הגיעה תשובת

ואיתה התשובה המאכזבת.. הכואבת הזאת ..רגע שיכול להיות המאושר בחיי בו יש בריחמי חיים חדשים שמתפתחים .. רגע הקיום שלי.. ככה אני מרגישה לבין רגע האכזבה.. הכאב.. עוד מגדל גבוה שנבנה במאמצים אדירים לאט לאט.. מותח.. מלחיץ.. מורט עצבים ממש ותיקוות קטנות שמטפחים בדרך.. והנה עוד שלב ועוד שלב בכל רגעי ההפריה.. שיהיו זקיקיים.. שיהיו ביציות... שיהיה עובר... ופתאום ברגע אחד זה קורס. וזה כבר ארבע שנים , רק כאן בפורום אני מרשה לעצמי להתפרק למשפחה החמה והסובבת לא בא לי יותר לדרמות משחקת אותה קולית (עאלק...)את בן הזוג אני בפנים שונאת .. כי אני שונאת את עצמי ככה ניכשלת, בפרט שאצלו תקין ורק אני זו שלא מייצרת הרבה זקיקים ואני זו שלא מסוגלת לקלוט עובר ברחמה. סביר להניח שמחר כשאקרא את מה שכתבתי אולי אתחרט על חלק ממה שכתבתי, ואולי זה יראה לי רחוק ושונה.. אבל בינתיים זה הדבר הטיבעי הזה שיש בטבע שסליחה על הביטוי שרק מלהזדיין אפשר כבר ליצור אותו , ופה!!! זה לא!! זה לא זמין , זה לא נגיש וזה מתאמץ לא טיבעי ובסופו של דבר זה גם לא מצליח. פעמ שעברה כאבתי אבל התעשטתי :יאללה לטיפול הבא! אבל הפעם שוב צריכה לבקש יפה ממכבי שיאשרו, והרופא שלי שנחמד ומקסים אבל בעיניים לא הכי מאמינות מרצה את רצוני להמשיך בטיפולים , לאחר שכבר התאכזבו מהביציות המועטות שלי ודיברו איתי על תרומת ביצית, כאילו כל הסביבה לא מאמינה שאת יכולה וגם אני שבחוץ שיחקתי גיבורה ונילחמת גם אני בפנים לא האמנתי ורק אתמול התחלתי להבין שזה בסדר שמגיע לי להיות בהריון ושזה אפשרי וזה לא בשמיים וזה יקרה גם לי בעזרת השם!! אבל עכשיו עכשיו אני כבר לא יודעת במה להאמין .. להמשיך קודם כל להאמין בעצמי?! אז יבואוו כבר כולם... זהו מספיק חפרתי להיום .. תודה שאתן קיימות ונמצאות בשבילנו , אם יש לכן עיצות , אולי הפריה על בסיס ביוץ טיבעי ששם דווקא יש לי 1-2 ביציות טיבעי רק שפעם כבר רופא פספס את הביוץ שלי .. דברו איתי תודה !!

((((((((((((((((((((())))))))))))))))))))) לפני הכל מחבקת אותך בכל הכח! יקירתי, הכאב שאת מתארת, בניית התקווה, המסע עם כל התחנות המתישות בדרך- יהיהו זקיקים? יהיו הפריות? יתפתחו העוברים? והכי מהכל- יהיה, סוף סוף, יהיה הריון? כל תחנה כזו גובה ממך כוחות נפשיים אדירים, כל תחנה שכבשת ממלאה את הלב בכוחות נוספים שגורמים לנפילה אחר- כך להיות מרסקת. מגיע לך, מגיע לך להיות אמא. וזה באמת יכול להוציא מהדעת, כל הנשים הללו שרק מפליצים ליידן וכבר הן בהריון. ועוד יותר מוציא מהדעת לקרוא על כל ההורים האלה שלא מתעניינים בילדים שלהם, או לפגוש כאלה הורים. ויוצא לי לא מעט. אבל מה זה יעזור לנו, להסתכל על הנשים האלו ולאכול את הלב? לא יעזור. מתישהו מחלחלת ההבנה שכל אחת והקלפים שלה. ואת, עם הקלפים שלך, ועם בן הזוג שלך, את תצליחי! מבינה גם את תחושת הכעס כלפי בן הזוג. ואני גם בטוחה שהיא עוברת. מאד קשה להיות זוג בטיפולי פוריות מתמשכים. מאד קשה למצוא את הדרך לפרגן אחד לשני, ולכבד אחד את השני ולהמשיך לאהוב. קשה אבל אפשרי. במקום לשנוא את עצמך את שונאת אותו עכשיו. אני כמעט חותמת לך שמחר, מחרתיים, כשתרגישי יותר טוב עם עצמך, תרגישי גם את כל הרגשות האמיתיים שלך אליו. אי אפשר לעשות את המסע הבלתי יאמן הזה כשאין חום ואהבה. עכשיו את כואבת. ומותר להגיד כאן הכל. גם את מה שתתחרטי עליו מחר. אצלנו זה נרשם על הקרח... באופן אישי אין לי נסיון עם הפריה על בסיס טבעי, אבל הבנתי שכדאי מאד לנסות. מאד. ועוד דבר. תעשי לי טובה אישית. קבעי תור לרופא שלך לשיחה. לא לפרוטוקולים ולא למרשמים. קחי לעצמך את מה שמגיע לך- עשרים דקות לפחות של שיחה ישירה וישרה ותשאלי את כל השאלות ותקבלי את כל התשובות. נשמע מה הוא חושב. מנסיוני אני יודעת שכן, רופאים ממשיכים עוד טיפה בגלל הכאב של האישה, אבל לא לנצח ולא להרבה. מתישהו, תלוי באופי של הרופא, אבל לא יותר מדי זמן, הרופא אומר מפורשות- לדעתי מתאים לך ללכת על תרומה. אז אם לא אמר לך עד עכשיו- יכול להיות שהוא בהחלט לא חושב כך. תפסי אותו לשיחה אמיתית. כזו שכתובה לו ביומן. ובעזרת השם, יקירתי, הדרך הזו תסתיים כבר. ארבע שנים זה מעל ומעבר. תחזיקי מעמד, יקירתי, דורה.

אני שולחת לך אתי'לה. נחנק לי בגרון לקרוא את המילים שלך. וכל מה שדורה כבר רתבה אמת לאמיתה הוא וכולי הסכמה. ברגעים כאלה אני כל כך מודה לגורל שהביא את כולנו לפה כדי שיהיה פה מקום לכל אחת ואחת מאיתנו. כדי לא לשמור כלום כל כך עמוק בפנים. כדי שגם אם כועסים ומתפוצצים, יהיה לאן להוציא את זה, בלי לפגוע באף אחד. וכמה שמותר לך לשפוך ולכעוס ולמרר על כל מה שעברת ועדיין עוברת! המון, ורק תרגישי שהיריעה כאן לא תקצר לכל מילה שתרצי לכתוב. אם את עדיין מאמינה בעצמך, בביציותייך וגופך, מי אנחנו שנגיד לך לא. אם יש לך רופא שאפשר באמת לדבר איתו בגובה העיניים, תשאלי אותו באמת את השאלות הכי נוקבות. כי אם הוא באמת לא מאמין שיש לך סיכוי עם ביצית שלך, שלא יבזבז את זמנך. בענייני רופאים, אני לא זוכרת אם ציינת או לא, האם עברת לידי רופא מטפל אחר? אכן יש נטיה היום לחזור לIVF על בסיס ביוץ טבעי, לוקח המון המון סבלנות, אבל מיועד במיוחד למי שמפיקה ביציות מועטות באיכות לא גבוהה. לדעתי שווה מאד לנסות. מאחלת לך מכל ליבי, שתחזור האהבה לקרביים, ותרפא את הפצעים, תרים אותך חזרה לתקוות ולגבהים! אנחנו פה! שלך נועה.

לאתי היקרה קראתי את מה שכתבת ודמעות עמדו בגרוני. אני כל כך מבינה אותך ויודעת בדיוק על מה את מדברת, אומנם אצלנו יש בעיה אחרת, בעית זרע אצל בעלי וגם אנחנו עוברים גיהנום ומסע יסורים, אבל אני יודעת שבסוף חייב להיות פתרון וכל הסבל הזה שאנחנו עוברות הוא לא לחינם ואלוהים רואה הכל ויודע כמה אנחנו סובלות אז בסוף הוא מפצה כל אחת ואחת מאיתנו. אני גם הייתי מיואשת שלא הולך ושכולן מסביבי בהריון ורק אני לא. אבל אני יודעת שאם אמונה הכל יגיע וגם תורנו יגיע. רצוי לפי דעתי שתבדקי חוות דעת נוספת כי גם אנחנו עשינו טיפול אחד בבית חולים רמב"ם ולא הלך ואחר כך זאת אומרת עכשיו עברנו לרופא אחר ועברנו לבית חולים רוטשילד וההבדל הוא שונה מבית חולים לשני. לכל אחד יש גישה ודרך קצת שונה לגבי הטיפולים וגם אנחנו שאלנו והלכנו לייעוץ פרטי כדי לדעת שאפשר להמשיך בטיפולים וכדי לנו. בעלי אחרי ניתוח תזה פעם אחד לאחר שחתכו באשך אחד מצאו זרעים אבל לא תקינים ולא היתה הפריה, ובבית חולים רמב"ם כבר דיברנו איתנו על תרומת זרע שזה גרם לנו לסיוטים ולסרטים קשים מאוד, אבל לאחר שהלכנו לדר' קלדרון לייעוץ פרטי הוא אמר שאפשר עוד פעם לעשות ניתוח והפעם הם יחתכו משני האשכים ככה שהסיכוי יהיה יותר גדול ולכן גם עברתי לבית חולים רוטשילד בגלל דר' קדלרון. כרגע אני מזריקה זריקות במשך שבועיים כבר וכנראה בעזרת השם שבוע הבא יהיה שוב הניתוח של בעלי. אני גם בסרטים לגבי הניתוח וחוששת מאוד מהתשובה כי שוב דיברנו איתנו על תרומת זרע ואנחנו הולכים בגישה אופטימית עד כמה שאפשר כדי שהכל יהיה בסדר ושיהיה טוב. חייב להאמין זה מה שנותן לנו כח (ואנחנו בכלל לא דתיים ולא היינו קשורים לדת) אבל ברגע שנודע לנו שיש בעיה אז התחלנו להאמין יותר ויותר והבנו זה מה שמחזיק אותנו כרגע האמונה. בקיצור חפרתי לך מספיק אני מאחלת לך מכל הלב שתיהיה חזקה גם בשבילך ובמיוחד בשביל בעלך ותבני שאתם אחד ואתם ביחד לטוב ולרע וזה לא משנה אצל מי הבעיה. גם אצלנו הבעיה אצל בעלי אבל אני לרגע לא נותנת לא להרגיש שהוא אשם או שמשהוא לא בסדר אצלו פשוט אנחנו ביחד ועוברים את הכל ביחד. להפך אני כל היום מעודדת אותו שאין כמוהו ושהוא הכי טוב בעולם לעשות לא הרגשה טובה כמה שאפשר כי גם ככה הוא מרגיש חרא עם זה שהבעיה אצלו שאנחנו צריכים לעבור את כל המסע הזה בגללו אבל זאת בעיה של שנינו. שיהיה לך סוף שבוע נעים תיהיה חזקה ותקחי כוחות ותצאי לדרך חדשה. תתייעצי עם רופאים נוספים במידה ואת רוצה אני מכירה כמה רופאים טובים מאוד בעניין שלך. אם תרצי אז בכיף תרשמי לי בפורום אני מאזור חיפה. בהצלחה מכל הלב ובשורות טובות אמן אמן ליאת

הי אתי, אני לא מכירה אותך אבל כן את התחושות. יש לי תאומים מהפרייה וכעת אני מתכוננת (נפשית בעיקר) לסבב ב'. לעיניינך נחשוב והמרגש: יש לי חברה שהפנו לאחר טיפולים רבים ותרומת ביצית וגם היא הרגישה כמוך. היא ניסתה שאיבה על בסיס ביוץ טבעי, יצאה ביצית 1, הופרתה ונקלטה - ויש לה תינוק היום. אני מקווה שזה יעודד אותך ולא להיפך... ליבי איתך