היי בננות

דיון מתוך פורום  פוריות חברתי - תמיכה

21/03/2010 | 16:25 | מאת: רבקה

אז מסתבר שיש ביוץ טבעי החודש. ההורמונים קפצו מיום חמישי אבל לא נורא... אם הדוקטור אמר שהביוץ לא טוב אז אני סומכת עליו. ביום שבת הייתה האזכרה של סבא שלי ואמא שלי אירחה את כל הדודים. היה מזה קשה! הדודים שלי לא הפסיקו לברך אותנו ולאחל לנו ילדים ובאמת שהם עשו את זה מכל הלב. אבל זה כואב מאוד כי אני רואה כמה כולם מושפעים מזה ואיך כולם רוצים כבר לראות אותנו עם ילדים. לקחתי את זה קצת קשה. אבל יותר מהכול היה לי קשה לראות את בעלי נשבר אתמול בלילה. היו לו כל מיני מחשבות כמו למה זה קורה לנו , וכמה קשה לו להתמודד עם חוסר האונות שהוא מרגיש כשהוא רואה מה אני צריכה לעבור. ובנוסף הוא סיפר לי שהרב בבית כנסת בירך אותו, הוא תמיד מברך אותו אבל הפעם הוא אמר לבעלי שכולם מחכים בשבילו. מה אני אגיד לכן, אני שוכחת לפעמים כמה זה קשה גם לו ושבר אותי לראות אותו בוכה. אני כל כך מעריכה ואוהבת אותו והזוגיות שלנו כל כך התחזקה בשנה האחרונה. אני באמת מרגישה שהחיים שלי טובים ומאושרים ושחסר לי רק דבר אחד כדי שחיי יהיו מושלמים זה להיות אמא. סליחה שאני שופכת ככה, עבר עליי לילה טעון ברגשות.

21/03/2010 | 16:42 | מאת: מור

היי רבקה, קראתי קודם את התגובות של כולן אחרי הסופ"ש ונראה שלהרבה בנות היתה שבת קשה יחסית. צמד עם השבת חתן, לי עם הטלפון של הבת דודה ואת עם האזכרה. גם לנו הייתה שבת נוראית מהבחינה הזו. חברים הזמינו אותנו לפיקניק בשבת וישר עניתי שנבוא אבל כבר בדרך לשם בעלי התחיל להתבאס שהולכים לראות את כולם עם כל הילדים שלהם וזה באמת היה ככה מפגשים ילדים ואנחנו עם הכלבה. ומצאתי את עצמי מתאמצת לא לבכות. כשחזרנו הביתה הוא היה כל כך שבוז שהעביר את כל השבת בשינה ולא הצלחתי לעודד אותו. לא ממש יודעת איך... בקיצור, רציתי להגיד שאני מאוד מזדהה עם מה כתבת וכנראה שכולנו עוברות את זה כל הזמן וכל רגע. זה מעסיק אותנו בלי הפסקה... אני רק מקווה שהתהליך הזה יבוא לסופו בקרוב ויהיו בשורות טובות לכולן כאן כדי שנוכל לחזור לנשום ולהנות כמו שצריך מהדברים הקטנים בלי שזה יהיה מהול בעצב כל הזמן

21/03/2010 | 16:53 | מאת: רבקה

המגעילה והעצובה הזו. אבל מור ובנות יקרות שלי אני רוצה לומר לכן מה שאמרתי לבעלי אתמול בלילה. כשזה יבוא, וזה יבוא!!! השמחה שתמלא את חיינו תגרום לכל החרא הזה שנקרא טיפולי פריון להראות כמו חלום רע שהיה לנו ונשכח מהר מאוד. אישית אני כבר יכולה לדמיין את היום שאני אראה את הילד שלי בפעם הראשונה ואני בטוחה שכל זה יהיה זיכרון ישן ושהאושר שתכניס המתנה הזו ישכיח את כל הכאב. אתן מאמינות שיום אחד אנחנו נרצה ונאהב לצאת עם החברים שיש להם ילדים? שנקבע לצאת עם חברות לפארק כדי שלילדים שלנו יהיה עם מי לשחק? ונלך עם ראש זקוף לאירועים ומפגשים משפחתיים ונשוויץ בילדים המדהימים שלנו. ובעזרת השם זה יקרה לכולנו!!! ובקרוב!

21/03/2010 | 20:33 | מאת: נועה

וואו, באמת עבר פה ענן על כולן.... את יודעת מה, אני אכתוב משהו למעלה בשבילך ובשביל כולן. תקראי! (((((וגם לך עוד חיבוקים)))))

22/03/2010 | 00:06 | מאת: אונה

תחזרי אלינו מאיטליה עם כוחות מחודשים לקראת הטיפול המצנח! ובקרוב גם אתם תגיעו למפגשים עם הילדים שלכם וגם עם הכלב החמוד, זה יקרה ב"ה!

21/03/2010 | 17:36 | מאת: דורה

קודם כל- זה כל כך חשוב בטיפולים לדעת שאת בידיים טובות ולסמוך על הרופא שלך. זה מאפשר לך להעביר את השליטה ולהוריד קצת לחץ מעצמך כשאת רוצה. אני שמחה שיש לך את זה. באמת! ובקשר לבעלך. אוי, באמת קשה לראות את האדם הקרוב לך והאהוב עלייך נשבר. הרבה פעמים אנחנו בתוך עצמנו עם הזריקות שלנו והמעקבים שלנו וצריכות אותם שם חזקים ויציבים אבל גם מעורבים אבל לא יותר מדיי וגם שיספגו כמה קריזות מזדמנות ויתנו לנו כתף כשבאות הדמעות ו... לא מעט אנחנו צריכות מהם וככה לפעמים הם גם לבד בתוך כל זה עם המחשבות והתסכולים וחוסר האונים. אז זה שהוא סיפר לך זה ניפלא! זה באמת מראה שהזוגיות שלכם היא כזו שיכולה להכיל את הכאב של שניכם. חשוב לי מאד שתנסי להוריד אותו מה-למה זה קורה לנו. זה נתיב גרוע ביותר להתחיל להסתבך בו וכמובן שגם לא נכון מיסודו. אין כאן שום עונש ושום גמול. זה קורה כי זה קורה. לא צריך לעשות כלום כדי להכנס לתוך הסטטיסטיקה הזו. הכי חשוב זה להבין שזה קרה, ועכשיו, תודה לאל, יש לכם דרך להיות הורים וחייכם יהיו מושלמים. זה רק לוקח יותר זמן ויותר קושי כמובן. תהיי בשבילו את פורום תמיכה. הוא מאד צריך את זה עכשיו. והכל יקרה. הכל!!! דורה מבטיחה! מליון נשיקות מתוקתי.

22/03/2010 | 00:29 | מאת: רבקה

הקראתי לבעלי מילה במילה מה שביקשת שאמסור לו והוא מוסר תודה על העידוד והתמיכה. קל מאוד לשכוח שגם להם זה קשה עם כל מה שאנחנו עוברות. חוץ מזה אנחנו צריכות שהם יהיו עמודים תומכים לאורך כל הדרך, אז קשה לראות את העמוד שלי קורס... ובכל זאת אני מודה כל יום על שיש לי בעל כל כך נפלא ותומך! דרך אגב, תתחדשי על הצבע!!! אני אקפוץ למספרה ביום רביעי כדי לצבוע את השיער לחום דבש ולהוסיף כמה פסים בדרך. כרגע יש לי שיער בצבע חום כהה שגובל בשחור וממש נמאס לי מהצבע הזה. את יודעת שקשה לצאת מצבע שחור??? צבעתי לשחור במשך כמה שנים וכשרציתי לצבוע לחום בינוני או בהיר הספר אמר לי שזה לא יתפוס - והוא צדק!!! רק השורשים נצבעו ויתר השיער נשאר שחור. הייתי צריכה לחכות כשנה שהשיער יתחלף כדי להחליף צבע!! בקיצור אני בחיים לא צובעת יותר לשחור. מה שכן צבע שחור זו תחזוקה קלה ביותר...

21/03/2010 | 20:31 | מאת: נועה

לא פשוט לא פשוט ואפילו זבל מזובל כל מה שצריך לעבור. צ'טערת לשמוע שדוקא כן היה ביוץ ושלא השתמשתם בו. נורא עצוב לי על בעלך. לך לפחות יש אותנו לפרוק. אני יודעת כמה זה קשה לגברים שלנו. ועוד בחברה הישראלית... לדעתי הבחור שירים את הכפפה ויפתח פורום פוריות חברתי לגברים יעשה מצווה מאד גדולה. הזוגיות שלכם נשמעת נפלאה, וחזקה, והיא תצלח את כל ההרים הקשים האלה שצריך לטפס כדי להגיע לילדים הנכספים האלה! אני בטוחה במיליון אחוז שגם אתם תהפכו להורים, ותהיו כל כך נפלאים, וכל כך מאושרים. הלוואי ורק ידענו מתי זה יקרה. או איך בדיוק לפצח את הנוסחה הקשה הזאת. אבל זה יקרה מאד מאד בקרוב. במושגי חיים, זה ממש מעבר לפינה! שיהיה לכם ערב ביחד מאושר, חבקו חזק חזק חזק אחד את השני, ותהיו מאושרים עד העננים שלפחות אתם שם אחד בשביל השני. זה המון. ועם זה תנתחו הכככככככככללללל! אוהבת ((((((שולחת לשניכם חיבוקים))))))

22/03/2010 | 00:34 | מאת: רבקה

משום מה קשה לי לדמיין פורום לבעלים בטיפולי פוריות... על מה הם ידברו? על "חדר המנוחה" באסותא ועל הכוס המפורסמת? חחחחח

22/03/2010 | 00:04 | מאת: רבקוש

וכמו שאמרת כשזה יבוא, זה יבוא, זה יקרה!!!!! זה נשמע שיש לכם זוגיות טובה שרק הולכת ומתחזקת ובקרוב גם יהיו לכם ילדים שיכניסו אור לחייכם! לילה טוב!

22/03/2010 | 00:07 | מאת: אונה

מנהל פורום פוריות חברתי - תמיכה