מתחילה סבב חדש. עייפתי...

טוב, אני נשמעת קצת פסימית וזה בטח לא טוב לסבב חדש. אבל מרגישה שאין לי הכוחות להתחיל . מנסה לגייס אופטימיות, אבל זה עוד לא מגיע. מה עושים?? אני מניחה שאופטימיות לא תזיק לתהליך, אבל איפה מגייסים? כפי שכבר סיפרתי כאן, אחרי ששתי הפריות מוצלחות לא נקלטו, לפני 4 חודשים נכנסתי להריון באופן טבעי. לצערי, הדופק פסק בשבוע 8 ועברתי גרידה. ניסינו חודש שעבר טבעי ולא הצליח. אתמול בערב התחלתי להזריק שוב. החזקתי את המזרק ביד ולא האמנתי שאני שוב בתוך הפיוריגון, המנופור, התמיסות, הערבובים, ההזרקות... מאמצת את מוחי, מנסה להיזכר איך מזריקים. חוויה קשה. כבר הייתי בטוחה שאני אחרי זה. בניגוד להפריה הראשונה שהזרקתי בשמחה והייתי מוצפת אושר שהנה זה עומד לקרות, אתמול פעלתי מכוח האנרציה. וזה לא טוב. עכשיו יש לי יסוריי מצפון שאני כבר לא כל כך מתרגשת ובנוסף בעלי קצת בויכוח איתי. הוא מאוד רצה שנחכה עוד חודש עם ההפריות וננסה טבעי. אולי הוא צדק? כבר אין לי כוח... מרגישה שהכול סוגר עליי. לא מצליחה לחייך? מה עושים?

היי, כל כך מכירה את התחושות שאת מתארת.. אכן זה קשה וכואב ומאכזב.. גם אני עוברת את זה בדיוק עכשיו.. כל שנותר זה לאחל לך (ולי) שנאסוף כוחות, נדביק (בדבק מגע) את כל השברים, נאסוף את הלב הכואב, ולצאת לדרך שוב פעם בכל הכוח! כי אין דרך אחרת.... מחזיקה אצבעות חזק חזק שהסבב הזה יצליח &&&&&&&&& (וגם שלי) תיהיי חזקה, תאמיני שהכל אפשרי, תקווי לטוב ויהיה טוב! שיהיה המון בהצלחה!!!!

ובהצלחה גדולה גם לך

יקירה, אני כל כך מבינה את מה שאת אומרת. כל כך, כל כך, כל כך! התחושה הזו של going through the motions, אבל הלב נמצא איפשהו מאחור, או בדיליי, או בבועה, אבל לא ביחד עם הטיפול. אבל, אני חייבת להגיד לך- אופטימיות זה חשוב, לנשמה זה חשוב מאד אפילו, אבל אפשר לעשות טיפול גם ככה וגם להצליח! בטיפול לפני החזרה האחרונה שלי, זו שמסתובבת עכשיו ולא נותנת לי להקליד בנחת, הייתי בדמעות ומתח גדול מאד. ובכל זאת, דווקא אז קרה הנס. אז כן, זה טוב וחשוב וניפלא להיות אופטימית כל הטיפול, אבל זה ממש לא תמיד אפשרי. באופן אישי היה מעצבן אותי לאללה כשהיו אומרים לי כל הזמן- תהיי אופטימית, זה לא טוב לטיפול. דניל'ה, תהיי כמו שאת מרגישה. שום דבר לא בכוח. האופטימיות מחלחלת מעצמה בדרך כלל, וגם אם לא- אז לא. הלוואי שתופתעי הכי שבעולם דווקא מהטיפול הזה. ובקשר לוויכוח אם ללכת על טבעי או לעשות טיפול- יקירתי, עזבי, זה לא כל כך הרה גורל כפי שנדמה. עובדה שהרופא, כפי שאני מבינה, צידד בשתי האפשרויות, כלומר- שתיהן טובות ואת הלכת לאן שמשך אותך ליבך. אולי הוא צדק ואולי את. וזה הכל. אולי. אי אפשר לדעת והספקולציות הללו יכולות להוציא מהדעת. אז עזבו, תנו אוויר ותראי, יעבור לכם. מחבקת ואוהבת, דורה.

תודה על ההקשבה ועל התשובה

לפעמים פשוט עושים. זה הכל. אם בלי אופטימיות אז בלי. אם אין כח אז בלי. צריך לדעת גם לקבל את הרגע הנתון ולהכיל אותו. לא חייבים להאביס את עצמנו במה שכל הזמן מפמפמים לנו... נכון, חשוב חשוב מאד להיות אופטימים, אבל זה גם יגיע. כרגע תפעלי, גם אם מכח האנרציה. הכח הזה נובע מאיזה מקום עמוק וחבוי שיודע מה טוב לך. גם אני בשני הטיפולים האחרונים לא הייתי בדיוק מלכת האופטימיות, כבר הגנתי על עצמי בכל מיני מגננות מתכוננת לשמוע עוד שלילי. ולא שמעתי! לכי תמצאי לך משהו לעשות שיתן לך להרגיש טוב עם עצמך. לא עם הטיפולים. צאו לסרט טוב שניכם, תשכחו קצת מעולם הטיפולים. הם יכולים רק להוציא מהבלנס. תזריקי כמו רובוט. למי אכפת. כשיגיע הרגע להחזיר את הגוזלים הביתה אני מאמינה שתתמלאי אנרגיות מחודשות - אנרגיות חיים. את הולכת לעשות חיים ובגדול! (ולהזכירך, היית בהריון וזה המוןןןןןןןןןןן!) לילה טוב יקירה!

גם לך והרבה תודה