חדשה דנדשה

שלום, אני קוראת בפורום הזה הרבה ומידי פעם בעליתי שאלות שהטרידו אותי אך אף פעם לא השתתפתי באופן שוטף. אני קוראת ורואה כמה תמיכה יש כאן בין הבנות, וכשמישהי מודיעה על בטא חיובית כמה אהבה היא מקבלת וגם אני רוצה להיות חלק מהפורום הזה. אז ככה אני כבר שנתיים מנסה ולפני חודשיים בתחלנו טיפולים. הדבר שהכי קשה לי להתמודד איתו זה הסביבה אפשר להגיד שהתהתקתי מכל החברות שלי כי כולן בהריון או שכבר ילדו וזה ממש כואב להרגיש שונה מהן במיוחד שהדבר שאני הכי רוצה בעולם זה להיות אמא! עשיתי כמה צעדים לא נכונים בגלל הדיכאון הזה והקושי עזבתי את העבודה, התנתקתי מכולם ואפשר להגיד שבודדתי את עצמי ואת בעלי מהעולם. כ"כ קשי לי ככה, מרגישה לבד ומתחרפנת בבית, לא מסוגלת להתמודד עם הסביבה, שמחה בשביל חברותיי ההרות והאמהות אך קשה לי לדבר איתן, הן לא יודעות מה עובר עלי ובטח חושבות שאני לא בסדר שהתנתקתי, כמובן שהכל היה בהדרגה אבל עכשיו, לבד! חייבת לסדר לעצמי את החיים ולא יודעת איך, קשה לי, אולי התמיכה כאן בפורום תעזור, אולי הכתיבה של הדברים, מה אני עושה עם הרייקנות הזאת??

היי, אני מאוד מבינה את הרגשתך שהתחלת להתנתק מכל החברות וסביבה והכל בגלל שהם במקום אחר מהמקום בו את נמצאת.החברות שכבר אמהות לא מבינות את המקום בו את נמצאתוכל אחת עסוקה בחייה עם ילדיה ונמצאת במעגל חברתי שונה משלך. חייבת להודות שגם אני התרחקתי מחברותיי ויצרתי לעצמי חומות שאף אחד לא יתקרב אליי במשך שנתיים של טיפולים לא רציתי לספר על מצבי ושמרתי על זה בסוד כדי שלא כולם ידעו וזה עלה לי במחיר של ניתוק מהסביבה שהרי איך אפשר לבנות מערכת יחסים בין חברות אם אין אמון ושיתוף????? חייבת להודות שבעבודה אני די לבד לא מתערבבת בחיי החברה ומפחדת לחשוף את עצמי. גם מחברות ילדות שלרובן כבר יש 3 ילדים התנתקתי. אבל יצרתי לעצמי מעגל חברות מאוד מצומצם שחלקן נמצאות במצבי ושותפות למה שעובר עלי וחלקן פשוט מקבלות אותי כפי שאני בלי לנסות להוציא ממני מה עובר עלי ואיך זה שעד היום אין לי ילדים. ממתי שחברתי לפורום אני מרגישה שאני יותר משוחררת ויש למי לשפוך את הלב שקשה ואין מי שבסביבה מבין או יודע מה עובר עלי. מקווה שתשארי איתנו ותוכלי לקבל מאיתנו את החוסר ולמלא את הריקנות. שבת שלום מורן.

קראתי מה שכתבת לי ותחושת ההזדהות כבר עוזרת, לדעת שיש מי שמבין אותי. אני גם מקווה שלחבור לפורום יעזור לי ואוכל לשתף וגם להקשיב לבנות כאן אז אנחנו בטח נדבר שיהיה סוף שבוע רגוע....

בצל קורתנו (((()))) מאחלת לך, כמו לכל מי שמגיעה אלינו,שהות קצרה פה ופרישה מהירה בשל הריון בריא ומלא ולידה נהדרת של ילד בריא לחיים מאושרים ומלאים של הורות. אני שמחה שאת מרגישה נוח מספיק כדי לשתף אותנו ואם תספרי עוד קצת זה מאד יעזור לנו- בת כמה את, מה הסיבה שהתחלתם טיפולים, באיזה שלב של הטיפולים את נמצאת וכל מה שתרגישי שאת רוצה לספר. כמוך, גם לי העזיבה של העבודה, נראית לי קצת כטעות. אני לא יודעת במה עסקת אבל אני יודעת שהעבודה עוזרת למלא חללים של זמן בו המוח עסוק בעוד משהו פרט לטיפולים ולציפייה לתוצאות כל הבדיקות שיש. ואני מבינה כל כך את הניתוק שלך מהחברות שנמצאות בשלב אחר בחיים ואת מרגישה לא שייכת למה שקורה איתן כעת. כשאת בעבודה יש אפשרות להכיר עוד אנשים שנמצאים במקום דומה לשלך או שלא מנסים לחלוב אותך ולגלות מה קורה עם ילדים.. יש איזושהי מסגרת שאת יכולה לפגוש בה אנשים? גם להתנדב יכול למלא את הזמן, את הלב וגם לתת הזדמנות להכיר אנשים נעימים לך. הרבה זמן הסתרתי את הטיפולים אצלי בעבודה, והעבודה תופסת לי את רוב שעות היממה והחברות, רובן המכריע מהעבודה. עד שפעם ברח לי וסיפרתי למישהי אחת. שעה אח"כ כולם ידעו.. והאמת? זה מאד הקל עליי. לא הרגשתי רחמים, הרגשתי שאני סוף סוף יכולה להיות אני ושסוף סוף מפסיקים לשאול ולרמוז ולתת לי עיצות מפגרות. פרט למפגרת אחת שנכנסה להריון וניסתה להסתיר ממני מתוך התחשבות.. אבל המקום היחידי שהרגשתי שבאמת מבינים אותי היה פה. פה יכולתי לדבר על גונל, צטרוטייד, פיפל, זריקות, משברים בזוגיות ושאר מריעין בישין ולדעת שמבינים מה אני אומרת. שמבינים מה אני מרגישה ושמחבקים אותי מכל הלב. אז קודם כל- את לא לבד!!!!!!!!!!! אנחנו כאן כולנו איתך. ואנחנו נשמח להיות החברות שלך. חברות לדרך וחברות בכלל. לכתוב זה תהליך מאד משחרר. אני מאמינה, כמוך, שהכתיבה עוזרת. ולאט לאט הכל יסתדר. ובעזרת השם, תקלטי להריון בריא במהרה. אמן. שבוע נהדר, דורה.