מכירות את התחושה הזו

שחייתי איתה חיים שלמים שמישהו דואג לי? שהכל קורה כמו שצריך לטובה? שהחיים מחייכים אליי ויש מי ששומר מלמעלה? אז זהו שכבר לא. תקופה ארוכה שלא. בתחום הטיפולים אני מן הסתם כבר לא מרגישה שמישהו שומר עליי וגם בתחום העבודה שהיה מאוד יציב בחיי כבר לא מספק. עברתי תפקיד (מיוזמתי) ממנהלת עם מלא אגו לתפקיד שהתברר כלא מספק, מאכזב. רע לי כל בוקר כשאני קמה. אפילו כשהחלטנו שחסכנו מספיק וזה הזמן לקנות בית, החליטו להקשות על כל הסיפור ולעלות את המשכנתא. בקיצור, החיים לא מחייכים אליי יותר. שנים שהייתי מאמינה גדולה בקיטצ' פסיכולוגי כגון - "הכל קורה לטובה" "תחשבי חיובי ודברים טובים יקרו" וזה כבר לא עובד עליי. אני צריכה מישהו שיעשה לי שחור, אולי זה יעזור. או אולי אני צריכה להחליף שם משפחה. או אולי שמישהו שם למעלה יזיז משהו קטן וישנה לי את המזל. אני בטוחה שבתוך התהליך הזה כולן קצת מזדהות עם ההרגשה. אבל אולי למישהי יש פתרון קסם?

אכן מכירה את ההרגשה,אך לשקוע במרה שחורה לא עוזר. האמיני לי מניסיון! זה רק הופך יותר גרוע.פתרון קסם לצערי אין לי לתת לך אך חיבוק חם והבטחה שבסוף הכל יסתדר זה יש לי. אני רוצה להציע לך משהו שנכון שנשמע קיצ'י ואין כרגע אמונה אך בתור אחת שהרגישה כמוך וניסתה את זה זה עובד. לוקח קצת זמן וזה עובד. וודאי. שבי לך בשקט בחדר או בכל מקום אחר בבית שגורם לי להרגיש נוח, הדליקי נר ריחני. עצמי עינים ודמייני לעצמך. איך הבטן מתנפחת, ואת מרגישה אותו זז, את הלידה, את המעבר לדירה החדשה, איך היא תראה, איזה אוטו יש לך, איך הילד שלך יראה. כל מה שאת רוצה. תהיה בשקט ופשוט דמייני. תעשי זאת כל יום בשעה קבועה. ודברי איתי עוד שבוע. מבטיחה הקלה . בנתיים חיבוק גדול. תרגישי טוב

מזדהה איתך מאוד.... החיים שלנו מלאים בהתמודדויות, על מנת שנגדל ונתפתח לבני אדם מחושלים יותר. יש תקופות בחיים שאוכלים הרבה ח** , כל אחד וסיפורו שלו. צריך להתמודד עם מה שבא.... אני החלטתי לשמור דברים יותר לעצמי בעקבות הבעיות שפוקדות אותי, אפשר לקרוא לזה "עין רעה" אני כל הזמן בתחושה שקיבלתי עין רעה מאיפשהוא.

הכי מרגישה את התחושה . ופתרון קסם אין לאף אחד, גם לא לשום פסיכולוג , רב , גורו או כל אחד אחר. פשוט צריך להמשיך לנסות ולראות מה יהיה ...אל תילחמי בתחושות - כי זה רק מגביר רת התחושות - פשוט תיהיי שם - ותראי איך זה עובר , לי אישית זה עובד, שום תחושה לא נשארת לנצח, החיים דינאמיים. השבת האחורנה היתה לי מאוד קשה , בכיתי כל הזמן , והרגשתי שאין לי כבר מה ומי לשתף ... למרות שאני מוקפת משפחה וחברים הרגשתי הכי בודדה בעולם ... אבל הייתי בזה , בכיתי כמה שרק יכולתי - ויום למחרת זהו - נגמר - חזרתי לעשייה . אם קשה לך להתמקד עכשיו גם בעבודה וגם בטיפולים , תתמקדי רק בתחום אחד כרגע - בטיפולים - הכי חשוב - ועל העבודה תחשבי שזה רק אמצעי כרגע , וזה זמני . זה ישתנה ברגע שתשיגי יעד אחד . אחר יבוא . ככה אני עושה . מותק -יהיה טוב - הכי חשוב אל תלקי את עצמך !!

בס"ד מתוקה שלי,נראה לי שאין פה אחת שלא מזדהה איתך לכל אחת יש כזו תקופה מבאסת שבא לך לנסוע למגדל שלום ולתתקפיצה (מקוה שלא נתתי לך רעיון שלא חשבת עליו) . גם אם לפעמים נראה שכשל כח הסבל את פתאום מגלה בעיה נוספת ומרגיה שבא לך למות .אבל תדעי שמתחתית כזו ניתן רק לעלות ולא לרדת מהרע הזה ימשך טוב ? אין לי שום עצת פלא לתת לך , זה רק לקום בבוקר עם חיוך ולקוות שיהיה טוב יותר הרי הטב יגיע. פעם שאלתי את בעלי למה :?מה עשינו רע שככה אנחנו סובלים . גם אין כסף ,גם אין ילדים הכל מזופת ? מה ה' לא אוהב אותנו, אנחנו ילדים שלו ואבא אוהב את ילדיו. בעלי אמר לי שכמו שאנחנו נאהב הכי הכי בעולם את הילדים שלנו , לפעמים נכעס עליהם או נעניש אותם או נמנע מהם משהו שהם רוצים כי אנו כהורים רואים שזה לא טוב להם , ולכן המניעים שלנו הם לטובתם ,גם אם הם לא רואים את הטובה. את צריכה לדעת שאת ילדה אהובה של ה' ,ואבא תמיד רוצה לעשות טוב לילדיו. תדעי שבזכות הצער והיסורים האלו הילדים שלך יהיו יותר טובים הסבל הזה יהיה לכפרה ,אני שולחת לך חיבוק ענק ומטה את כתפי למסך,6את יכולה לבכות..אבל אחרי שתנגבי את הדמעות שימי חיוך מאמי עוד יהיו ימים שתעמדו מעל עריסה שבה יש את הפלא הגדול בעולם ותאמרו הכל היה שווה..

תודה רבה רבה על המילים והעצות... באמת כיף שאתן פה. אני מבטיחה לנסות את כל העצות ולדווח חזרה יש תקופות שההרגשה הזו מלווה אותי כל רגע וכל דקה. אני בטוחה שזה יעבור רק מקווה שכמה שיותר מהר.

מאד קשה לי לכתוב לך מילות תקווה בימים כמו שעוברים עלי כרגע. אבל אני אנסה. אני בדיוק כמוך, תמיד הרגשתי (אבל עדיין מרגישה) שיש מי שמלווה אותי. בכל מקום בכל מצב. וגם כשקשה. אז נכון שאולי פעם הכל הלך הרבה יותר בקלות, העולם היה נפרס לרגלי ויכולתי להשיג ולעשות כל מה שרציתי. אבל עם הזמן או תקראי לזה הגיל, המחויבויות גדלו, ההורים התבגרו, יש בן זוג שצריך להיות חלק מהחיים, ועכשיו ילד. (ומבטיחה לך שגם לך יהיה!) עם המחויבות הגיעו הקשיים. המטלות. הדברים שלפעמים צריך לעשות אפילו שלא מתחשק. ועם אותן מחויבויות בדיוק, שלפעמים קשות מנשוא, פתאום החיים מקבלים פרספקטיבה אחרת. פתאום כשעוצרים רגע ומריחים איזה וורד ריחני במיוחד, מתמלאים בכח. פתאום כשכל הבנות פה מחבקות אחת את השניה בכל כך הרבה אהבה - זה ממיס. וזה ממש עכשיו מוריד לי עוד ועוד דמעות. וכשפתאום אומרים לך מסביב כמה נהדר שיש לאמא כאלה ילדים שדואגים לה, ואת חושבת על הילדים שלך שעוד יבואו - את מבינה כמה מתוך הקושי יש הרבה מאד תקווה. שגם כשקשה - יש המון, אבל באמת המון אנשים שדואגים לך ומעריכים אותך ואוהבים אותך. מדי פעם מקבלים פרופורציה ורואים כמה באמת מה שחשוב זה להיות מוקפים באהבה. לקוות להיות בריאים כדי להנות ממנה. העבודה תסתדר, או תוחלף, הטיפולים יגמרו בילד (זה בדוק), החיים ימשיכו ויביאו איתם ימים מאירים יותר. ואני כותבת לך את כל זה מאחת המרות הכי שחורות שהיו לי בחיי. כי אלה החיים, ממשיכים ומביאים הרבה טוב ואור לכל מי שמחפש אותם. שולחת לך עוד כמה ((((((חיבוקים))))))) והרבה אהבה!