מרחשי ליבי

ערב יום הכיפורים, היום הקדוש והגורלי ביותר בכל השנה, יום בו יושב בורא העולם על כסאו - וחותם איש - איש כמעשהו, מי לטוב ומי למוטב. הטלפון לא פוסק מלצלצל, זה מנתק וההוא מתקשר - וחוזר חלילה. ובכל טלפון - מי יותר, מי פחות - כולם עם אותם האיחולים - "שבשנה הבאה תחבקי תינוק", ואלו שמגדילים לעשות מאחלים אפילו שניים... מישהו יכול להסביר למה הדמעות חונקות את גרוני ולמה הגולה הזו שנתקעת בו מסרבת להתמוסס ולהעלם.... כן, אני יכולה להסביר - זה בגלל... בגלל שגם בשנה שעברה היה אותו הדבר .... כולם איחלו וברכו, ואינספור פעמים נאמרה ה-"אמן" מעומק הלב... והגלגל סבב על צירו, וחלפו החודשים ובאה שנה חדשה - והריון - א?ין !! ואני חושבת לעצמי, האם שוב תחלוף שנה תמימה ובסופה יבואו ברכות ואיחולים ?? הלואי שלא... אני נושאת את ידי, ומבקשת מאלוקים בכל הכוח שבי - בבקשה אלוקים - בבקשה... תעשה שבשנה הבאה - יהיו אלו איחולי מזל טוב ולא איחולי פריון - בבקשה.... הלואי שכן...

מאחלת לך כל שתבקשי..זה יבוא מתי שהוא.. זה מה שאני אומרת גם לעצמי..בתקופה האחרונה לא פוסקים השאלות של האנשים..למה עדיין אין לך תינוק..ולי נמאס להגיד שזה ממש לא ההחלטה שלי..אני מאמינה באלוהים ..הכל לטובה חיבוקים ונשיקות לילי

לו יהי. כל שתבקשי לו יהי. כמוני כמוך, וכמו כולן פה. שיהיו איחולי מזל טוב ללידות ולא יותר להצלחות בטיפולים. שנה טובה יקירה!

מותק שלי , מבטיחה לך שזה יבוא ואז פתאום כל אלה שבירכו ואת לא יכולת אפילו לבלוע את הרוק בגללם למרות כוונם הטובה יראו לך כל כך שוליים..אני מבינה לליבך כמו הרבה מבנות הפורום פה, אני כבר הגעתי למצב שלא רציתי לפגוש חברות או משפחה כי נמאס לי "מהברכות" כל יום הולדת, כל אירוע וכל חג עבר ונמשך ורק אני נשארתי באותו מצב עגום - חסרת ילדים... לא האמנתי שזה יקרה והינה, אחרי קצת יותר מ-3 שנים זה קרה ואני מאחלת לך יקירתי להרגיש בקרוב מאוד מאוד מאוד את ההרגשה הנהדרת אחרי המתנה שאותה אני לא מאחלת גם לא לאוייבים. מחזקת אותך מותק ושולחת נשיקות.