קרוקודייל שלי,

תודה. תפילות לא יזיקו. זה היה מפחיד מאד. עכשיו יותר טוב. עדיין קצת כאבים עמומים אבל לא דומה למה שהיה. הדימומון נפסק. שלחתי סמס לרופא מקסים שאני מכירה קצת אישית במחלקה והוא חזר אליי בטלפון. בשבת. איזה צדיק! הוא בעיקר ציין את הסימנים להריון מחוץ לרחם והציע לא למהר לחדר מיון אם אין את הסימנים. במקום זאת אמר שאבוא מחר ולא מחרתיים למחלקה. מקווה כל כך שלא הכל נדפק. מאמינה שלא. לא יודעת כבר בעצם. גם השלב הזה קשה. תמשיכי להתפלל, בשבילך ובשבילי... אולי אלוהים מקשיב לך הלילה. אוהבת, דורה.

פפפ....זה באמת מעייף, אבל אני מחזיקה אצבעות שהכל תקין ושאלה רק סימני הריון בריאים. עדכני מה קורה. קרוק.

יפה שלי, אני מכירה היטב את פעימות הלב בימים הרגישים הללו, מישהי פעם אמרה לי שהשבועיים מהבטא החיובית עד לדופק היו קשים לה יותר מהשבועיים ציפייה לבטא, והיא בפירוש צודקת. אני מאמינה שיהיה בסדר, אבל רק לשם בטחון שולחת לך את כל הטוב שאני מאמינה בו. אוהבת מאוד, ילדת