רוצה לשתף

אתמול פגשתי מכרה שלא ראיתי כמה שנים. ילדנו ביחד (היום ילדים בני 4+) והנה אני פוגשת אותה עם עוד תינוק כבן שנה בעגלה והיא מסתכלת עלי עם מבט של שאלה בעיניים אך היתה מספיק רגישה כדי לא לשאול אותי על עוד ילדים (למרות שהריון ראשון שלי היה טבעי). כמובן שלא אמרתי דבר ומאוד שמחנו לראות אחת את השניה אך כ"כ קינאתי כי זה בדיוק מה שאני תכננתי- בשלב הזה להיות עם שני ילדים ולצערי זה כבר מתעכב בשנה וחצי ואני לא רואה את הסוף. בייחוד שאני עכשיו לאחר IVF ראשון שלי שהסתיים החודש בהריון כימי ): אני מרגישה שרק כאן אני יכולה לשתף בתחושות אלו אז תודה על ההבנה ושיהיה לילה טוב

טוב ששיתפת. אני יכולה להגיד לך שגם אני (עכשיו כבר בהריון שני) מאד מאד מאד רציתי להגיע כבר לשלב הזה של להיות אמא לשניים. את בטח עוד יותר מתוסכלת מהעניין ממני כי ההריון הראשון שלך היה טבעי. מאד קשה לקבל את העובדה שהחיים של אחרים ממשיכים לפי התכנונים או הרצונות ושלנו נתקעים במקומות שלא ציפינו. אבל רוצה להאיר לך את הדרך: אחרי IVF ראשון הצלחת להרות! זה כבר מצוין. זה שהגוף שלך זוכר איך קולטים את ההריון זה מעולה. עכשיו רק צריך את העובר הנכון בשבילכם שיחליט לתקוע יתד ולהשאר עד שיגיע לידיכם. הדרך לא תמיד קלה, היא אפילו מאד פתלתלה, אבל את לגמרי בכיוון הנכון. לצערי אנחנו תמיד חוזרות לעובדה הלא מאד מעודדת - זה רק עניין של זמן. כמה זמן? הלוואי וידענו. אני מאמינה שההריון התקין שלך ממש מעבר לפינה. חזקי ואמצי, את תצליחי כמו כל מי שיוצאת מפה! יום נפלא

המון תודה על מילות עידוד. אני גם מנסה לאמר לעצמי שזה רק עניין של זמן עד שילד/ה שני/ה יגיע/ה...וזה ברור שיגיע! אבל הזמן עובר לי מהר מאוד ובעוד כולם מתקדמים עם ילד שני וגם שלישי אני ומשפחתי נשארנו באותה נקודה עם ילד אחד מדהים שגדל וכבר הפסיק לשאול מתי יהיה לנו תינוק/ת שאלה שעד לפני שנה עוד הייתי עונה לו בקרוב והיום לשמחתי או לצערי כבר לא נושא מדובר בבית וגם משפחה וחברים הפסיקו לשאול. אז די קשה לי ביומיום להתמודד עם כל המסביב ומנסה לחשוב על העתיד שיביא עימו את הבשורה המשמחת שיהי בהצלחה לכולן בקרוב!!!

היי רעות זה מדהים כמה שנקודת מבט יכולה לקבוע את תחושתנו כלפי דברים וכמה היא נקבעת הרבה פעמים על פי סביבתנו. אני מנסה כבר שנה וחודש להיכנס להריון ראשון. עברתי שאיבה אחת ו-3 החזרות ונאדה. הייתי מתחלפת איתך עכשיו בשנייה. לדעת שיש ילד אחד ואחר כך נראה מה הלאה. קודם כל שיהיה אחד. אבל אנחנו אף פעם לא ממש מרוצים ממה שיש לנו. תמיד רוצים עוד, כמו שיש לאחרים. כשיהיה לי אחד ארצה את השני ואני בטוחה שמידת התסכול שלי תהיה גדולה בדיוק כמו זו של עכשיו, ושאשכח שכל מה שרציתי זה את הראשון. זו כמובן לא ביקורת כלל, רק תמיהה על הטבע שיש לנו המין האנושי. מעניין לא?

גם אני חשבתי שככה ארגיש בטיפולים לילד השני, שהעיקר שכבר יש אחד. אבל זה באמת לא עובד ככה. הכמיהה הזו להתרבות לזכות בעוד עוללים היא מעל ומעבר לכל מחשבה או רצון הגיוני. זה מצחיק, אבל לפעמים כשרוצים את השני רוצים את זה אפילו יותר מהראשון. לפחות אצלי. אני לא הייתי מאלה שלחוצות להביא ילדים לעולם. רק אחרי הראשון שהפך את עולמי ולימד אותי כל כך הרבה על עצמי ועל העולם הבנתי כמה אני כלום בלעדיהם. וכמה החיים חסרי משמעות ותוכן בלי היצורים הכל כך נחשקים האלה... הלוואי וכולן תזכנה להגשמת כל חלום באשר הוא, ולא משנה כמה מתוכננים בחלום!