עוד אכזבה לאוסף

כן, אתמול עברו שבועיים מההזרעה שעשיתי, בבוקר לא יכלתי להתאפק והשתנתי על מקל, התוצאה היתה שלילית כמו שרק קו אחד יחיד בבדיקת הריון יכול להיות.אם לרגעים התקווה עוד נשארה (כי קראתי ש... זה לא תמיד אומר וכו), אז מייד בהשתנה השנייה הגיעו להם הכתמים העדינים המוכרים של המחזור שיגיע בהמשך לתת אישור סופי לאכזבה הנוספת שלי. היתה לי תחושה כלכך טובה הפעם (כמה פעמים אמרתן את זה...?), החזה כאב לי, שרף מבפנים כמו שלא כאב לפני, היתה לי בחילה אחה"צ שלם, דקירות בבטן התחתונה ועוד תופעות שגרמו לי להאמין כל כך שהפעם זה זה, לא חשבתי שזו הפעם הראשונה שלקחתי איקקלימין ושאולי זה קשור... ממש רציתי, רצינו. לא יכלתי לספר לבעלי,שוב, את החדשות הרעות האלה. שוב לראות את המבט הזה של "אבל למה", חוסר השליטה משגע אותו, הוא לא מצליח להתמודד, לפעמים נראה לי שבא לו לקום וללכת... אבל כמו תמיד, יום של בכי ולאחריו כבר תור לרופא עם מבט קדימה לחודש הבא, אין מקום לייאוש בחודש החדש הזה, אולי זה הזמן של התינוק העקשן הזה לבוא. נקדם את פניו באופטימיות זהירה ובאהבה. תודה, על ההקשבה.

התחושה מוכרת... אני לא רוצה להגיד לך כמה פעמים חוויתי הריון פסיכולוגי, עם הקאות, כאבים, נפיחות...הכל ולא כלום! אומרים שזה יצטרך להגיע זה יגיע - זו התקווה היחידה שלי :) אם אפשר...כמה זמן אתם מנסים?

אנחנו מנסים כבר שנה וחצי... בפעם הראשונה שניסנו (בירח הדבש בתאילנד...) "הצלחנו"- מה שהפך להריון כימי. אחריו כולם אמרו כולל הרופא שזה מצויין כי זה מראה שאפשר... אבל מאז ועד היום כלום. רק בחודש שעבר החלטנו שאולי יש משהו שאנחנו לא עולים עליו ושצריך לעבור שלב. והנה אני פה.

אין מה לעשות אנחנו בדרך כזאת. מחר יש לי בדיקת הריון לאחר הפרייה ראשונה,החזרנו 2 עוברים באיכות מעולה ואנחנו בטוחים שאנחנו בהריון. אנחנו מדברים כאילו אנחנו בהריון... אוי ואבוי לי להתאכזב שוב אני לא יודעת איך לקבל את זה... אני מתה מפחד משיחת הטלפון מהמעבדה מחר, אני לא מסוגלת לדמיין מה יקרה אם ייצא שלילי.................

אוי, כמה שאת צודקת. יש לנו פה עסק עם תינוקות עקשנייםםםם! וכן, כנראה שהזמן של העקשנושי שלך לא היה עכשיו, אבל את נשמעת לי עקשנית יותר. וזה כל העניין פה בדרך כלל. קשה מאד לא להיות בשליטה, זה אחד השיעורים שנשים רבות לומדות בטיפולים הנכפים הללו, וכנראה שזה גם השיעור של בעלך. עבורי זה היה שיעור בצניעות. ובקשר לציצים ולדקירות ולאיקקלומין- כל התחושות הללו שההורמונים גורמים להן, באמת נורא מבלבלות ונוטעות תקוות והנפילה היא מרסקת. אבל, יקירתי, כל מה שרציתי לאחל לך את כבר עושה: שחררת את הדמעות, קמת ואספת את כל השברים ואת כבר מביטה קדימה לטיפול הבא! חזקה ונהדרת שכמותך!!! תודה ששיתפת. מחזיקה לך אצבעות בכל הכח שהעקשנושי שלכם מחכה לכם שתתפסו אותו בטיפול הקרוב. (ד.א. אופטימיות זהירה איז מיי מידל ניים. לגמריי. אז אני מרגישה מאד מחוברת לכל מה שכתבת). חיבוק גדול (((((((((()))))))))) דורה.

המבט קדימה הוא זה שיביא את הילדון המדויק והכי נכון בשבילכם! כמו שאמרת, צריך להיות נחושים ומצוידים באופטימיות, גם אם זהירה, וללא ספק האהבה תשלים את כל מה שחסר. הוא או היא ישמעו ויגיעו. ואת עכשיו ממש מתקרבת לרגע הנכון! חזקי ואמצי יקירה!!!!

אני קוראת את מה שאת כותבת וכל כך מבינה... לצערי זה היה בשלושת התסריטים האחרונים אצלי.. אבל אין ברירה חייבים להמשיך ולדעת עמוק עמוק בפנים שזה יקרה..ממש אוטוטו זה יגיע!! שיהיה בהצלחה ולעבור מיד לטיפול הבא משרה אופטימיות לכל הדעות...