איך שומרים על שפיות?

שלום לכולן... לפני שהתחלנו IVF ידענו מה זה. אנחנו זוג יחסית מבוגר (39 ו-40) וכבר ראינו ושמענו סיפורים. החטלתי בליבי לא לתת לתהליך לכרסם בחיי. נכון, אני רוצה ילדים, ונכון אני רוצה יותר מכל לתת לבעלי האהוב ילדים - אך אני גם רוצה לשמור על זוגיות טובה, אני רוצה לשמור על מעמדי המוערך בעבודה ואני רוצה חיים. למרבה ההפתעה נקלטנו אחרי ההחזרה הראשונה! לא ידענו את נפשינו מרוב שמחה. לרוע המזל בדיקות הבטא לא עולות כמצופה (אם כי כרגע עדיין עולות). ההריון עדיין לא הוספד אך לא נראה טוב. אני מוצאת את עצמי בדיוק במקום שבו לא רציתי להיות: התהליך מכרסם בחיי, אני מחסירה הרבה בעבודה, אני קוראת הומר באינטרנט והדבר מכלה כל זמן פנוי שיש לי, אני חושבת רק על זה ונדמה כאילו כל מה שעשיתי בחודשיים האחרונים היה זה - אין חיים מעבר. אני בוכה הרבה ועצובה באופן כללי גם כאשר אין ממה. אני מרגישה שזה ממש לא הגיוני להגיד "בדיקת הבטא מראה סימנים לא טובים" ובאותה נשימה "יאללה, תתלבשי וצאי לעבודה, יש לך יום עמוס היום". איך ממשיכים את החיים בכל כל זה? תשובתו של בעלי "להשאר בפרופורציות" עוד יותר מעצבנת אותי. הריון בכלל, וכמות ההורמונים האדירה שאנחנו מקבלות ב IVF בפרט, לא ממש אמונים על פרופורציות תקינות... איך אפשר לעשות את זה ולהמשיך לחיות כרגיל? למישהי יש טיפ?

היי טליה, קודם כל אני מאחלת לך שבכל זאת הטיפול הזה הצליח, למרות שהדברים לא נראים כרגע טוב. שנית, אם חו"ח זה לא קרה, העובדה שנקלטת בהחזרה הראשונה היא מצוינת, ומעלה מאוד את הסיכויים שתקלטי שוב בהפריה הבאה, או בזאת שאחריה. הגיל שלכם הוא גיל שלא כדאי לשחק ולהתהמהמה בו, אבל הוא גם גיל שעדיין יש בו אחוזי הצלחה מעולים (אני יודעת על מה אני מדברת. זה בדיוק הגיל שלי...) עכשיו לשאלתך: הכל עניין של איזון. אני מבינה את רצונך שהחיים יימשכו כרגיל, והם יכולים וצריכים כמובן להמשיך, אבל את חייבת לקלוט שהם לא יימשכו ללא שום שינוי והפרעה ואת רק מקשה על עצמך אם את מנסה לשכנע את עצמך בכך. חשוב לא להתרכז רק בטיפולים ולהזניח את כל השאר, אבל חשוב גם לפנות מקום (בלו"ז הפיזי ובמישור הנפשי) לטיפולים. אל תשלי את עצמך שזה יכול לעבור בלי זה. ואגב, גם להיריון שיגיע ב"ה מהר-מהר יש השפעה על הזוגיות, על המעמד בעבודה ועל החיים בכלל. שלא לדבר על ההורות אחר כך... ואולי אנחנו דווקא מרוויחות משהו בהכנה ההדרגתית לכל השינויים האלה

תודה רבה רבה רבה!

ברוכה הבאה אלינו, מאחלת לך בקרוב קרוב לעבור לצד ההריוניות עם הריון תקין ובריא וארוך! אני רוצה להראות לך כמה דברים חיוביים כדי שתדעי שאפשר להמשיך: 1. את הרית. נסיון ראשון! זה מאד מאד לא מובן מאליו! הגוף שלך יודע לקלוט הריון, וזה מאד מאד מאד משמעותי! 2. הגוף שלך מספיק חכם לא לתת להריון לא תקין להתפתח. זה עוד משהו חשוב ביותר שהוא יודע לעשות יותר טוב מהרופאים. אז תעריכי אותו וצריך לברך ולהגיד תודה שזה לא קרה חלילה בשלב הרבה יותר מאוחר. 3. בד"כ אחרי הריון אחד, מגיע הריון שני די בזריזות. מאחלת לך שההריון התקין ממש ממש מעבר לפינה. מציעה לך לנסות להוריד מהדרישות שיש לך מעצמך. מותר לך להתאבל. מותר לך לבכות ולקרוא כל היום רק על העניין. זה טבעי, הגוף שלך מגייס את 100% מעצמו לעניין. את לא יכולה לצפות שמתוך החלטה שבאה מהמח - שחייבים להמשיך בחיים הרגילים - הרגש יקשיב. זה לא עובד ככה. צריכים לעבור תהליך. חלק מהתהליך הוא אבל על מה שלא הצליח. על הציפיה שלא התממשה. מבטיחה לך שלא תצאי מפה בידיים ריקות! מחזיקה לך אצבעות לאיפוס מהיר של הבטא בלי התערבויות מיותרות, ולהריון תקין ומשעמם בקרוב מאד מאד! &&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&