הטיפול הכי ארוך בחיים שלי ..

שלום בנות, מישהי כאן מרגישה שהיא חיה בסרט הודי כמוני ? לפעמים אני מהססת לספר מה קורה איתי כי יש פה נפשות עדינות שאני מפחדת לשבור ! אז בנות , תחזיקו מעמד כי אני לא יכולה להתאפק יותר ..חייבת לשתף חייבת.. אז ככה, באמצע יולי לאחר בדיקות דם וFSH גבוה (10.6) התחלתי טיפול חדש עם המון אופטימיות וכוחות, וכבר ביום הראשון בבית המרקחת העצבים שלי התחילו לבעור מרוב כעס על הרוקחת שנתנה לי לחכות בתור שלושת רבעי שעה רק כדי לומר לי שאין לה את התרופה שאני רוצה במקום לענות לי כששאלתי אותה , ..ובכל זאת נרגעתי והמשכתי הלאה.. וככה התרוצצתי בין תחנות בריאות האישה לבדיקות דם ובתי חולים לאולטרהסאונד ..במשך 10 ימים בתקווה שהשאיבה מתקרבת או שהמינון של הפיורגון יורד ..ולשווא ...אותו מינון 400 פיורגון כל יום במשך כל הטיפול ואותה הוראה מהרופא תמשיכי אותו דבר תמשיכי אותו דבר...ביום ה12 התחלתי להרגיש תחושת חולי ועייפות ונהייתי מותשת וביום ה13 התחלתי להקיא והלהקיא ולהקיא ...עד שהתייבשתי... ניגשתי לבית חולים אחר קרוב יותר מזה שאני עושה בו את הטיפולים..ואושפזתי שם..מיום חמישי עד ליום ראשון וכבר ביום שבת הרגשתי שיפור והתחלתי לחזור לעצמי . יום ראשון היה יום השאיבה , באותו בוקר קמתי נרגשת מעודדת עם מורל גבוה התכוננתי לשאיבה וכל הזמן אמרתי לעצמי : הנה זהו זה נגמר עוד מעט את תהיי אחרי ונראה הפעם כמה ביציות יוציאו לי אחרי טון של פיורגון ..הנה עוד שעה אני בחדר ניתוח ועוד שעתיים אני אדע אם זה היה שווה את זה או לא... הגעתי לבית חולים בו אני אמורה לעשות את השאיבה..ניגשתי כשהגיע תורי עם בן הזוג שלי ..והאחות שאלה : מה העניינים ? מה שלומכם ? אני עניתי : בסדר תודה , ובעלי לתדהמתי הוציא את מכתב השחרור מבית החולים ומסר אותו לאחות ... ישר נמחק לה החיוך והבעת הפנים שלה השתנתה והתחילה לקרוא... ואני מנסה להבין : מה זה יכול להיות ? למה הוא עשה את זה ? חשבתי שיהיה בסדר , כי אני מרגישה בסדר..באמת .. והאחות סיימה לקרוא ואמרה : אני לא מחליטה דר' ממט יחליט ! תשבו בחדר תחכו... חיכינו וחיכינו וחיכינו יותר משעה ...ואני מנסה להבין למה הוא עשה את זה ? וכל מה שהוא אמר נשמע לי פתטי...הבל הבלים...דאגתי לך , את נראית חיוורת, הם צריכים לדעת שאושפזת .. אולי זה מהתרופות שנתנו לך ...הבל הבלים...אבסורד.. ובסוף קראו לי : המרדים רוצה לדבר איתך ... ניגשתי בפה יבש ובטן מפרפרת ..התיישבתי מול אדם שנראה קר ובלי הבעת פנים ..דפדף במכתב שחרור ואמר : הרדמה היא פעולה כרוכה בסיכון לכל אדם אפילו לאדם הכי בריא בעולם ...ועל אחת כמה וכמה לך שרק עכשיו שוחררת מאשפוז ? אני לא מאשר ..לא תהיה שאיבת ביציות.. עולמי חרב עלי ...אמרתי שאני מרגישה טוב שאני מוכנה שכל רופא בעולם יבדוק אותי ..שזה עבר לי ..כרעתי על ארבע התחננתי ..אמרתי שזה אכזרי מידי לעשות לי את זה..אמרתי : אתם פשוט לא מבינים את המשמעות של לא לעבור שאיבה ..אמרתי שאני חוזרת לבית חולים ממנו שוחררתי ומביאה איתי אישור של הרופא הכי בכיר שם שאני מסוגלת לעבור שאיבה ..ואז המרדים ענה לי : אז שהם יעשו לך שאיבה אני לא מרדים אותך ..והסתובב והלך ..רדפתי אחריו ...בבקשה אל תלך ..תן לי הזדמנות להוכיח שאני יכולה...והלך.. ניגשתי לדר' ממט המטפל שלי ואמרתי: אני לא מאמינה שאתם עושים לי את זה ! והוא ענה : עכשיו את פשוט לא שלימה עם זה כשתרגעי תביני שזה היה לטובתך.. הלכתי ..מושפלת ומוצפת ביזיון וכאב..וביציאה מבית החולים בעלי אמר: את עושה מזה עניין..לא המשיך את המשפט כי בפעם הראשונה בחיים שלי אני מאבדת שליטה ..העפתי לו סטירה ועוד סטירה..ואגרוף..המשקפיים שלו עפו ....בעטתי בו ברגליים בידיים ..והוא ניסה לתפוס אותי והלרגיע אותי..התחלתי לצרוח ..אנשים התקהלו מסביב ..הוא גרר אותי לאוטו ונסע ..חזרה לבית חולים שאושפזתי בו ..ושם בין דמעות ואנחות הסברתי מה קרה...ומנהל המחלקה הציע שידבר עם דר' ממט , והתקשר אליו ..ודר' ממט לא הי%E

דר' ממט לא היה מוכן לשנות את דעתו : המרדים מחליט הוא אמר והיא כבר התעלפה אצלינו ושום אישור לא יועיל ..לא עושים שאיבה ונקודה. חזרתי הביתה מלאה צער ויגון ומנסה להשלים עם האובדן ...ושואלת את עצמי : מה עכשיו ? מה אעשה עם כל הביציות שבטח כבר בייצתי לי .. עברו כבר יומיים ואני תוהה : האומנם זה היה לטובתי ? האומנם הרגש שלי התגבר על השכל וההיגיון ? האומנם לא הייתי שורדת את ההרדמה הזאת ? אולי דרוש פה קצת פרופורציה קצת פרופורציה לא תזיק לאף אחד... אבל תשובה אחת יש לי : אני השפלתי את עצמי נורא בסצינה הזאת ולמקום ההוא בטוח שאני לא אחזור בחיים.. איבדתי אימין ואמונה ברופא שלי ... בצוות.. במרדים... בבעלי ... בכל התהליך.. יש לי עדיין רחם ויש לי עדיין את היכולת לעשות עוד ועוד טיפולים ולייצר עוד ועוד ביציות..ולהצליח ...אבל את הפצע הזה קשה לשכוח... שאלוהים יסלח לי על חוסר האמונה וחוסר הסבלנות ועל כך שלא הבנתי ועדיין לא מבינה את המסר : למה למה הוא עושה לי את זה ???? ושבעלי יסלח לי על אובדן השליטה ועל המשקפיים.. בנות, סליחה שזה היה ארוך.. מיה 2

צר לי שעברת כ"כ הרבה קשיים ובסוף לא עברת את השאיבה... אני מבינה זה מאוד קשה! אבל בחיים הכל קורה לטובה, תחשבי על זה ככה... קחי את הזמן להחלים ולהתחזק, זכרי שאנו כאן תמיד בשבילך, מתי שתרצי נהייה למענך, עם המון חיוכים.. גם שהרגעים ארוכים ומתמשכים, תמיד אנחנו כאן שולחות נשיקות וחיבוקים! אל תוותרי! תאמיני!!!!!!!!!!!! "לכל אדם יש כוכב בשמיים ועם מעט מזל אולי יהיו גם שניים לכל אדם יש מלאך ששומר עליו מלמעלה שעוזר לעבור מכשולים ולהמשיך הלאה ולכן גם לך יש כוכב משלך מלאך משלך - ובנוסף גם אנחנו איתך..." אז מיוש אל תתייאשי.. תילחמי וזה יגיע בקרוב מאוד. בהצלחה :-)

תאמיני לי שאני כבר עברתי הרבה עם הטיפולים האלו וגם לי הצלחת לגרום ללחויות העניים. טוב אני מתקשרת אליך. שלך נורית.

מאחלת לך הרבה הצלחה אל תתיאשי זה יגיע בטוח אני כבר 3 שנים בסיפור הזה ועדיין בלי ילדים אבל אסור להתייאש . אז שיהיה לך רק בריאות אושר וב"ה נזכה כולנו למה שאנו מייחלות לו

יקירה, כל כך כל כך כואב מה שעברת. מבינה את ההתפרקות ואת הבעיטות ואת השבר. מבינה לגמריי. גם את התחושה שהגעת בכך לאיזו שהיא תחתית שאת לא רוצה לראות יותר. אני לא יודעת מה הייתי עושה במקומך. קורע את הלב לחשוב שאת באה לשאיבה ופתאום טיפול שלם יורד לטמיון ככה, וזהו. ואין מה לעשות, ואף אחד לא מוכן לעזור ולא מבין עד כמה זה נוראי. ואת צודקת, יש לך רחם, ויש לך יכולת לייצר ביציות, ואת תצליחי, אני בטוחה!! מחבקת אותך ומחזקת אותך בכל כולי, דורה.

האמת בא לי לבכות כשאני קוראית את הזעקות שעולות ממך.... אני יכולה להרגיש את ההשפלה וחוסר הקשב עד הקרביים שלי. אני לא חושבת ששום אדם, גבר או אישה בכל העולם הזה שיכולים להבין מה זה להגיע למעמד שאיבת ביציות ולא לעבור אותו... ללכת הביתה ולהרגיש את מלאות השחלות בלי שיגיעו ליעדם. אכזרי זה המילה הכי מתאימה שעולה לי כרגע לראש. עם כל הרוגע שלי (שטפו טפו יש לי בד"כ הרבה ממנו) עלה בי הזעם למצח רק מלקרוא את מה שכתבת. וגם אחרי שחשבתי פעם שניה, היה נראה לי מתאים יותר אם אישך היקר היה לפחות שואל לדעתך לפני ביצוע גזר דינו (ואני ממשששששששששש לא רוצה לחמם אותך יותר....) כרגע - מה לעשות? אין הרבה כנראה. לנסות להשלים עם העובדה שכולם רצו בטובתך, ודאגו לשלומך, ולכן בחרו בצעד שהכי הכאיב לך. אם יום יבוא ותסכימי עם צעדיהם? לא יודעת ולא מבקשת ממך. למה חיכית כל כך הרבה לפני שדיווחת לנו?? ספרי גם בדרך, כל דבר מעצבן שקורה! לפחות תשפכי ותנקי את הבטן פה איתנו! שולחת לך בינתיים ((((((((((((((((((חיבוקים מוחצים)))))))))))))))) והרבה נשיקות, עד שיעברו הדמעות והסנטר יוכל להתרומם, חזקי ואמצי יקירתי! שלך, נועה.

ומבינה לליבך, מתחננת בפנייך תאזרי את כל כוחותייך להמשך ואתפלל למענך להמשך קל יותר עם סיום מהיר וטוב. המון נשיקות וחיבוקים מורן.

מיי נורית חדשה דורה ומורן מודה לכן מאוד על העידוד והחום ,מתה עליכן, נשיקות וחיבוקים, מיה 2

מה שלום המורל היום? ילה עדכונים... שלך נורית.