חגית ודןדן
דיון מתוך פורום פוריות חברתי - תמיכה
מצטערת שלא הייתי פה אתמול. רק עכשיו קראתי את השרשור שלכן. רוצה לספר לכן כמה דברים: הטיפולים האלה לימדו אותי המון דברים. למדתי צניעות מהי. אבל במובן הכי עמוק של העניין. כשהצלחתי לעבור את השוק לפני 5 שנים שבשביל ילדים אני אצטרך לעבור IVF, הייתי עדיין קצת נפוחה כמו טווס, אמרתי - אני? הכי בריאה בעולם! הכי דואגת לגוף שלי שיש! תיק תק אני נכנסת להריון! ולא היה ככה! היו גירויי יתר, היו מצבים מאד מאד מאד קשים תוך כדי טיפולים, הריתי רק אחרי 3 טיפולים מלאים ושני סבבי מוקפאים, עם דרמות בתחילת ההריון ההוא כמעט כמו שיש לי עכשיו. יופי, הריתי, היה לי הריון מדהים ונפלא ומרגש, ובניתי בניינים ומגדלים על לידה ביתית טבעית, עם מיילדת בית, בניתי ובניתי, השווצתי באיזה הריון קליל ונפלא - וסיימתי בקיסרי עם הרדמה מלאה, ושנה ראשונה של ילד אמנם מקסים אבל בלי שינה ויםםםםםםםם של קשיים. למה אני מספרת לכן את כל זה? כי צריך ללמוד איכשהו לקחת הכל צעד צעד. לעבור כל שלב ולהגיד ברוך השם שהגענו עד הלום. החיים לא מפסיקים להערים קשיים. אתגרים. התמודדויות. מה כן בידינו? הדרך שבה נתמודד עם כל אלו. אתן חושבות שזה נגמר? אמרתי לעצמי - טוב, עשינו בי"ס על ההריון הראשון, הריון שני בטוחחחחחחחח אני משיגה בצ'יק, הרי אני בריאה ואני מפיקה ים של ביציות, והכל יעבור בקלי קלות. באמת???? קיבלתי עוד פליק. שנה שלמה של עבודה קשה. 5 טיפולים, עוד גירויי יתר, שוב אין מוקפאים, שוב הפסקות טיפולים. סוף סוף הריתי. אבל הפעם עברתי את השנה הזו קצת בדרך אחרת. על כל עובר טוב שהפקנו אמרתי תודה. על כל הרדמה שהתעוררתי ממנה בשלום - אמרתי תודה ליושב במרומים. על הריון כימי שהיה - אמרתי הללויה - הצלחתי להרות, סימן שההריון הנכון יגיע ושיהיה תקין. וההריון הגיע. ואתן רואות שלא הכל חלק עדיין. שהחיים לא כאלו פשוטים. ומה נעשה? נשקע במרה השחורה שהחיים רוצים להפיל אותנו לתוכה? לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!!!!!!! אני מסרבת הכל הכח! כי בלי אמונה שאנחנו יכולות לכבוש כל מה שרק נרצה החיים לא שווים קליפה של שום! למדתי עוד דברים בכל שנות הטיפולים האלה. למדתי שגם הריונות שנהרו ב"קלי קלות" לא אומרים שהכל יהיה תקין במהלכם או בסופם. כל הריון גם זה שנהרה בנסיון אחד או מ"רוח מנשבת" הוא נס. הריון זה נס קיומי אדיר מימדים. צריך כל כך הרבה דברים כדי שהוא יעבוד ויצליח, ושהעובר יהפוך לילד בריא ויוולד בשלום ויגדל בבריאות, שזה נס גדול מאד מאד מאד. גם אם הוא נהרה בשניה! לגבי הקנאה - אנחנו בנות אנוש. אחת החברות הכי טובות שלי שבנה הבכור בגיל של בני, התרגשה מאד כשהריתי - וכל הזמן אמרה לי אנחנו נהיה בהריון ביחד! היא סיפרה לי לפני שבועיים שהם מתחילים לנסות, עבדו סביב הביוץ, ושלשום אמרה לי שהיא בהריון! להגיד לכם שלא בלעתי את הלשון? אפילו שאני כבר בהריון? שלא מר לי מאד לפעמים על החיים הקשים שתוקפים אותי מכל כך הרבה כיוונים? אבל ככה זה. לאחת קל במקום אחד, לשניה במקום אחר. וכנ"ל לגבי הקושי. צריך לנסות בכל הכח לבלוע את הצפרדעים הלא טעימות האלו, להרים את הראש, לראות כמה נפלא שהשמש זורחת ואנחנו בריאות ושלמות, ולהמשיך, להמשיך להמשיך - עד שמגיעים! ומגיעים בסוף!!!! שיהיה לכן יום נפלא, נסו להנות ממה שיש, כי יש הרבה כשמחפשים! אוהבת נועה.
תודה - כתבת לנו ממש המון ונראה שבאמת כתבת מכול הלב את כל התחושות הכנות שעלו בך כשקראת את הדברים שלנו. כתבת שהיריון זה נס, אז זהו, שבסביבה שלנו כלום לא נס, כולן מאוד פוריות ונכנסות להיריון בשנייה, אמרתי לך שזה מה שמתסכל, יש אצלי בעבודה בנות שממש תוך כמה חודשים בודדים נקלטו וכל אחת הולכת כמו טווס ומספרת, ויש לי 2 חברות שאפילו לא ניסו ונקלטו (פשוט הפסיקו לקחת גלולות אחרי החתונה ואמרו: ננסה זה בטח יקח זמן - ונקלטו) אז נס זה לא. אולי רק מבחינתנו.... אני בטוחה שאני אלמד המון, בעיקר בנושא של לקבל מה שאני רוצה ולדחות סיפוקים וסבלנות, שזה כמה דברים שאני לא טובה בהם. אבל זה קשה והדרך היא קשה מאוד ומה שצריך לעבור כדי ללמוד זה סבל בשבילי והרבה דמעות, אבל ברור לי שיבוא יום ואני אצחק על זה (טוב, אולי לא אצחק אבל לפחות אסתכל על זה אחרת) אני צריכה לקבל כל יום ויודעת ששוב יהיה בכי ושוב תהיה אכזבה, נקווה שיהיה טוב אני קוראת את מה שכתבת כמה פעמים אני בעבודה עכשיו אז קשה לי לקרוא הכל ברצף אבל אני אקרא שוב הכל, מרגישה שכתבת לי ממש אמיתי ואני אוהבת ומתרגשת מזה. "נדבר" יותר מאוחר אוהבת, דנדן
אז גם אני אצטרף שנייה לשיחה, למרות שנועה כתבה כל כך יפה. אני במצב שלכן, כלומר בטיפולים לילד ראשון, בלי ה"נחמות" של ילד בבית ועוד הריון בבטן כמו שיש לנועה. מצד שני גם עוד לא עברתי את כל הקשיים שנועה עברה בתחום הזה, ואני עדיין אופטימית ומלאת תקוות שאם לא הלך בקלות באופן טבעי אז יילך בקלות עם הטכנולוגיה הרפואית המדהימה של ה-IVF, אבל אני כמובן לא יודעת שזה יהיה המצב (ולאור העובדה שחיי באופן כללי עוברים במסלולים רצופי קשיים קצת מתקשה להאמין....) רגשות הקנאה שלכן מובנים לחלוטין ואני מתקשה להאמין שיש מישהי אחת בעולם שיש לה קשיים להיכנס להריון שלא מתמלאת בקנאה, וגרוע מכך, לנוכח נשים שנכנסות להריון תיק-תק. ארחיק ואומר שאם מישהי תכחיש שיש לה רגשות כאלה, לא כל כך אאמין לה. אני גם מרשה לעצמי לנחש שלכן הרגשות האלה אולי קצת יותר קשות מאשר לי ולנועה, כי אם אני מבינה נכון שתיכן צעירות ומוקפות בזוגות בגיל שלכן שבדיוק עכשיו בהריונות הראשונים/שניים, ואתן כאילו כל הזמן התקדמתן בקצב ה"מקובל" ועכשיו נשארות מאחור. מי שבכל מקרה לא עושה דברים בקצב המקובל מסביבה - כמו שלמדתי מקריאה בפורום שהוא המקרה של נועה, וכמו המקרה שלי - אולי רגילה יותר להימנע מההשוואות האלה. החברות הקרובות שלי התחילו ללדת כבר לפני יותר מעשר שנים, כך שב"תחרות" מולן הפסדתי מזמן, וההשוואה כרגע אולי פחות צורבת. ועדיין, כל ילדונת בעבודה שנכנסת להריון זאת דקירה אצלי בלב. אבל אני חושבת שצריך להבין את הדברים של נועה בראייה "פילוסופית" יותר, כלומר להתרחק שנייה ממחשבה רק על כניסה להריון, ולהבין שלכל אחד בחיים יש דברים שבאים בקלות ודברים שבאים בקשיים, וזה המקום שלנו לקושי. (ואגב, ייתכן שלהריוניות המאושרות מסביבכן יש כל מיני קשיים, לא עלינו, שאתן בכלל לא מודעות להן בכל מיני תחומים בחיים).סתם דוגמה אחת שעולה לי כרגע לראש: מהסיפורים שלכן, אם הבנתי נכון, אני מבינה ששתיכן התחתנתן צעירות יחסית. יש הרבה נשים שעוברות שנים ארוכות של בדידות וחיפושים מתסכלים עד שהן מוצאות את ה"אחד" שלהן. זה קושי שנחסך מכן. יהיה טוב בסוף. חייב להיות.
למה שהתכוונתי בנס בהריון גם בטבעי, זה מבחינה מדעית, פיזיולוגית של הטבע. כדי שכל הכרומוזומים ירקמו נכון את היצור החי הזה שנוצר בתוכנו, וכדי שכל האברים ימצאו את מקומם, וכדי שהעובר ידע לקשור את עצמו נכון לרחם, לגדול ולהתפתח ולהיוולד בזמן הנכון, לא לפני ולא מאוחר מדי - זה נס. כי הדבר הכי קטן ביקום שמשתבש יכול להחריב את כל היופי הזה. אני בד"כ משתדלת לא להכנס לסיפורי זוועה על הריונות שהסתיימו שלא בזמנם גם אם נהרו בשלוש שניות, כי אני לא רואה טעם בלהפחיד או ליצור חרדות שגם ככה הן גדולות. ברור שהקנאה צפה ועולה ובלתי נשלטת, נכון שכל כך רוצים משהו והוא לא מגיע אז אפשר להשתגע. אבל כדי לנסות לעבור את הדרך הזאת בפחות קושי, ולצאת ממעגל הדמעות והעצב מהר יותר, צריך לעבוד על עצמנו קשה. צריך לחפש בכח את הטוב. את מה כן יכול להסתדר. את מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לעצמי לראות את הטוב. אם זה לפנק את עצמך בדברים שאת אוהבת, או ללכת ליעוץ או קבוצת תמיכה, או סתם לשפוך את ליבך אתנו. העיקר להוציא ולא לשמור, ולנסות למצוא את מה שעוזר להציף את עצמנו מעל לקושי. מקווה שקצת עזרתי. בהרבה אהבה נועה.
דנדוש וחגית היקרות, גם אני מכירה את ההרגשה שלכן ויודעת בדיוק כמה זה כואב. אני לא חושבת שאתן קנאיות, רעות וכו'. הרגש הזה עולה מתוך כאב נפשי עמוק מאוד. גם אני לא יכולתי לשמוע או לראות אשה שנכנסה להריון טבעי ומהר. כשגיסתי הרתה אחרי 3 חודשים, כשאני כבר נכנסתי לשנה ה-3 של הנסיונות פשוט נשברתי ונכנסתי לדכאון עמוק. הפסקתי ללכת לאירועים ומפגשים משפחתיים, וגם התרחקתי מהחברים. כל זה נורמלי לחלוטין ואני אפילו חושבת שזה מעיין מנגון הגנה עצמית שאנחנו מפתחות לעצמנו. ואז נכנסתי להריון ב-IVF השני והשמש חזרה לזרוח בשמיים, והציפורים צייצו ושמחתי שוב לשמוע ולראות נשים בהריון. חשבתי שזהו, נגמרו ימי הבכי והסבל ומפה והלאה נזכה להנות מהריון רגיל ושמח. רק שלצערי, לחיים היו תוכנית אחרת עבורי. בשבוע 22 גילו שיש לי דינמיקה צווארית וצירים מוקדמים ומיד נשלחתי לאשפוז בבית החולים. אבחנו אותי כמאיימת בלידה מוקדמת. בשבוע 22 אין לעוברים סיכוי לשרוד ובית החולים אפילו לא מחשיב אותם כברי חיות, כלומר, הם אפילו לא מנסים להציל אותם. לידה מתחת לשבוע 24 נחשבת להפלה. בין שבוע 22 לשבוע 24 הייתי מאושפזת במחלקה הגניקולוגית ושם עברתי טראומה קשה. הרופא היה משוכנע שאני לא אצליח לסחוב את הההריון ואפילו הציע לי לעבור הפלה. בשבוע 23+5 הגיעה אליי רופאה מטיפול נמרץ פגייה כדי להסביר לי מה הסיכויים של העוברים לשרוד בשבוע הזה (נמוכים מאוד) ואם ישרדו אז אילו נכויות או פגיעות מוחיות עלולות להיות להם כתוצאה מלידה מוקדמת. השבוע הזה היה לי קשה מאוד ובכיתי את נשמתי מרוב צער. משבוע 24 עברתי למחלקת הריון בסיכון גבוה ושם עברתי טראומה נוספת. חוברתי לעירוי מגנזיום כדי לנסות למנוע את הצירים או לפחות להרוויח כמה שיותר זמן עד הלידה. הייתי מחוברת למגנזיום 6 שבועות!!! תופעות הלוואי שלו הן נוראיות. בימים הראשונים הרגשתי כל כך חולה וחלשה ממש כאילו דרסה אותי רכבת. אח"כ ביליתי את הזמן שכובה במיטה המגעילה של בית החולים, כשמותר לי רק ללכת לשירותים או למקלחת. ככה חייתי ברדיוס של כמה מטרים בלי לראות אפילו את המסדרון של המחלקה. ובנוסף להכול, כאילו אין לי מספיק צרות, באחד הלילות היו לי כאבים חזקים בחזה. אחרי לילה ללא שינה ומספר בדיקות אבחנו שיש לי פריקרדיטיס - דלקת בקרום הלב. לרופאים אין מושג איך ולמה זה קרה לי! התחלתי לקבל טיפול תרופתי ואני צריכה לעשות אקו לב מידי חודש. התקופה הזו הייתה קשה מאוד לי ולבעלי, כמעט ולא עבר יום ללא בכי. היינו מתוסכלים מאוד ולא האמנו שכל זה קורה. חשבנו שהסבל נגמר ברגע שנכנסתי להריון. התחלנו להיות ממורמרים מאוד וקינאנו בנשים שנכנסות בקלות להריון תקין ובריא ואפילו יולדות בקלות רבה מאוד. עכשיו, ברוך השם, נכנסתי לשבוע 32 ואני מקווה להמשיך לסחוב עוד 4 שבועות. אני רוצה לומר לכן שהחיים לא הוגנים, ואין צדק בעולם!!! והסבל שלנו הוא ארוך וקשה מנשוא. אבל, אני גם יודעת שאנחנו נשים חזקות ושאנחנו יכולות לעבור את זה. אנחנו נדע להעריך את המתנה הנפלאה שנקבל, לשמור ולטפח אותה. ואני מאחלת לנו שנזכה להרבה נחת ושמחה מהילדים המקסימים שיהיו לנו - ולכולנו יהיו!!!
אין לך מושג כמה אני מאושרת שאת כבר בשבוע 32! זה כבר מעולה ואני מאמינה שבאמת תסחבי עוד 4 שבועות אם זה מה שאת מרגישה שאת יכולה! כשאני נזכרת מה שאת עברת בכל התהליך אני מיד נכנסת ל"מוד" של הערכה והערצה לכוחות שלך ולכוחות שלנו כנשים. עוד יותר מזה - ליכולת שלך ושל בעלך לשמר את הזוגיות במצבים כל כך קשים. מאחלת לך פיצוי כל כך עצוםםםםם עם הילדים הנפלאים שיגיעו לידייך עוד מעט, שגם אם לא הכל ישכח, לפחות תסתכלי על הכל ממרחק כל כך גדול, שזה כבר לא ישנה! נשיקות ענקיות מצלצלות }}}}}}}}}{{{{{{{{{
שתסיימי את ההריון בגבורה ושתהיה לידה קלה וילדים בריאים מחזיקה לך אצבעות
וואו...איפה הייתי אתמול שלא קראתי את כל זה? תקשיבו זה לא ממש נעים להגיד אבל צרת רבים לפעמים ממש נחמת טיפשים..אני ארשה לעצמי להיות קצת טפשה ולהתנחם בסיפורים שלכן.נכון הכל נכון צריך לגדול וללמוד מכל דבר בחיים אבל תמיד יש לי אבל...אבל וואלה הריון זה כל כך טבעי למה זה הולך לי כל כך קשה? בבסיס אני אופטימית גם בזוגיות שלי הרבה פעמים אני זאת שאומרת את המילים המעודדות..מנסה לא להשבר למרות שמאידך אני דווקא זאת שבוכה לעיתים תכופות.. בקיצור זה אכן קרב לא פשוט אני כל כך שמחה שהגעתי הנה ואתן באמת כולן כל כך מדהימות ומחבקות שזה מקסים בעיני... וזה כל כך נכון שלא כל מישהי שבהריון כל כך קל לה אפילו שכל מה שהעיניים שלי רואות זה בטן אחת גדולה. הלוואי שבקרוב כולנו נעביר חוויות על ההריון..ברכות לכל ההריוניות ושהכל ילך טוב וחלק טפו-טפו-טפו.. שתהיה אחלה של שבת
מנהל פורום פוריות חברתי - תמיכה
