לבנות הפורום המדהימות

שלום מה שלומכן, אני נכנסת מדי פעם,מבקרת,הולכת וחוזרת. אני מאחלת לכל הנשים שכבר עברו הזרעות,שאיבות,החזרות,הצלחה ובכפול. אני פשוט רוצה לתת לכן עצה ממנוסה. אני הייתי במאבק הזה הרבה זמן,עברתי 5 שאיבות,וברצף,הייתי שקועה בתוך לחץ נוראי, כל הזמן חשבתי על ההריון, הייתי שקועה בתוך זה המון זמן. עד שהחלטתי, שזהו אני שוכחת מהכל, אני מפנקת את עצמי,את בעלי,וחוזרת לחיים הרגילים לחודש. בחודש הזה לא חשבתי על הטיפולים. אפילו הנושא לא עלה בראש שלי. ושללתי את האפשרות שאני אכנס להריון טבעי. ופשוט ישבתי וחיכיתי למחזור המיוחל, ציפיתי לו,והוא לא הגיע, וזה לא בגלל שחשבתי שאני בהריון..לאאאאאא!!! רק קיוויתי שהוא יבוא על מנת להתחיל טיפול. ובסוף הוא לא הגיע, והיה הריון. אמרתי לעצמי, למה זה קרה, והגעתי לתשובה, שהכל נמצא בשכל. כל עוד אנחנו חושבות כל הזמן על זה, כל עוד זה מתסכל אותנו, ואם לזמן מה נשכח מהעניין של הריון, ילדים,טיפולים, זה כן יצליח לנו. אפילו אם אנחנו נמצאות במהלך הטיפול. אם הנפש רגועה=אז הגוף רגוע=אז הרחם רגוע=והעובר שבתוכו רגוע. ,אנחנו מחליטות להיות מתוסכלות,כועסות, או מאושרות ורגועות. ואם נהיה רגועות זה רק לטובתנו. אוהבת ליטל-ז

היי ליטל, איך ההריון? כיף לשמוע ממך! אני שמחה שאת משתפת במה שעזר לך ומקווה שבנות יוכלו להעזר בדרכך, אבל אני קצת חולקת על דברייך בעניין הרוגע, בעיקר חולקת על הנחרצות שלך. קודם כל- אי אפשר לאלץ מישהו לא לחשוב על משהו. כמו שאומרים- אל תחשבי על פיל לבן.... על מה את חושבת עכשיו? פיל לבן? חוץ מזה, ליטל חמודה, נראה לי לא פייר להוסיף למישהי רגשי אשמה על כך על כך שהיא לא מצליחה להרגע לרגשי התסכול, הכאב, הצער... ומי שכן מצליחה להעזר בעצתך- יופי!!!!!!!!! והמשך הריון נפלא, באיזה שבוע את?

לי קשה עם מה שכתבת יש בנות שבאמת לא קשור ללחץ שלהן הן לא נקלטות. אני רוצה לומר לך ,שהדבר שירגיע אותי זה הריון. כמו שהרופאה שלי אמרה.....אם לא תהרי השנה את באמת תחשבי "זה סוף העולם". ובאמת קשה לי . היתה תקופה שבכיתי המון בדרך לעבודה , בכיתי אחרי כל זריקת אוביטרל או בדיקת דם. בכיתי מתור שנדחה או בדיקה שלא הגיעה. בכיתי אפילו שיש תקופה של חגים שעוצרים את כל הטיפולים.... התביישתי בזה שיש לי בעיה.חשבתי שאני מסכנה בעולם הזה ובטח מגיע לי לקבל עונש כזה....חשבתי לשקול יעוץ מקצועי כי אני כל כך בזה, שאני לא רואה את הטוב....שלבעלי למשל אין בעיה חמורה כל כך כמו שחשבנו ואני כבר מטופלת ואין לי בעיה.... אז מה הבעיה.? הבעיה היא בנפש נכון. אבל אף אחד לא יעזור לי אם לא אעזור לעצמי. לפעמים חשבתי לעצמי אולי לא צריך להיות אמא....מה אני אהיה אדם פחות טוב? שתבינו שהתאישתי לפני עוד שהתחלתי. דעי לך שכל הסביבה מבחינתי בהריון....לכולם יש ילדים. מתסכל אותי לפגוש חברות עוד מהתיכון בדרך ולראות שיש להן מה שאין לי. ומתסכל אותי לראות את בעלי יושב לידי שאני בוכה והוא חסר אונים....הוא לא יכול לעזור לי. בזכות הפורום הזה הצלחתי להשתחרר. פגשתי אנשים מדהימים שעזרו לי לצאת מהמרה השחורה הזו.ניני ורומי אתן קוסמות במה שאתן מסוגלות לעשות.... זהו מקווה שמי שקראה כאן את המילים תוכל גם להגיב שבוע טוב וקסום לכולן

היי ליטלוש, מה שלומך? שמחה שקפצת לבקר דווקא את במחשבותיי, אכן נתת כאן טיפ יפה לכולנו, ויש כאן כאלה שבאמת זקוקות לרוגע, שזה אכן לדעתי באמת שלב הכרחי להתחלת כל המסע המפרך הזה, עם זאת יש בעיות מסויימות שכמה רגועות שנהייה זה לא ממש יעזור...הזרע של בעלי "חלשלוש" ותאמיני לי שאני שיא הרוגע ועדיין לא נכנסתי להריון....אבל בהחלט את צודקת שזה תורם אבל לצערנו לא רק, טוב יקירה ספרי מה שלומך? באיזה שבוע את? איך ההרגשה אשמח לשמוע, שלך, רומי

ליטל יקרה, מעודד לקרוא את דברייך, אבל לצערי, יש זמן שבו השעון מתקתק בעוצמה כזו, והזמן פועל לרעה, במיוחד במקרה שלי - בגיל 40 אין את המותרות האלו של "לא לחשוב על זה" ולחכות שיקרה, במקרה שיקרה. באיזה גיל את (אם לא מפריע לך?)? מאחלת לך המשך הריון מוצלח, וכל הטוב שאפשר. עדיה.

גם אני חושבת כמו דורה ועדיה...אני בטוחה שכולנו מודעות לחשיבות ולתרומה של הרוגע לנפש ולהצלחת הטיפול ואני בטוחה שכולן עושות כפי יכולתן אבל לשכוח מזה לגמרי זה נראה לי אנושי ולצערי לפחות אצלי גם לא אפשרי...הבעיה אצלינו שהעוברים באיכות נמוכה ולכן סיכווי הקליטה נמוכים את עשית 5 פעמים ואני 10 הזרעות ו 7 שאיביות...והזמן עושה את שלו..אני באמת מרגישה כמו איזה הטפה...מצטערת..אבל קשה לי ולא רק לי...ואני באמת משתדלת...מאוס