it's the final count-down

אחרי שנתיים של טיפולים, אני לראשונה כותבת ולא רק קוראת. הגעתי לנקודת שפל. יום ראשון אני אמורה לעשות בטא, אני פסימית, טרודה ועצובה. קשה לי המחשבה על כשלון נוסף יצאתי היום מהעבודה באמצע, די. לרוב אני לא כך אני עדיין עם גירוי יתר, תמיכה ותוספים שונים אבל הגירוי משתפר (נפיחות יורדת) ובמקום לשמוח שפיזית אני יותר טוב אני מתבאסת על כך כי נאמר לי שגירוי שמחמיר מעלה סיכויי הצלחה

היי תמרה, קודם כל ברוכה הבאה לפורום... אני חייבת להגיד שגם אני רק קראתי כאן תקופה ארוכה עד שהעזבתי לכתוב אבל ברגע שעשיתי את זה ופתאום קיבלתי תגובות מהבנות לא הבנתי איך לא עשיתי את זה קודם. הפורום הזה הוא בדיוק המקום להיות בו בנקודות השפל ומקווה מאוד מאוד בשבילך שבקרוב גם בשימחה. אני, אחרי 3 שנים של נסיונות והפריות וכשלונות, קיבלתי בשבוע שעבר בפעם הראשונה בטא חיובית וכמו שכתבתי כאן לבנות אני ההוכחה שבסוף זה קורה. מותר ליפול ומותר להתבעס אבל אל תאבדי את התקווה והידיעה שבסוף זה יקרה. זה דרך ארוכה ומתסכלת אבל בסופו של דבר זה ישתלם לכולנו, אני בטוחה. אם תרצי, תכתבי קצת על עצמך. בת כמה את? איזה טיפולים עברת? ובכל מקרה מאחלת לך המון המון הצלחה מכל הלב כבר בטיפול הקרוב!

מור, אני מאוד שמחה בשבילך. וכמו שאת עודדת אותי אני רוצה לספר לך על חברה שעשתה בדיקת הריון ביתית יום לפני שנאמר לה לעשות בטא כי היה שבת והיא הייתה עם הבן זוג ורצתה תמיכה לתוצאה לכאן ולכאן, יצא שהיא לא בהריון. היא מיררה בבכי קורע לב ועברה שעות לא קלות ומוכרות. למחרת עשתה בכל זאת את בדיקת הדם שדווקא יצאה חיובית. מוקדם מדי - לחכות, לא נותן לנו כלום למהר לשלב הבא. אני צריכה לעשות את הבטא בראשון ומאוד מתפתה לעשות מחר , אבל , למדתי מהסיפור של החברה. לגבי לספר להורים, תמיד חלמתי שאספר להורים כשנהיה בטוחים במאה אחוז. מה לעשות, מתי שהוא כשהטיפולים עוברים ל-IVF כבר לא הסתרנו את הטיפולים והם שותפים ועוזרים כמו בזמני גירוי יותר אז מאכילים ולא נותנים לזוז יותר מדי. זה תלוי בטיב ומידת השיתוף עד כה עם ההורים. ההורים שלי ידעו כשהבטא תהיה חיובית, אין לי אמונות טפלות בעניין והם עוזרים ונותנים תמיכה לחברים- הרבה הרבה אחרי, סיפור אחר. זו הזווית שלי, מקווה שעזרה : )

תמרה כמוך - גם אני עייפה מכל החיכיונות האלו מי ייתן וממש בקרוב נוכל לנשום יחד לרווחה מחזיקה לך אצבעות בחזרה

הייתי אתמול בהרצאת זן, כחלק מהלימודים שלי. דיברו הרבה על הכאן ועכשיו. הייתי נסערת והבטן נפוחה מנוזלים, קשה לנשום ובעיקר המתח הנפשי.לקחה אותי הצידה המדריכה כשראתה אותי מעורערת. שאלה אותי מה על ליבי, סיפרתי ומה מפריע לך אמרתי. גם בהריון יהיה קשה לנשום הבטן תהיה נפוחה ותהיה במתח ודיברה איתי על החשיבותשל להיות נוכחים בהווה ולא על החרדה מהעתיד או התסכול מהעבר. עדיין ההשפעה של דבריה מהדהדת אצלי, סביר להניח שזה לא יחזיק מלא זמן אבל לרגע, המחשבה הזאת עזרה לי.