שמחה!?

בנות, אני מרגישה שרק כאן אוכל לשתף ברגשותיי ואודה לכן אם תגיבו לפי מה שאתן באמת חושבות/מרגישות כמי שעוברות את התהליך ויכולות להבין... אז ככה: היום חברה קרובה הודיעה לי כי קיבלה תשובה חיובית לאחר החזרת מוקפאים.זו חברה שגם לה וגם לבעל קשיים ויש להם ילד מקסים מטיפול IVF ראשון ויחיד. מצד אחד אני ממש שמחה בשבילם וגם אני אמורה לקבל תשובה לאחר החזרה עוד שבוע וכמובן שאיחלנו כל אחת לשנייה בהצלחה כשכל אחת עברה את ההחזרה והלוואי שנהיה יחד בהריון. אך מצד שני, עכשיו אני ממש נלחצת כי אם תשובה שלי לא תהיה חיובית ואז אני ממש מקנאה שגם הצליח לחברתי עם ילד ראשון טיפול ראשון, שעוד היה בפרוטוקול קצר לעומת הדרך שאני עברתי עם הזרעות ופרוטקול ארוך שהסתיים בהריון כימי. וגם עכשיו הצליח בהחזרת מוקפאים (מהטיפול הראשון לפני שנתיים) ואני באמת מאחלת רק טוב ושהכל ימשיך תקין, אך עדיין יש לי תחושות של שמחה מהולות בחשש על סף חרדה עבור עצמי... באמת אשמח לקבל תגובות כנות ואמיתיות, הלוואי שתצליחו להרגיע אותי.שיהיה המשך יומטוב לכולן.

זה כל כך נורמאלי שנראה לי שכל הרגשה אחרת היא טיפה לא נורמאלית. זה לא שאנחנו לא רוצות שזה יקרה לאחרות פשוט אנחנו מ-א-ו-ד רוצות שזה כבר יקרה לנו והצלחה של אחרים מחזקת את תחושת ה"אין" שלנו. אני קינאתי באחותי שנקלטה בקלות עם ילד אחד ותוך כדי שאני בטיפולים מפרכים הולכת ללדת עכשיו גם את ילדה השני. אני אוהבת אותה מאוד והדבר האחרון שאני רוצה זה שהיא תעבור את מה שאני עוברת אבל זה עדיין קשה. את בסדר ומה שאת מרגישה זה טבעי לגמרי!!!! אני מאחלת לך רק בשורות טובות עוד שבוע!!!!!!!!!!

תודה רבה על התמיכה, ממש הבנת אותי. אני באמת שמחה עבור חברתי ועבור כל מי שאני מכירה שרוצה ומצליחה להיקלט להריון, אבל אני כל הזמן חווה את ההרגשה של "מתי אני?", כ"כ רוצה שזה כבר יקרה ומפחדת שלא אצטרך לעבור עוד וכל אחת מסביבי שמצליחה רק מגבירה לי את התחושה שהן מתקדמות ואני תקועה, הזמן עובר ולא קורה כלום... כרגע אני מקווה שהלוואי וברגעים אלו ממש המצב אצלי כבר השתנה לטובת השגת המטרה (אמן) מאחלת לכולנו שנזכה כמה שיותר מ-ה-ר לבשורה שכולנו מחכות (:

רעות, אני מאד מזדהה איתך. אני הייתי בהריון מ IVF שהתחיל ממש באותו יום עם החברה הכי קרובה שלי. תמיד תכננו להרות יחד. ההריון שלה הושג באופן טבעי. ההתלהבות היתה עצומה. ההריון שלי לא התפתח. היא בשבוע 30.... חששתי מזה מאד אבל גיליתי שיש בי את הכח לפנות לשמחה שלה מקום ממש ליד הקושי הפרטי שלי. לכל אחת יש את שק אי ההצלחות שלה בחיים... הרי ההריון הבריא שלה לא על חשבון משהו משלי... שולחת לך אנרגיה וכח כדי שגם את תמצאי את הכח לשמוח לה ומחזיקה אצבעות להצלחה של הטיפול שלך!

זה הכי טבעי בעולם, כמה שזה קשה (המצפון עובד שעות נוספות). רק כשמתחילים בתהליך הזה, פתאום כל העולם ואחותו נכנסים להריון(אני אומרת זאת קצת בציניות, אבל עם המון אהבה), ואנכנו שואלות את עצמנו מתי תורנו??. אני כבר שואלת את עצמי מזה שנתיים וחצי.

אם לא היינו נותנות בלב מקום גם לקנאה או צביטה קטנה, הייתי שואלת אם זה נורמלי... לגמרי נורמלי להרגיש ככה. זה לא אומר שלא תשמחי בשמחתה גם אם חלילה לא תצליחי הפעם. יש בך מספיק מקום ורגש להכיל גם את השמחה שלה וגם את הציפיה או אכזבה או שמחה שתהיה בך למה שעובר עליך. גם לי היו רגעי שבירה שאמרתי לעצמי למה כל הבנות בפורום מצליחות לפני? ולי אפילו לא היתה בעיה בריאותית שהפריעה... אבל ידעתי עמוק בפנים כשהילד הנכון יגיע בשבילי - זה יהיה נכון ומושלם ויצליח בגדול. וזה קרה. וגם לך זה יקרה. אמן אמן אמן בסבב הזה ממש!