לולי'ק,

חמודה, ברור שצריך לתת לזמן לעשות את שלו. ו, ואני יודעת שיש בנות שלא ממש מסכימות עם זה, לא תמיד יכולים להיות אופטימיים בטיפולים. ואני למשל הייתי משתגעת כשהיו מנג'סים לי לשמור על אופטימיות. לא. לא הייתי תמיד. הייתי מציאותית, הייתי חזקה, הייתי אופטימית לפעמים, הייתי עייפה לפעמים, הייתי כל מני, אבל לווא דווקא אופטימית. העיקר שיש בך את הכוח. עוד קצת אוויר, לולי'קי, עוד קצת וזה יגיע. }}{{ דורה.

נכון, מותר גם לא להיות אופטימים וכך לא להשלות את עצמינו, אבל חייבת להיות לנו תקווה בלב שזה גם יכול להצליח כי אחרת למה לעבור את כל הדרך הקשה לחינם????????????? וכן לפעמים זה גם מצליח ובסוף הדרך הקשה יש גם תינוק מקסים. תודה לך על כל התמיכה והאהבה אין כמוך!

יקירתי, ברור שיש אמונה, בדרך כלל. אבל לפעמים יש עייפות גדולה ולפעמים יש אוטומט, ולפעמים יש סבל, ממש סבל נפשי, ולפעמים יש אופטימיות וראייה מאושרת של העתיד. כמו שאת יודעת להיות ושאני מעריצה אותך על כך. אני חושבת שכל עוד את מוצאת בתוכך את הכוח להמשיך- את תהיי בסדר. התקווה תמיד קיימת, אבל לא תמיד היא הדומיננטית ולא תמיד את מרגישה שהתקווה שלך מחוברת למציאות או שאת מחוברת אל התקווה שלך, שזה משפט מוזר אבל על עצמי גיליתי שהוא נכון. ואני יודעת שהרבה יותר מלפעמים זה מצליח! בדרך כלל זה מצליח. ובסוף הדרך הקשה יש תינוק מקסים והורות מיוחלת. ואני מאמינה בלב שלם שבקרוב מאד נעשה לך כאן שירשור קולולוש עעעעעננננננננננקקקקקקקקקקקייייייייייייייייי!!!!!!!!!!!!! אוהבת, דורה.

דורה , אני כל כך מזדהה עם מה שאמרת , באמת אי אפשר כל הזמן לשמור על אופטימיות , אנחנו בסך הכל בני אדם , לפעמים אני גם משתגעת על כל אלה שאומרים לי " תאמיני בעצמך " נו באמת, מה זה קשור , אם אני יאמין בעצמי אז הגוף שלי פתאום ישתנה - הבעיה תיעלם .... זה לא בדיוק ככה , לא הכל בשליטה שלנו , אנחנו עושות - ורואות את המטרה - וחותרות לשם - זה בשליטה שלנו, וזה אומר שאנחנו מאמינות. לא צריך כל היום להסתובב עם ססמאות - אבל כן צריך לא לוותר ...ולהמשיך ... כי יש גם את פונקצית המזל - וזה מגיע לנו !!!!!(-:

גם פונקציית הסטטיסטיקה, וגם הטיפול הנכון וגם העובר הנכון וגם הרבה הרבה דברים שגורמים לכך שזה יגיע. ואין, אין אנשים שיותר מגיע להם. חייבת לספר לך, פעם עבד איתי מישהו שהיו לו תאומים מטיפולים. היתה להם בעיית זרע קשה אז הם הגיעו מייד להפריות ובטיפול הראשון נקלטו עם התאומים. בהפריה הראשונה שלי הייתי פקעת עצבים בשבועיים של הציפייה והוא כל הזמן אמר לי- את צריכה להרגע ורק ככה תצליחי. אידיוט!!! בטיפול השני הייתי פחות מתוחה ואז הוא אמר לי- עכשיו זה יצליח לך כי את רגועה..... חחחחחחחחח......... מצא על מי להוציא את המשפט המאוס כל כך הזה. קפצתי עליו כמו רוטויילר ואמרתי לו ש- מה הוא מבין בכלל, הוא לא עבר כלום, אישתו עברה, ורק טיפול אחד, (אני הגעתי אחרי שש הזרעות וניתוח קוניזציה), ושמי הוא שיגיד לי להירגע?!! נדמה לי שכנראה בכל זאת הייתי עצבנית... חחחחחחח הוא לא העז לפתוח את הפה שוב. וכשנתיים אחרי כן נקלטנו להריון, והייתי רגועה ועצבנית ואופטימית ומיואשת וכל מגוון הרגשות במשך השנתיים הללו! בקיצר, סתם, זה הזכיר לי.. נשיקות ולילה טוב, דורה.

כן, אני לא אופטימית, למרות שאני יודעת שזה חשוב. אין לי כוח להיות אופטימית כי זה מפתח אצלי ציפיות גבוהות מדי. בימים אלה אני בשיטת 'לא אכפת לי'. אני מזריקה, אני עושה מה שצריף אבל לא יכולה כרגע להתאמץ מעבר לזה. אני מקווה שזה ישתנה כי לא כיף ככה. פעם, לפני אובדן התמימות (ככה אני קוראת לימים שלפני הנסיונות) הייתי נהנית מהרבה יותר דברים, גם דברים קטנים ביום יום. ועכשיו... עכשיו אני לא מצליחה לראות את הדברים האלה באותו אור.... די, אני מפסיקה לכתוב, אני מכניסה לכאן רוח פסימית ושלילית. תסלחו לי בנות.

קודם כל את לא מכניסה פה רוח שלילית ופסימית, בגלל זה כולנו כאן כדי לתמוך. הרי בתוך כל התהליך הזה הפסימיות והשליליות זה חלק שכולנו עוברות , כמו שלפעמים גם האופטימיות והחיוביות - ככה זה - איזון - אינ ויינג (-:. שנית, תחשבי שהכל זמני - הקושי לא ימשך לנצח . יהיה טוב את תראי ככה זה החיים דינאמיים . הרבה כוח !!אני אומרת לך את זה - וככה אני אומרת את זה גם לעצמי . אז שיהיה לך המשך יום נפלא - אמן !

גם שיטת ה'לא אכפת לי' היא דרך לעבור את זה. באמת. לפעמים צריך קצת להתרחק רגשית מהתהליך. זה לא כיף, אבל בתור לא פסיכולוגית, זה נראה לי משהו מאד חיוני לנפש כשהיא פצועה. את עוברת את התהליך שוב כי את מאמינה בו ורוצה את התוצאה המיוחלת, אבל את חייבת קצת להתנתק. אם את מפסיקה (כתבת שאת מפסיקה לכתוב) בשביל לשמור לנו על מצב הרוח- אל תעשי את זה! תוציאי את כל מה שחונק לך ואנחנו נכיל את ההההההכככככלללללללל. זה מאד עוזר להשתחרר ולהקל על הלב. אם את עוצרת את עצמך כי את לא רוצה להכנס לזה, כי זה כבד עלייך- אני מבינה מאד ומאד מכבדת גם את זה. כי גם לנבור ברגשות הכואבים מקשה להתגבר עליהם. (עכשיו ממש ברור שאני לא פסיכולוגית, (-: ).