ללי

לי, יש משהו שכתבת לדורה שדיבר אלי מאוד,רשמת משהו שהיית נשואה כמה שנים ולא התפנת לזה, זה נכון מה שהבנתי? כי אם כן מרגישה כמוך, בשנתיים הראשונים של הנישואים הייתי סטודנטית ואחרכך חיפשתי עבודה ואמרתי שזה לא הזמן, היום אני מבינה שטעיתי (אני מבינה שטעיתי כבר מהחודש הראשון שניסיתי עוד לפני הטיפולים)ויש ימים שאני ממש מתייסרת מכך, חשבתי שכשארצה אכנס מייד להיריון לא ידעתי שאני אצטרך לעבור את כל זה ולפעמים אני חושבת שהייתי טיפשה שחיכיתי הרבה זמן עד שהחלטתי שהגיע הזמן ואני חושבת שזה חזר אלי כמו בומרנג, וממש קשה לי אם זה. רוצה להיות כבר אמא!!!!

יקירה, אל תשווי בכלל את מצבך אליי ואין לך בכלל מה להתייסר את מאוד צעירה.גיל 27 זה גיל יפה מאוד לנסות להרות. זה לא התאים לך לפני שנתיים, לא היית בשלה לזה אין על מה להצטער. לי היו כל מיני בעיות וקשיים ש- 5 שנים ראשונות לא הייתי מסוגלת לחשוב על היריון וגם בדרך איבדתי אח יקר. עברתי הרבה טלטלות בעבודה שגם השפיעו אבל עשיתי גם דברים יפים וטובים. בגיל 35 ילדתי לראשונה בת מדהימה ואני נהנית כל רגע מהאמהות. יש לי בת בריאה, בעלת בטחון עצמי ושמחת חיים, נבונה ובעלת שפה עשירה טפו טפו. מה אפשר לבקש יותר מזה? בעה"ש אבורך בעוד ילדים. באמת אונה, תורידי הילוך תחיי את החיים. למרות הכל החיים יפים בחוץ אין צורך להרוג אותם בגלל שלא הבאת ילדים בערב שבעלך שם עלייך טבעת. גם אני קיבלתי היום החלטה שזהו אני לא מתייסרת בגלל העבר אלא גאה בהישגים שלי וצועדת קדימה. נשיקות ובהצלחה לי

אוי לי, אני קוראת את מה שכתבת ודמעות... זהו שלא הספקתי כלום, תכף בת 28 סיימתי לימודים וזהו, חשבתי שאמצא עבודה לא מצאתי באיזור מגוריי בגליל, מאוד קשה כאן, עברנו למרכז הארץ לנסות את מזלנו שם , לא הלך, חזרנו לגליל, שוב לבנות את עצמינו מחדש עם מצב כלכלי רעועה כבר תכף נשואה 4 שנים ולא עשיתי כלום לא משפחה, לא קריירה, לא בית הדבר הכי קשה שלא הקמתי משפחה, לא עבודה, לא התפתחות אישית, ולא ילדים, מרגישה תקועה כבר תקופה ארוכה, להנות מהחיים, זה ממש לא קורה, לא מליחה בכל תהפוכות הרגש האלה רק על זה אני חושבת. מצטערת שנפלתי עלייך ככה, הייתי חייבת לפרוק