יפעתוש בוקר טוב

מה שלומך הבוקר? קראתי שלא היה קל אתמול מקווה שהיום כבר התאוששת. מאחלת לך בריאות, הפריות רבות ואיכותיות ובעה"ש היריון אמן ואמן!!! שבת שלום מתוקה תנוחי,תשתי ותאגרי כוחות לקראת ההחזרה של הבונבונים אוהבת לי

היי לילוש,אתמול היה אחד הימים הקשים בחיי. אני יושבת במיטה אחרי ההרדמה, מטושטשת,והרופא עוד מחליט לתת לי זריקת פרגינל ועוד 3 משככי כאבים בתור נרות (בשאיבה הקודמת בכלל לא לקחתי משככי כאבים). ובעלי שבדר"כ כן נמצא שם, פשוט נשבר, יושב לידי ובוכה... בוכה... לא יכול להפסיק. בהתחלה כעסתי עליו, איך עכשיו הוא בוכה אחרי שיצאתי מהשאיבה הקשה הזו שהייתה לי? אבל אח"כ נראה לי שהבנתי שהוא נשבר לגמרי, בעיתוי לא משהו. רציתי לשאול אותך או מישהי מהבנות, אולי אתן מכירות פורום לגברים? כמו שלנו? אין לו עם מי לדבר על הנושא, וגם בגלל שהזרע שלו חלש מאוד (נוסף על הבעיות שלי) הוא מרגיש אשם כל הזמן. אתמול חזרנו הביתה הוא היה חמוץ ומריר כל היום, לא הרגיש טוב. בקיצור, באסה. כעקרון אצלנו רק אמא שלי ואמא שלו יודעות וזהו.גם ככה מנקרים לנו ומרכלים עלינו והסיפור הרגיל שבטח הרוב אם לא כולן עוברות פה. אז חשבתי אולי אם הוא יוכל לדבר עם גברים כמוהו קצת לפרוק את הלב מול אנשים שלא מכירים אותו ולא ירדו עליו, כמו שהמשפחה או החברים עשו זה יקל עליו. אני עדיין עם כאבים אבל הדימומים פסקו. אני אעדכן אתכן.. ובנוסף, האמהות שלנו יודעות שאנחנו בטיפולים, אבל הן לא יודעות על IVF , כך שבעצם אף אחד לא יודע על ה-IVF.אז אמא שלי אתמול רבה איתי בטלפון על משהו, כי לא היה לה מושג ממה שעברתי אתמול. בקיצור, יום לא קל בלשון המעטה עברתי. ונזכרתי אתמול איך חברה שלי ,שהיום היא כבר לא חברה מבחינתי עם כל ההשווצות שלה על הילדים..נכנסה להריון חודשיים אחרי החתונה ונולדה לה בת, אז היא ובעלה התבאסו שזה בת ולא בן, איזה פרימיטיביים..במקום לברך אלף פעם על מה שקבלו. אז עכשיו ילד שני היא קבלה בן. ואני מסתכלת ומרגישה בושה על מה שאני מרגישה, אבל אני פשוט מקנאת בה.איזה כיף לה, הכל חלק, הכל מתקתק מה שהיא רוצה יוצא, היא גם יושבת בבית ורק בעלה עובד כי לא בא לה לעבוד, היא לא עבדה יום בחיים שלה וסבבה. זהו אני אכתוב בהמשך, בינתיים אין לי כ"כ מצב רוח. אני בגילי דמיינתי את עצמי ממש אחרת. נשואה עם ילדים- מה שאין עדיין,גרה בבית משלי ולא בשכירות כפי שאני גרה עכשיו ובכלל לא רואה מתי אני הולכת לצאת ממנה, עושה קריירה, אני קרעתי את עצמי בלימודים קשים 7 שנים ועכשיו בגלל הטיפולים אני לא עובדת כבר 5 חודשים, נאלצתי לעזוב כי הבוס המניאק לא נתן לי לצאת לטיפולים, ובטח חשבתי שתהיה לי רווחה כלכלית עם איך שאני ובעלי נקרענו. ואין, אין כלום. אני מחכה לטלפון מהרופא והולכת להכין לי משהו לאכול, להתעודד קצת. אוהבת את כולכן ...

לא פשוט בכלל לפעמים.... אבל אולי צריך לנסות להשאיר את הספקולציות של מתי תכננו להתחתן, להוליד, לקנות בית ליד החיים/גורל/מזל? גם אני חשבתי שבגיל 26-7 יהיה לי בעל נפלא וילדים לפני 30. מצאתי את הנפלא אבל זה היה לקראת 34. ואז ילדים? עבדנו ועבדנו, עם שלבים לא קלים בדרך. אבל בסוף קיבלנו הכל במכה. נכנסתי להריון מהטיפולים הקודמים, התפנתה דירה לרכישה בדיוק איפה שרצינו כשהייתי בהריון, ועברנו אליה שבועיים לפני הלידה. לפעמים צרות באות בצרורות, ולפעמים גם מתנות. לגבי בעלך, אני יודעת כמה קשה לו כי בן זוגי באותה קלחת. אצלו יש רגשות אשם כי הוא עשה את לי ולעצמו, קשר את צינורית הזרע בחו"ל לפני שעלה לארץ... שם זה מאד מקובל אחרי שיש ילדים. (יש לו 2 מנישואים קודמים). מאד קשה לו לראות אותי מזריקה, מתחררת, נשאבת, מורדמת, חורקת שיניים בלילה בשינה... אני לא מכירה פורום לגברים, אבל אולי בעלך רוצה ליזום ולהקים פורום כזה פה בדוקטורס? אם תרצו תגידי לי ואשלח לך את המייל של האחראי. מקווה שתתאוששי בשבת החמימה שצפויה לנו, תחממי טוב טוב את הרחם, החמודים שלך מתכוננים לחזור אלייך ומקווה שלתמיד!!!!!! נשיקות גדולות (((((((((((ועוד חיבוק או שניים או שלושה))))))))) נועה.

תתעודדי יקרה, ישנם ימים כאלה, ויצא לך שהכל נפל ביום אחד שגם ככה היה לא קל עבורך, בנוגע לבעלך- כנראה גם הוא זקוק לתמיכה שלך ולעידוד, ביחד תחזקו אחד את השנייה.. מצטערת אבל אני לא מכירה שום פורום לגברים. תתעודדי שעברת את השאיבה ובע"ה בקרוב תהיה ההחזרה עם היריון (מתפללת בשבילך..), עזבי את ה"חברה" הזו, תתעודדי במה שיש לך, גם אני בשכירות כבר כמה שנים וכבר עברתי את ה- 30... עזבי זה שטויות, העיקר שנהיה בריאות וחזקות. המון הצלחה, נשיקות