סתם לשתף

עוד שבוע. קשה להמנע מהמחשבות על היום שבו אודיע: אמא,אבא אני בהריון! הפעם כמובן, אחכה עד אשר הדרך כמעט בטוחה ולא אודיע בבטא הראשונה וזאת רק בכדי למנוע את כאב הלב שנגרם להם בפעם הקודמת. מהרהרת במחשבות חיוביות מצב אחד, "בראש השנה אודיע להם" ומאידך המחשבות השליליות לא נשארות אדישות: מה אם גם הפעם זה לא יקרה?!האם אי פעם זה יקרה בכלל?! או שזהו מר גולרי ואצטרך להנות מהילדים של חברות שלי?! כל סימן שיש לי, אני משייכת אותו לקלקול קיבה\ וירוס, העיקר שלא ארגיש חס וחלילה לשניה בהריון ואז החלום יתנפץ לי מול העיניים. שוב, בפעם המיליון. כפי שכתבתי, עוד שבוע לבטא. השבוע הראשון תמיד רץ ואז מגיע השבוע השני, כאילו שהזמן עוצר מלכת. כאילו שאני עומדת ברציף של רכבת וכמו בסרט , החיים מתקדמים הלאה במהירות ורק אני עומדת לי במקום. מקווה שבשלישי הבא אצרח כאן עד השמיים, כי זה בדיוק מה שאני מתכוונת לעשות! הפעם אני יודעת שכשאר תבוא הבטא החיובית, הבייבי שלי לא יאכזב אותי שוב, אלא ישאר שם ל 9 חודשים הבאים. סתם רציתי לפרוק...

דנלה, אני אוהבת את הגישה שלך... ובטוח שהקטן/קטנה יגיעו גם אלייך השאלה מתי??! ובעזרת השם ממש עוד קצת , בעוד שבוע אני אחכה לקבל פה את הצרחות שהבטחת!!! אז תנסי להיות עסוקה כמה שאפשר כדי לא להפריע לו שם בבטן להכין את היסודות כמו שצריך . מחזיקה לך אצבעות &&&&&&&&&&&&&&&&& מור***

ראשית כל תודה רבה! רשמת לי לפני שבוע משהו לגבי שאלה\ תגובה שהייתה לך ולא ממש מצאתי אותה, אם זה רלוונטי את יכולה לשאול שוב :)) אגב, אני לא ממש יודעת אבל אשמח אם תשתפי אותי ב"מה הבעיה אצלכם" כמו שאומרים, או בעצם מה מביא אותך לפורום המהמם הזה :)))ובינתיים אספר לך על עצמי בכמה שורות: אצלנו בעיית זרע, מורפוליגה 2 % שלדעתי אם בעלי עושה עכשיו בדיקה בטוח זה עלה (כל היום הוא אוכל תמרים,אגוזים ושותה יין) בני 30 ללא ילדים:( התחתנו לפי 4 שנים כמעט, שנה וחצי ראשונות לא ממש רצינו, אח"כ ניסינו שנה טבעי ואז הגיעו הטיפולים, שנה וחצי בערך של טיפולים. הפריה שלישית נקלטנו אך לצערי לא המשיך:( עשינו הפסקה של מספר חודשים בהמלצת הרופא שלי(כי הייתי שבורה נפשית) ועכשיו חזרנו לטיפולים, הפריה רביעית לא צלחה אך בפעם הראשונה הניבה 7 מוקפאים,הופשרו 3 הוחזרו 2 וכרגע מחכה לתשובה ...זהו,זה הסיפור שלי ב 30 שניות.

אני מרגישה בדיוק אותו הדבר.. אני בת 31, אני ובעלי מנסים להיכנס להריון מזה שנתיים וחצי. עברתי בשנה האחרונה הזרעות ועכשיו אני בטיפול השני בIVF. כמו שאת יודעת אני מחכה לBETA ביום ראשון ולא עובר דקה מבלי לחשוב על התשובה. אני בחורה אופטימית וחייכנית בטבעה, אבל הזמן אינו מטיב ואני אוטומטית חושבת בצורה לא אופטימית. המון בהצלחה בתשובה..

אל דאגה, החודש אני ואת על הגל הירוק בע"ה! קשה, הזמן לא ממש עובר וגם הוירוס הזה שתקף אותי הבוקר מאתמול בלילה לא ממש עוזר :( (מרגישה כאילו מישהו בלילה פיצץ אותי במכות, אולי הבעלול החליט להחזיר לי אחרי כל ההעללויות שלי בו ?!:))))))) בכל מקרה, נותר לך פחות משבוע! בעוד כמה ימים בע"ה תתבשרי בבשורות טובות ותפתחי לכוווווולללנננוווו את המזל :)

תמשיכי עם האופטימיות יקירתי זה ישתלם לך, ואני מאמינה שבקרוב מאוד( יום ראשון) אמן!!! שיהיה בהצלחה .... מחזיקה לך אצבעות&&&&&& מור***

אני כל כך מכירה את המחשבות שאת מתארת וכל כך מזדהה. אז אני חייבת להתחיל מזה ש- ברור שזה יקרה לך! יכול להיות שזה קורה לך ברגעים אלו ממש! בשום אופן לא תיאלצי ליהנות רק מהילדים של החברות אלא, גם, כשישחקו עם הילדים שלך, ואם הם גדולים מספיק גם יוכלו לעשות לך בייביסיטר! זה קודם כל. אבל לגבי הרגשות שלך, יקירה, מה שאת מספרת הוא כל כך נורמאלי. הנפש מגינה על עצמה מכאב האכזבה. גם אני הייתי נזהרת שלא לפתח ציפיות, ועם כל הזהירות, הציפיות התפתחו להן גם אם לא הייתי מודה בזה. ואם היה טיפול עם בלסטוציסטים או פיפל או כל מה שניסינו- הציפיות היו גדולות יותר. השבוע האחרון היה שבוע שבו לאט לאט הפסקתי לישון. בכל יום שעה פחות ובימים האחרונים, אם ישנתי שעתיים זה היה נס. המתח הזה כל כך קשה. כל כך כל כך קשה. וכמו שאמרת- הזמן עוצר מלכת, וכל העולם מתקדם כשאת מחכה. שבועיים שאת עוצרת את הנשימה ומחכה. יום מלאה בתקווה ויום מלאה ביאוש, ואפילו דקה כך ודקה כך. וכל מה שאני יכולה להציע לך הוא הנסיון שלי עם מוקפאים, שדווקא הם הצליחו בסופו של דבר, וגם חיבוק ענקקקקקקקקקקקקקקקק ((((((((((((((((((((((()))))))))))))))))))) ואנרגיות וכוחות ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ולרצות הכי חזק שאני יכולה ביחד איתך. (לפעמים זה הצליח לי...) תפרקי עלינו הכככככללללל, צריך לשחרר קצת איפשהו, ומי יבין לליבך יותר מאיתנו? אני שולחת כך, בלי לקרוא ובלי לערוך, כמו שיצא לי מהלב. }}{{ נשיקות אוהבות, דורה.

הם תמיד מצליחות לחמם את הלב בימים "קרים " שכאלה! תודה, תודה , תודה!!!

היי דנה'לה כמה שאני מבינה אותך. את פשוט כותבת את מה שאפשר לומר כולנו מרגישות וחוות בדרך זו או אחרת. אני בטוחה בטוחה שיגיע השלב שבו תצרחי עד השמיים משמחה ואנחנו איתך. את תהיי אמא וזה לא יהיה מר גורלך להנות מהילדים של החברות שלך. אני מבטיחה לך שתגיעי לרגע הזה שתצטרכי לקום בלילה להאכיל את הבונבון/נית החמוד/ה ובבוקר תהיי טרוטת עיניים מעייפות. אני מאחלת לך את הרגע מכל הלב כמו שאני מאחלת את זה לעצמי. אני כל כך מבינה אותך מצד אחד הרגשות החיוביים שאיך שאני רואה הם יותר דומיננטיים אצלך ומצד שני איפשהו מתגנב לו רגש שלילי וזה טבעי. אז אני אומרת לך את מה שאומרים לי: אל תתני לרגש השלילי להתשתלט עלייך-מהר תני לו בעיטה והוא ייעלם. גם אני נופלת באותו פח, אבל מייד אני משתדלת להתאפס ולחשוב שוב חיובי. קראתי בהמשך התגובות את התגובה שלך לדנה, ואני רואה שבעברך חווית הריון שלמרבה הצער הסתיים בהפלה שאני יודעת (לא מנסיוני) שזה שואב כוחות נפשיים אדירים. אבל אני מתרשמת שאת בחורה חזקה, אופטימית שלא נשברת (אנחנו כאן גם לא ניתן לך להישבר :-)). וכפי שדנה כתבה לך אני חושבת שאת עוברת התהליך הזה עם בעל שתומך ואני מסכימה עם כל מילה של דנה. בכל מקרה הפסקה זה דבר טוב גם לגוף וגם לנפש. אני בטוחה שהטיפול הבא יהיה המנצח ותזכי לחבוק תינוק/ת תאומים. אני מאמינה מעומק ליבי שאת תהיי אמא מקסימה. ב ה צ ל ח ה :-)