הסיפור שלי

טיפטיפ, נועה, ולכולן שאני עדיין לא מכירה, אך אשמח להכיר, בוקר טוב, או בעצם צהריים טובים. אז ככה: אני בת 29 עוד מעט (חצי שנה) ונשואה עוד מעט שנה, הפסקתי עם הגלולות לפני כשנה, אפילו לא מתוך רצון מאוד חזק להיכנס להיריון. בחודשים האחרונים התחלתי לחשב מועדי ביוץ אבל לא כ"כ הצלחתי לכוון. בחודש האחרון קניתי ערכת ביוץ וגיליתי שאין לי ביוץ ונורא נלחצתי. בגלל שיש לי מחלה כרונית, אני מטופלת במרפאה להכנה להיריון בסיכון, על אף שאינני בהיריון עדיין. שם הפנו אותי השבוע לפתוח תיק במרפאה לפוריות והלחץ גובר. שלחו אותי לבדיקות מקיפות וגם לבעלי נתנו הפנייה לבדיקת זרע. זה נורא מלחיץ. וגם זה רק בעוד חודש וחצי (התור) אז זה עוד יותר קשה להמתין. השבוע סיימתי עם הוסת ואני אתחיל שוב לבדוק ביוצים אבל אני לא כ"כ אופטימית, לא יודעת למה, אבל יש לי תחושות לא טובות לגביי. זהו, זה פחות או יותר הסיפור שלי, אני שואבת מכאן קצת כוחות בינתיים. מבחינת למי סיפרתי? יש לי כמה חברות + דודה של בעלי שהן יודעות שהפסקתי לקחת גלולות אבל בינתיים יותר מזה אני לא מספרת, אני קצת מתביישת וגם לא רוצה לפתוח פה :-) הולכת לאכול צהריים אצל ההורים ואהיה פה שוב מאוחר יותר, בינתיים שוב תודה על התמיכה, אתן נהדרות. דנדן

אני מאחלת לך הצלחה בכל והכי חשוב בכל התהליך הזה שהוא לא פשוט ודורש סבלנות והרבה עליות ומורדות להיות עם חשיבה חיובית . תתחילי לעבוד על עצמך עם חשיבה חיובית מותק כי אחרת זה יועיל לך וידכא אותך יותר. זכרי שכל דבר מגיע בזמן שלו. ואין לך מה להתבייש מתוקה, כולנו כאן באותו מצב. זה מה שה' תכנן בשבילנו וכנראה יש לו סיבה לכך. אם לא היית יכולה לעבור את זה הוא לא היה מתכנן זאת עבורך. תהי חזקה, אנחנו כאן כולנו בשבילך

ותודה, מקווה שאוכל להיות חזקה ולהאמין שיהיה בסדר :-) דנדן

אני מבינה את הלחץ שלך והחששות, אני יכולה להגיד לך שבמקרה שלי אם אני אסתכל על זה באופן הזה אז יצא טוב שאני בן אדם לחוץ וחרד מטבעי כי בעקבות זאת בלי להמתין יותר מידי הלכתי ועשיתי בדיקות ודחפתי גם את בעלי לעשות ועם הלחץ שלי גם הלחצתי את הרופא לזרז את כל ההליך...מה שטוב בכל הסיפור שלי זה שאת הבעיה גילינו מוקדם ולכן יחסית לזוגות אחרים שממשיכים להמתין ולחיות באי ידיעה אנחנו לפחות יודעים מה הבעיה, לא שהיה קל לגלות אותה ועד עכשיו זה עדיין לא התעכל אבל זה שם ומשם אנחנו נעשה הכל כדי לקבל את המטרה שלנו. אז נשמה שלי, כמו שכבר רשמתי לך בתגובות קודמות, את עדיין לא יודעת כלום ונקווה שגם אין כלום. אבל טוב לפחות שאת בודקת ואם חס וחלילה תהיה איזשהי בעייה טוב שתדעו עכשיו וימצא פתרון רפואי שיפתור את הבעיה מוקדם יותר ובלי עיכובים מיותרים. לגבי ההמתנה לבדיקות בדיוק על זה התלוננתי פה לפני מספר ימים- זה נורא מעצבן אני יודעת, אני כרגע בדיוק כמוך בהמתנה לבדיקה שנשלחנו לעשות שנקבעה רק ליולי- אבל מה נעשה אין ברירה- נמתין... ודרך אגב אין לך ממה להתבייש כמו שנועה אמרה היום טיפולים זה מאוד נפוץ וזה הפך להיות יותר טבעי מטבעי ...חחח...הכל יהיה בסדר...את תראי!

מה הבעיה אצלכם בעצם? כמה זמן חיכיתם עד שהלכתם להיבדק? ועשיתם את כל הבדיקות? ובת כמה את?