בטא שלילי

היי בנות העובר שלי לא החזיק מעמד הוא לא רצה כנראה להישתרש לו אצלי ברחם. הוא עבר את ההפשרה אבל לא נקלט. אני כל כך הרוסה הנפש שלי פצועה ברמות גבוהות כל כך קשה לי ורע לי שבא לי כרגע להקיא אני מרגישה שרע לי ממש בפנים. אתמול בכיתי הרבה בחיים לא בכיתי ככה כי בתוכי ידעתי שהיום אני יקבל תשובה שלילית ידעתי ההרגשה שלי היתה חזקה. אני לא מבינה גם איך זה ששבוע אחרי הפרוגסטרון שלי היה 55.2 ועכשיו הוא ירד ל-48.4 איך? למה? ועוד העלתי את הזריקות של הגסטון פעמיים ביום. הבטא יצאה קטן מ-3iu שלילי אני לא מבינה למה הפרופסור דרש ממני לחזור על הבדיקה ביום חמישי? זה חסר סיכוי לא? ולמה לסבול את כל הזריקות הללו והכדורים עד יום חמישי? מה נראה לכן? אני יודעת שזה חסר סיכוי מה לעשות?

אני כל כך מבינה מה את עוברת ומרגישה עכשיו, בדיוק לפני חודש עברתי אותו דבר כמוך, הוחזר לי בלסטוצי'סט מוקפא שנתן לי הרבה תקוות ובסוף אכזב, הייתי מאד עצובה, בעלי היה שבור כמו שמעולם לא ראיתי אותו כך, עם כל הקושי החלטנו לאסוף את השברים ולחשוב על הטיפול הבא, כל כך קשה שצריך שוב להתחיל מחדש ועוד פעם לחכות ועוד פעם מריטת עצבים עד לבטא, מה לעשות יש ברירה? שולחת לך חיבוק ענק והמון נשיקות מאחלת לך ולי ולכולנו שבפעם הבאה נבשר כאן על בטאות בשמיים פשוט בא לי לחבק אותך, את כל כך אמיצה וחזקה שאין לי ספק שבסוף תצליחי הרופא שלך ביקש תעשי שוב בטא, כנראה רוצה לתת עוד הזדמנות, בגלל שזה עובר שהופשר, לפעמים לוקח להם יותר זמן להקלט , למרות שהסיכוי נראה קטן מאחלת לך מכל לבי שהאכזבה שלך הפעם היא האחרונה אנחנו תמיד כאן כשתרגישי צורך לשפוך את הדמעות ולשתף אותנו מאתנו תמיד תקבלי המון אהבה

מתוקה..את יודעת שאנחנו מרגישות, מבינות ויודעות היטב מה עובר עלייך ברגעים המזוויעים האלה. רגעים בהם הנפש צוללת בתוך יער שחור ומפחיד. את מרגישה כך כי את כל כך מצפה וכמהה להרות והכישלון הוא המחסום שמפריד בינך לבין האמהות. את חווה עכשיו אובדן והתחושה שלך מותאמת בדיוק למצב. כולנו חוות את זה כך ואת יודעת שהנפש תמצא את הדרך להרגע ותתאפס על עצמה ותתחיל להיטען בכוחות מחודשים. ככה זה עובד וככה זה אמור לעבוד כשכואב. אין דרך לעקוף את הכאב, רק להיות בו וזה יירגע מעצמו. בטא 3 היא בהחלט לא תוצאה מעודדת, אך כל תשובה שמעל האפס מחייבת מעקב לבדוק שהכל תקין. אם הונחית להמשיך את התמיכה אל תפסיקי אותה ואני מבינה מאד את תחושת חוסר האונים שזה חסר סיכוי אז מה הטעם להמשיך לדחוף עוד הורמונים....על כך רק הרופא שלך אמור לענות... אני מצטערת בשבילך ומזדהה עם הכאב. קחי את הזמן להתאוששות. איתך, דניאל.

יקירתי, אין לך מושג כמה אני מבינה אותך וכל מילה שכתבת כאילו יוצאת מתוכי , אחרי שרשרת מריטת העצבים שעברתי בטיפול האחרון ,אחרי כל כך הרבה ציפיות ואכזבות אני מרגישה את הכאב שלך ושולחת לך חיבוק חזק חזק מוחץ (((((((((((((((((((((((())))))))))))))))))))))))))) ולגבי ההנחיה של הרופא תאמיני לי למרות תחושת האין טעם עדיף להמשיך לסבול את הזרקיות כמה ימים מאשר לפספס את ההזדמנות כמוני ולהרגיש כל כך הרבה אבל כל כך הרבה רגשי אשם ותחושת פספוס שעדיין לא התאוששתי ממנה למרות שזה כבר מאחורי , עוד קצת סבלנות ואולי יש עדיין תקווה , ואם לא אז זה יעזור לך לסגור מעגל ולהמשיך הלאה , עדיף להיות בטוחה מאה אחוז מאשר לשאול את עצמך אחר כך : מה היה קורה אם הייתי ממשיכה את הזריקות עוד כמה ימים !!! אוהבת, מיה 2

הנה אספתי את כל השברים ואת רסיסי הלב וזרקתי לפח פשוט ככה וקמתי ליום חדש עם תיקווה גדולה ולב חדש ומחוזק יותר .נכנסה בי היום אנרגיה חיובית שאני מקווה שתישאר שם עד שאני ינצח את המאבק הזה עם הגוף שלי . זה מפליא אותי כמה שאני לא חזקה אבל בין לילה הנפש מתרפה וה"פצע" לאט מגליד. אני היום עם מצב רוח טוב ומרומם ובמקום הזריקות החלטתי לקחת נרות לפרוגסטרון וסוף סוף אני מרגישה את הישבן שלי אוייייייייייייייייייייייייי זאת ממש הקלה. תודה מקסימות אין עליכן :) נשיקות אוהבת

אוי, מתוקה שלי, כמה שזה כואב. תחושת האבל על הילד שיכול היה להיווצר ולא נוצר. יותר מדיי פעמים חוויתי את הכאב הזה גם אני ואין לי מילה מעודדת. אני רק יודעת שהלב יודע לעשות את מה שנכון עבורו ואחרי שמעבדים את הכאב ההתאוששות מגיעה. אני מניחה שהרופא רוצה לראות את הירידה המוחלטת של הבטא. לדעת שאת דוחפת סתם עוד גסטון זה מדכא נורא. מילא אם יש מטרה נעלה לזבל הזה, אבל הידיעה שזה לחינם עושה את הסבל מגוחך. ככה לפחות אני הרגשתי כשנאלצתי להמשיך בתמיכה ללא סיכוי. יש עוד יומיים וזהו יקירתי. ואז תוכלי להפסיק. ליבי איתך, באמת, כי הכאב שלך הוא גם מנת חלקי במשך ארבע השנים האחרונות. הלוואי, רחלי, הלוואי שזו הפעם האחרונה שתדעי את הכאב הזה. שלך, דורה.