עוד 3 ימים לבטא

היי עוד 3 ימים מורטי עצבים לבדיקת הבטא. כמו בכל פעם אני אומרת לעצמי שהפעם זו הפעם. אני מנסה לשכנע את עצמי לא להתייחס לתופעות הטרום מחזור שאני חווה כדוגמת: יום לפני שאני צריכה לקבל פתאום השיער מסתדר לי ונראה נורמלי, כי הבנתי מהבנות כאן בפורום וגם מחברות שלי שגם כאשר נמצאים במחזור הגוף חווה את אותן תופעות של טרום מחזור. ויש כאן בפורום הזה לא מעט בנות שאפילו היה להן דימום ולבסוף הסתיים בהריון. אני מנסה להכניס לעצמי למוח הקטן והחופר הזה את ההרגשה שהפעם זה יצליח, אבל משום מה תמיד מתגנבת לא ההרגשה של: עוד פעם זה לא יצליח. וגם עכשיו היא "קצת" משתלטת עלי. הבעיה היא שלצערי עד עתה ההרגשות שלי היו נכונות. אני לא רוצה לחשוב על האפשרות של מה לעשות אם הפעם זה לא יצליח.(IVF מס' 7). מה עושים?. יש לכן איזשהו רעיון? אני רוצה לציין שהפעם הלכתי יותר עם ההרגשה שזו הולכת להיות הפעם המנצחת, וגם עוד לפני תחילת הזריקות אמרתי לעצמי, יאללה הפעם יהיו יותר ביציות משתי השחלות, וזה אכן קרה. 9 ביציות שגם השחלה השמאלית הצטרפה לה לחגיגה (בניגוד לפעם הקודמת). בקיצור איך מחסלים את ההרגשה הזוועתית הזו? איך מורידים לה את הראש?. תודה רבה רבה מראש והמשך יום מקסים וגשום :-)

לגרדום ומורידים לה ת'ראש! נונונונונונוןןןןןן - את בהריון!!!!! אם מישהו יוכיח אחרת עוד 3 ימים אני ארביץ לו! ואם אם אם אם חלילה הוא ילך איתי מכות בחזרה ויגיד לי שהוא צודק - אז את יודעת מה? אנחנו נתגייס להלוות לך את כל הכוחות של כולנו פה כדי לצאת לפייט הבא! הבנת?? אין פה מפסידות בקרבות האלו, רק מנצחות!!! קישטא הלאה נוסו תברחו מחשבות רעות!!! גשום? מה היה גשם? מה אוגוסט נגמר? יש חיים בחוץ???

היי נועוש אני כל הזמן המומה כמובן לטובה מהתשובות שלך :-). איזו מקוריות. כמה שאני מקווה שלא תצטרכי ללכת מכות עם המישהו הנבזי הזה. דוקא את עושה לי רושם של מישהי עדינה. ואני בטוחה שאם חס וחלילה אותו כוח רע יגבר, אתן הבנות הנהדרות של הפורום הזה תשנסו מותניים לקראת הקרב שבו אני אנצח. וכמו שאותו בחור חירש (ששכחתי את שמו) אמר: ויהי מה. אני לא מתכוונת להרים ידיים. ילד יהיה לי ולא חשוב באיזו דרך. ומקווה מאוד מאוד שגם הורי שהם מבוגרים וחולים (אימי בת 83 ואבי בן 91) ויבדלו לחיים ארוכים ובריאיםיזכו לראות את הנכד/ה. לא תארתי לעצמי שהתהליך הזה ייארך כל כך הרבה זמן, למרות שאני "רק" שנה בכל העסק הזה. כנראה שהייתי צריכה לעשות את הצעד הזה לפני או מקסימום להתעקש לעבור לאחר 3 הזרעות ולא 6 ל- IVF. אבל מה זה עוזר עכשיו. עכשיו אני חכמה יותר ואז לא ידעתי זאת, גם לא היה לי עם מי להתייעץ. בקיצור אין בוכים על חלב שנשפך. באשר לגשם, כן כן ירד גשם. אמנם לא גשם זלעפות, אבל גישמון חמוד שניקה את האוויר בסוף אוגוסט. אכן תופעה מוזרה. בכלל כל העולם משתגע. אז אני עושה עכשיו גירוש שדים, או כפי שחנה רובינא עשתה במחשב הדיבוק: "צא דיבוק צא" ואני אשתדל להניס את המחשבות הרעות. המון תודה והמשך לילה טוב וד"ש חמה לעופרי :-)

כל סימפטום קטן יכל להתפרש להריון או למחזור ואני התחרפנתי... ככ קיוויתי אבל גם פחדתי להתאכזב שוב. אישה יקרה - לצערי אין באמת דרך להעביר את ה?טרפת? הזו שלפני הבטא... אני ממליצה לך לשים כת השיר של ריטה- מחכה או את השיר של מירי מסיקה - תקווה בקולי קולית במערכת ופשוט לשיר איתם! כי ?זה יבוא? את תראי.... ?היום הזה יהיה התחלה חדשה? ובעה בעוד 3 ימים בשורות טובות!!! מחזיקה לך אצבעות

היי מטופלשית אכן כנראה שאין חכם כבעל נסיון ובמקרה שלנו: אין חכמה כבעלת נסיון. כן אני מנסה לשכנע את עצמי שגם כל אותן תופעות שיש לי לפני מחזור הן הפעם סתם תופעות. גם את הרגשת "הגוש" שיש לי באזור ההוא (למטה) כמה ימים לפני המחזור אני מקווה שגם זה סתם תופעות. לגבי השיר של ריטה מחכה: איך ידעת שזה השיר שבשבילי הוא מנטרה? איזו טלפתיה. אני שמה אותו ברכב. דרך אגב גם הביצוע של עידן רייכל שכתב את הלחן כל כך מרגש. את המילים כאמור כתבה ריטה. שיר מדהים ומסתבר שהוא הפך להיות נחלת מטופלות הפריון. מעניין מה עבר לריטה בראש כאשר היא כתבה את השיר הזה. גם השיר של מירי מסיקה הוא אחד השירים האהובים עלי והמרגשים ביותר. במיוחד הביצוע של מירי מסיקה הגדולה עם קולה המרגש. וניתן את הקרדיט למילים המרגשות למיכאל וקנין ואת הלחן המרגש של שמעון בוסקילה המדהים. עוד שיר שמאוד התחברתי אליו הוא השיר של מתי כספי: עוד תראי את הדרך. מילים: שמרית אור לחן: מתי כספי. הנה מילות הפזמון: עוד תראי את כל הדרך עוד תלכי בה היא שלך גם אם לא תהיה תמיד קלה. תביטי ותראי את כל הדרך תקבעי את מסלולה, תעברי את כל הדרך כולה. אז הנה החזרת אותי למה שאני מאוד מאוד אוהבת לעשות והוא: כתיבה. כן כן לפעמים כאשר נחה עלי המוזה, אני חוטאת בכתיבת שירים או מאמרים. מי יודע אולי יום אחד הם יצאו לאור. האמת שהחלום שלי הוא להוציא ספר. אין לי מושג מה הנושא. אני זוכרת כאשר הייתי ילדה קטנה רציתי להיות עיתונאית. אז בינתיים זה עוד לא התממש, אבל רוח הכתיבה מדי פעם צצה ועולה. תודה רבה מקרב הלב על העידוד ואני לא מאבדת את התקווה. אני מניחה שקראת את התגובה של נועה. אתן לא תתנו לי ליפול ולהפסיד בקרב. יש רק מנצחים. המשך ערב מקסים :-)

ככה מורידים לה את הראש, בחיוכים! אבל, האמת, שאני באופן אישי אף פעם לא ידעתי להוריד לה את הראש וגם לא ניסיתי. הכי הגיוני וטבעי בעולם שיתגנבו החחשות, יחד עם האמונה כמובן, והתקווה. את בנאדם, לא? ובכל זאת, אני רק רוצה להזכיר לך את מה שהזכרת בעצמך- הטיפול הזה נראה טוב כל כך מהשנייה הראשונה שלו! וזה כשלעצמו נראה לי כעורף ראשים נהדר!!! ד.א. גמני חשובחשבתי על כתיבה וכתובכתבתי במגירות, ואף היוהייתי בקורס עיתונאים צעירים כי נשלחתי מביה"ס כמצטיינת. את רואה! ידעתי שיש משהו מעבר להיותך מזמזנית מעולה שמושך אותי אלייך! (באיזה ספר של ליהיא לפיד יש מכתב ששלחתי לה על אנשים נדחפי שחלות שהיא פרסמה, כמובן שלא בשמי).

היי דורינקה תמיד כיף לקבל ממך ומנועוש וכמובן כמובן מיתר הבנות תגובות מעודדות. אז למרות שאני מנסה בחיוכים להוריד להרגשה את הראש, כנראה שהיא מצליחה לחרפן לי את הראש (עדיין לא להוריד אותו). ונכון שהטיפול הזה נראה טוב יותר מפעמים קודמות אבל אני לא יודעת מה עובר עלי. קמתי היום בבוקר מייללת כמו חתולה. לא נראה לי שאני אלך לעבודה כי העיניים שלי נפוחות ואדומות מרוב הבכי שאני לא מצליחה לעצור אותו. זה לא שהלכתי לשירותים וראיתי שקיבלתי מחזור-לא זה ממש לא. אני יכולה גם לעבוד מהבית. כן היתה לי הרגשה לגבייך שאת עוסקת/עסקת/תעסקי בכתיבה. רואים זאת לפי הסגנון וכמו שאת אומרת זה כנראה (בין היתר) מה שמחבר בינינו. סחתיין על קורס העיתונאים הצעירים המצטיינים :-))))). הסגנון שכתבת הפעם מזכיר לי בימי נערותי בחטיבת הביניים אם אני לא טועה כאשר למדנו את הבלדות שתמיד אופיינו בכפילות מילים כדוגמת מה שכתבת: חשוב חשבתי וכו' וכו'. הייתי שמחה מאוד לקרוא את המכתב ששלחת לליהיא לפיד על נדחפי השחלות (אהבתי את השם) שפירסמה אותו באחד מספריה. אני רואה זאת ככבוד גדול - וואו עכשיו את בגלל שווה עוד יותר מזמוז :-) רגע אני צריכה לנגב את הדמעות :-) כתובת המייל שלי: [email protected] (לא חשבתי על הכתובת הזו כאשר ייצרתי אותה,אחרת הייתי יוצרת כתובת בהרבה יותר טובה). דרך אגב, מה שם הספר שבו היא פרסמה את המכתב שלך?. אז מצטערת שאני מתחילה כך את החודש, (זה לא מהתרגשות בגלל שזו תחילת שנת הלימודים:-)), עם דמעות ומצב רוח מגעיל שלומר את האמת ממש לא בא לי לקחת את הקרינון והגסטטון אבל אל דאגה אני לא אעשה זאת ואני אקח את כל מה שצריך. בכל זאת השכל עוד (איכשהו) מתפקד. מקווה לעדכן אתכן במצב רוח טוב יותר ללא דמעות. ושהדמעות היחידות תהיינה משמחה. יום נעים לכולנו :-)