהנוזל מתמלא מחדש והוא המשיך ואמר: מה את חושבת שחיכו לשאלה שלך, כאילו שעד עכשיו לא ניסו לעשות זאת". מאוד לא אהבתי את התשובה הצינית הזו. אולי זה נאמר בהומור שאני באופן אישי מאוד אוהבת הומור. אבל אני לא מכירה אותו והוא לא מכיר אותי. תחשוב קצת שמולך עומד בן אדם במצב רגיש. לגבי כריתת החצוצרה: אני זוכרת שהרופאה שלי אמרה לי שבגלל שהנוזל מרוחק מהרחם אז רק לאחר 6 IVF לפחות מתחילים לחשוב על האפשרות הזו של כריתת החצוצרה.אני זוכרת שבאמת בפעם הראשונה שבאתי אליה היא הסבירה לי את תוצאות הממצא ואמרתי לה נו אז אולי כדאי להיפטר מהחצוצרה. הרופאה (שהיא בעצמה מנתחת) אמרה לי שזה בכל זאת ניתוח ויכולים להיות גם סיבוכים ובגלל שהנוזל מרוחק מהרחם אז רק לאחר 6 IVF מתחילים בכלל לחשוב על הוצאת החצוצרה. במהלך הטיפולים אני "נדנדתי" לה עוד פעמיים עם הנושא והיא אמרה לי שהיא לא רואה עדיין צורך להיפטר מהחצוצרה, היות ובאולטרסואנד לא רואים שהחצוצרה מוגדלת. בסופו של דבר שאלתי את הרופא מה הוא ממליץ לעשות, אז הוא אמר לי שהוא ממליץ לעשות שוב צילום רחם ולהחליף רופא וזאת לא בגלל שהיא לא טובה והוא בטוח שהיא עושה את המקסימום שהיא יודעת הכי טוב. יצאתי מבולבלת, קצת כועסת והעיקר יצאתי עם תחושה של ערעור הבטחון שלי ברופאה שאני כל כך מאמינה בה, הלא אני יודעת שהיא מאוד מאוד רוצה שזה יצליח,זה גם האינטרס שלה ובאמת היא גם בן אדם מדהים שהדבר האחרון שאני חושדת שהיא מושכת אותי בזמן.האל היא תמיד אומרת לי שאיתי אין לה זמן וחוץ מההפסקה הזו לא עשיתי הפסקות בין טיפול לטיפול. גם הפעם העלתי את נושא הנוזל בחצוצרה וביקשתי לדבר איתה. ואכן ביום חמישי הרופאה חזרה אלי וכמו שאומרים זרקה לי את הפצצה של האם חשבתי על תרומת ביציות. אני שאלתי אם זה השלב הבא. והיא אמרה לי שלא. מה שכן היא רוצה שאני אעשה שוב צילום רחם כי עברה שנה וחצי, אולי משהו השתנה. ושוב שאלתי מה בנוגע לנוזל והיא אמרה לי שהגיע הזמן להיפטר ממנו, דהיינו לכרות את החצוצרה. אבל לפני הכל היא רוצה שאני אעשה את צילום הרחם והיא תבקש ממנו אולי הוא יצליח לפתוח את החסימה. והיה וכן אז לא יהיה צורך בניתוח. משיטוטי בנבכי האינטרנט, אני רואה שההמלצה לכרות את החצוצרה עם הנוזל הינה או לפני תחילת ה- IVF או לאחר 2-3 IVF-ים. המחקרים מורים שיכול להיות שהנוזל הזה מפריע להשתרשות. זה לא ממש ודאי. מצד אחד כמו שגם האחות אמרה לי שאמנם זה ניתוח יחסית קל, אבל זה ניתוח עם הרדמה שונה וזמן החלמה ארוך יותר-זה לפחות שבועיים בבית אז זה דוקא חכם שהיא לא ממהרת לנתח. אבל מצד שני עולה בי ההרגשה הזו של אולי אם בכל זאת היא היתה כורתת את החצוצרה לפני כן אולי זה היה מצליח?, אבל מצד שני היא לא ראתה באולטרסאונד איזשהו ממצא שמחייב התייחסות שונה. אני נורא נורא מתנצלת על האורך של התגובה. אפילו התייעצתי עם הבוס שלי (זה היה לאחר הפגישה עם אותו רופא, ולפףני השיחה שלי עם הרופאה) בכל מה שקשור להחלפת הרופאה והניתוח. הוא דוקא אמר לי שהוא לא רואה טעם להחליף אותה והוא מאוד סומך עליה והוא מבין את הבעייתיות שבניתוח והוא אומר שמי אמר שזה באמת הפתרון. בתחום של הרפואה בכלל ובתחום הזה בפרט אין שום דבר ודאי.אז הוא הצליח קצת להוציא אותי מהבלבול. אבל משום מה אני לא שקטה, משהו מציק לי ואני לא יודעת מהוא. אולי התחושה שמא הייתי צריכה בכל זאת להתעקש יותר על הניתוח ואולי אחד ה- IVF-ים היה מצליח?.אני עדיין סומכת על שיקול דעתה של הרופאה שיודעת את גילי שהוא באמת נקודה בעייתית ושבאמת היא עושה הכל שזה יצליח. אבל מצד שני חברות שלי שואלות אז למה היא נזכרה רק עכשיו לעשות את הניתוח?. אולי את ונועה תצליחו להסביר לי מה קורה כאן?. מה עובר עלי?. מה כולם רוצים ממני והכי גרוע שאני פשוט חופרת לעצמי במוח ומטריפה אותי. אז שוב אלפי סליחות על אורך התגובה. זה מה שקורה שיומיים לא כותבים בפורום. תודה רבה רבה רבה ושיהיה שבוע טוב עם המון בשורות טובות :-)

יקירה, אויש, כמה שזה קשה. תראי, אני חושבת שאת מבולבלת פשוט כי זה מצב מאד מבלבל, אין פה שחור ולבן וכל רופא עם גישתו והאינטרפטציה שלו לנתונים שלך. ואת צריכה פתאום להכריע בין הגישות, ואת הרי לא רופא מומחה פוריות, וזה מ-ב-ל-ב-ל!!!! ממש מבלבל! אני מכירה את ההרגשה הזו. זה מבלבל וזה גם מתסכל, כי הבילבול גורם לך תסכול גדול. באיזשהו מקום את צריכה להחליט על מי את סומכת יותר- על הרופאה שלך או על הרופא ההוא. תראי, אם הרופאה שלך חושבת עכשיו שהגיע הזמן להוציא את החצוצרה, אז מה זה משנה אם הייתה מוציאה אותה לפני שני מחזורי טיפולים? את הזמן אי אפשר להחזיר לאחור, ועכשיו שתיכן נמצאות באותו מקום ובאותה הדעה, לא? האם עדיין את רואה סיבה לעזוב אותה? שלא כמו כל מני, אני ממש לא מאמצת את הפתגם הזה, "משנה מקום- משנה מזל". אני חושבת שאם יש סיבה קונקרטית לעזוב- עוזבים. (כן, אני ממש לא טיפוס הרפתקן). ובטיפולים שלי לא עשיתי שום משנה מקום משנה מזל. נשארתי בדיוק באותו המקום, אבל עברתי רופאים, והסיבה היתה נוחות והתחברות. בגדול, סמכתי על כולם באותה המידה והם עובדים מאד כיחידה ובשיתוף. אני חושבת שלמצוא רופא שאת סומכת עליו ושהוא מקצועי ושיש בינכם חיבור זה לא דבר של מה בכך. אני לא בטוחה שעשיתי לך סדר בבלגאן, אני רק יודעת שחוסר וודאות הוא אחד המצבים המאיימים יותר שיש מבחינה פסיכולוגית, אז התחושה הקשה הזו שלך היא מאד מובנת וטבעית, ובאמת באמת קשה. אני שמחה לקרוא שאת לא צריכה לשאת את הקושי והמועקה הללו לבד ושיש לך מעגל תמיכה בסביבתך הקרובה. כמה שזה חשוב! וד.א. רופאים ציניים הם לא my cup of tea, ממש כמוך. יקירה מקסימה שלי, לא נראה לי שעזרתי במשהו )-: אבל אני מבינה אותך מאד ואוהבת אותך מאד!!! ואני, באופן אישי, הייתי לוחצת חזק חזק על לעשות את הניתוח. אני עשיתי לאפרוסקופיה בתקווה שיגלו נוזל בחצוצרה ויעיפו אחת. (לצערי, זה לא היה מקור הנוזל ברחם שלי), ובמחזור שאחרי הניתוח התחלתי הכנה להחזרה של מוקפאים. אז אצלי לא חתכו כלום, ובכל זאת- שבועיים החלמה זה ממש לא נורא לדעתי. שבוע מתוק ונהדרררר, יקירתי. }}{{ ומזמוזים~~~~~~~~