הספר מלמטה

נראה לי שאני אקנה אותו הוא נראה מתאר את מה שעובר עלי... ואולי על כולנו

(היא): "אנחנו קובעים תור לרופא במרפאה, ומגיעים אליו עם כל המסמכים הרפואיים שלנו. הוא כמעט לא מדבר, אינו מיישיר לעברי מבט, רק מתבונן במסמכים, בתוצאות הבדיקות הרבות שערכנו עד כה, וכותב על התיק הרפואי שלי באותיות גדולות וברורות: 'עקרות בלתי-מוסברת'. והמילה הזאת, עקרות, שאותה הכרתי עד היום בעיקר משיעורי תנ"ך, דוקרת ופוצעת את הלב. די בה כדי לגרום לדמעות לשטוף את הלחיים. והן אכן שם, הדמעות. ושוב אני יושבת מול רופא קר רוח – בחורה צעירה, חזקה, מוצלחת – ומרגישה כל כך, כל כך קטנה." *** (הוא): "זה המקום שבו היחסים שלנו צריכים לבוא לידי ביטוי. זה צריך להיות הרגע הקריטי במבחן שלנו. שלי. האהבה שלנו מחזיקה אותנו, ואם יש משהו בטוח בכל הסיפור הזה – זה שכשמגיעים למהות, לדברים האמיתיים, אנחנו יחד. אז זהו, שעכשיו זה לא נראה ככה. אני יודע מתי פותחים בפני את הדלת. והדלת כאן נסגרת: 'כניסה למקורבים בלבד', זה השלט שמהבהב למעלה באור מנוכר. ואני מה? לא מקורב? מי אם לא אני, קיבינימט?! ומה אני אמור לעשות עם זה עכשיו?"

אמאל'ה , גם אני רוצה אותו. רק בשביל להעביר הלאה למי שתצטרך...

אם כי לגבי שתי השורות האחרונות שנאמרו על ידי הגבר- אני בספק שבעלי הרגש ככה, נתתי לה תחושת בטחון הכי גדולה שאפשר במקום בו רציתי להתפרק ולהישבר ולא ידעתי אפה לקבור את הראש- עודדתי ותמכתי שידע ויבין שאין לי חיים בלעדיו וזה ככה.